אני רוצה לבוא

"אני עוזב. ואת?" שאל רון. הוא עמד בפתח האוהל עם תיקו תלוי על כתפו.

"אני..." התייסרה הרמיוני. "כן- כן, אני נשארת. הבטחנו שנעזור, רון- הבטחנו שנבוא-"

"הבנתי. אז את בוחרת בו."

ג'יני ישבה בצד ולא האמינה שכל זה קורה. היא הייתה פחות מפונקת מרון, אבל היא פשוט לא יכלה להעלות על דעתה שרון יעזוב אותם.

"ג'יני?" פנה רון אל אחותו.

"רון- למה אתה עושה את זה? לאיפה תלך? מסוכן כל כך בחוץ."

"לא איכפת לי, העיקר לא פה, עם המפגר הזה, הבוגדת, והאחות שמעולם לא היתה לצידי. להתראות, ג'יני." והוא יצא מהאוהל. הרמיוני בכתה. ג'יני רחמה עליה. הארי היה נראה כעוס והמום בבת אחת; הוא הסתובב והלך להוציא את הפיג'מה שלו.

"הארי?" היא שאלה בהיסוס.

"ממ." מלמל הארי.

"אתה... אתה חושב שהוא יחזור? הוא יהיה בסדר?" היא שאלה בקול חנוק.

"למה לא. הוא בהחלט היה מפגר כשהוא עזב, כי מסוכן בחוץ, אבל שידאג לעצמו."

"אבל הארי... מה עם המשפחה שלי?"

"הם יהיו בסדר, ג'ין. אתם משפחה של קשוחים." הוא ניסה לחייך.

ג'יני, למרות שלא יכלה להעמיד פנים שהיא דואגת לאחיה, למרות שלפעמים הוא יכול להיות מעצבן, חייכה גם. איזה מזל שיש את הארי.

אני יודעת שזה פרק קצר... לא יכולה להמשיך לכתוב עכשיו. אמשיך בע"ה בהמשך השבוע.... אבל אני לא מוותרת על התגובות שלכם!!

הפרק הקודם		הפרק הבא