המשימה: רמוסיריוס

המשימה: רמוסיריוס // פרק שלישי - הם מודים!

פוטר המטומטם התעקש שהם חייבים ללבוש גלימות תואמות בשביל 'האפקט הבלשי' או משהו בסגנון. כן, ברור שכשהייתה קטנה לילי ראתה את סרטי "שרלוק הולמס" המוגלגים. ברור שהיא תמיד חלמה להשתתף במשימה בלשית ומסוכנת. למרות זאת, ההתלהבות שלו הרגישה ילדותית ואדיוטית, כמו כל הדברים שהוא עשה. 

לילי חבטה בכתפו כשהציע את הרעיון. "לא, אדיוט." היא אמרה לו, "יש צורך להזכיר לך שוב? אני כאן רק בשביל רמוס, כי הוא חבר שלי ואני רוצה לעזור לו!"

פוטר משך בכתפיו. "לפחות ניסיתי. גם אני כאן כי אני רוצה לעזור לחברים שלי."

"יופי." הפטירה לילי, "אז חוץ מזה אנחנו יכולים לנתק קשר?"

"זה? לא," הניד בראשו פוטר. "יש לנו תוכנית. סוף השבוע מתחיל מחר, מה שאומר שאפשר להוציא את השלב הראשון לפועל עכשיו."

לילי הנהנה, מסתייגת מעט. "טוב, טוב! ניפגש כאן בעוד חצי שעה."

----♡----

לילי ירדה לחדר המועדון של גריפינדור, ומצאה שם את פוטר, אוחז בידו האחת גלימה אפרפרה מרופטת ובידו השניה פרע את שיערו בתנועה מהירה. לילי חיזקה את אחיזתה באוניות שבידיה, סוגרת עליהם את אגרופיה כדי להביע מול פוטר את חוסר הרצון שלה לעבוד איתו.

הוא משך בידה וגרר אותה לפינה בתנועה שהייתה שונה מהיחס שלו אליה עד עכשיו. לילי הופתעה, אבל שיתפה פעולה, אחרי הכל, זה מה שהיא ביקשה, לא?

"זו גלימת היעלמות. אני מכיר מעבר להוגסמיד. תהיי בשקט." הוא אמר בקיצור.

לילי קימטה את מצחה. מה עובר עליו?. כשהשניים יצאו החוצה פוטר כיסה את שניהם בגלימה, ולילי נדהמה לגלות שהם אכן נעלמו. 

"יש לך את הגלימה!" לחשה לילי בפליאה. "את הגלימה. מהסיפור!"

פוטר הנהן וחייך אבל כעבור שנייה חזר לפרצופו האדיש. הם החלו מתקדמים קדימה, צמודים כל כך עד שלילי יכלה לשמוע את קולות נשימותיו הקצובות. היא ניסתה להתרחק מעט, אבל הוא משך אותה חזרה והתלונן שהם יתפסו באשמתה.

"אני לא מאמינה שבאמת הצעתי את זה" היא נאנחה. "ויותר מזה אני לא מאמינה שאנחנו עושים את זה."

"למה? לשכר אותם כדי שהם לא ישימו לב למה שהם אומרים ויודו? זה יחסית סביר. הבעיה כאן זה שצריך ללכת להוגסמיד כדי להשיג אלכוהול" אמר פוטר.

הם התקדמו עוד קצת. "לאן אנחנו הולכים?" שאלה לילי, בנסיון להפר את השתיקה המביכה.

"מעבר שאני מכיר, אמרתי כבר" אמר פוטר. "הליכה ארוכה."

הם הגיעו לפסל, פוטר לחש לחש מסוים ומנהרה נפתחה. השניים החליקו במגלשה והתקדמו להוגסמיד. "אז כמה זמן זה עומד לקחת?" שאלה לילי שוב. 

פוטר שתק. "שעה, נראה לי." הוא אמר לבסוף.

הם גמעו עוד כמה מטרים בשתיקה, ואז לילי הייתה חייבת לדבר. "מה עובר עליך?"

"אמרת לנתק קשר" הוא ענה, "אז אני עושה כמו שביקשת."

לילי הנהנה, והם המשיכו ללכת, שותקים, כאשר כל שניה מרגישה כמו שנה. לבסוף הסיוט נגמר והמנהרה הסתיימה. פוטר סימן ללילי איפה לעלות, והם הגיעו לדובשנריה ועטו מחדש את גלימת ההיעלמות, חוצים את המקום.

הם חצו כמה רחובות בהוגסמיד עד שעצרו ליד איזה בר. פוטר נכנס פנימה בזמן שלילי חיכתה בחוץ. כעבור כמה דקות הוא חזר החוצה עם כמה בקבוקים וחייך. "זהו."

הם חזרו לדובשנריה ומשם למנהרה. "כדאי שנמהר. אל תהרוג אותי!" אמר פוטר.

"אל? כאילו, אליזבת'? איך היא קשורה?" שאלה לילי.

"החברה החדשה שלי." הצהיר פוטר. 

לילי הנהנה בשקט, קצת מאוכזבת. מה הסיכוי שאחרי חמש שנים פוטר יעזוב אותה ויתחיל לצאת עם בנות אחרות? דווקא כשהיא אולי התחילה איכשהו בטעות לחבב אותו אחרי המקרה בחדר הנחיצות.

הם עשו את כל הדרך בחזרה לחדר המועדון, וג'יימס עזר ללילי לעלות במדרגות שהחליקו למעונות הבנים. אליזבת', אחת החברות הטובות של לילי, צפתה בהם מלמטה.

"ג'יימי?" היא שאלה, ולילי נגעלה למשמע הכינוי. "מה אתה עושה שם עם לילי?"

ג'יימס חייך. "אני אדם טוב, שעוזר לה לעלות לחדר שלנו כי היא, אממ… רוצה לדבר עם… רמוס!"

נראה כאילו התירוץ המאולץ שבבסיסו אמת סיפק את אליזבת', והיא התרחקה מהמקום.

לילי וג'יימס עלו לחדר של הקונדסאים, ולילי נדהמה לגלות עד כמה החדר היה מסודר ביחס למה שהיא ציפתה. כלומר, חפצים היו זרוקים מעט על הרצפה ופוסטרים מתקלפים נתלו על הקירות, אבל היא ציפתה לכמה משולשי פיצה מעובשים על המיטות או משהו בסגנון.

לילי הרחיקה את פיטר בזמן שג'יימס, לא היה לה מושג איך, הצליח לשכנע את רמוס ובלק לשתות קצת, קצת הרבה עד לרמה שהם הסתובבו חצי-נופלים ברחבי החדר עד שהיא חזרה. היא צחקה למראה רמוס השיכור שלא היה נפוץ בכלל, אבל ג'יימס שלח בה מבט רציני וסימן לה שזה הזמן.

"היי… רמוס" היא אמרה, נזהרת בדבריה, עד שהבינה שהוא בקושי שם לב והחליטה לפנות בישירות. "אז, אתה אוהב את בלק?"

רמוס הנהן באיטיות, והוסיף. "כן," בקול נמוך, בעודו מתנודד. "אבל, הוא לא שם עלי אז מה אכפת לי בכלל? יואו גם יקח שנים עד שאני בכלל אעז לצאת מהאר-" ובזאת הוא התעלף.

ג'יימס ולילי החליפו מבטים אחרי שגם בלק צנח על הרצפה. 

"שמעת את זה?" שאלה לילי, וכשג'יימס הנהן היא הוסיפה, "מה בלק אמר?"

ג'יימס חסך ממנה את הקללות ואמר שהוא אכן הודה באהבתו. פרצופו של ג'יימס היה רציני כל כך עד שלילי הרגישה שהוא דובר אמת. 

"לא נראה לך שזה היה מוגזם מדי?" היא אמרה והעבירה את מבטה על בלק ורמוס המעולפים.

ג'יימס משך בכתפיו. "הם עושים את זה הרבה, אז, לא"

לילי הנהנה, מבט קצת מוזר בעיניה. "טוב, שיהיה. מה עכשיו?"

"טוב, הגיע הזמן לשלב השני בתוכנית…."

----------------------

סליחה שלא העלתי הרבה זמן, וגם על זה שהחלק הזה בתוכנית ממש גרוע. הבעיה בלכתוב זה שלא הדמויות חושבות על התוכנית, אלא אני. סתם שאלה: שמתם לב לאיזה משהו שהשתנה במהלך הפרק?

רמז: זה קשור לכך שהפרק כתוב מנקודת המבט של לילי.

הפרק הקודם		הפרק הבא