מה היה קורה אילו...

הימים הבאים עברו במתח. כולם המתינו לשיפור במצבו של אדון וויזלי. כשסוף סוף הודיעו להם שיוכלו לבקר אותו הם יצאו לדרך כמעט מיד. לבושים בבגדי מוגלגים כדי לעבור ברחובות לונדון לפני שיגיעו לקדוש מנגו. רון לבש חולצה מכופתרת, ולצערה הרב של הרמיוני היא שמה לב מיד כמה גברי הוא נראה בחולצה הזו, היא שיוותה לגופו מראה בוגר יותר ולא של נער שבמרץ הקרוב ימלאו לו 16.
הביקור עודד את כולם, מצבו של ארתור היה יציב. ועדכנו אותם שכנראה מחר ישתחרר. זה היה מושלם, יוכלו לחגוג יחד איתו בכיכר גרימולד.
באותו ערב הרמיוני עזרה לגברת וויזלי לבשל בעוד הארי,רון,סיריוס וג'יני ניקו את הבית לקראת החג, עד כמה שהיה אפשרי כי נראה היה שכל רגע צצים בו קורי עכביש חדשים. כשסיימו התיישבו כולם לשתות תה בסלון. הרמיוני נכנסה עם ספל התה שלה לסלון וראתה שכולם עסוקים בשיחה ורק רון קורא ספר. היא מצמצה בעיניה, ממתי הוא קורא סתם כך כשאין מבחן או שיעורי בית? תהתה.
"מה אתה קורא?" ניגשה אליו, מסוקרנת
"סתם ספר שצ'ארלי השאיל לי..." הוא הראה לה את הכריכה 'מחוללי העתיד' "אולי תאהבי, זה מדבר על המצאות שעוד לא המציאו ,סוג של מדע בדיוני של קוסמים"
"בטח, אשמח להשאיל אותו כשתסיים" היא ידעה שהזיק בעיניה נדלק כשמדברים על ספרים. רון חייך אליה, נראה קצת פחות מעוניין בספר והניח אותו בצד. היא התיישבה לידו בספה שהיתה די קצרה ולכן זרועותיהם התחככו. אם זה הפריע לו הוא לא הראה את זה כי לא זז מילימיטר כדי להתרחק ממנה. להפך, במהלך הערב כשהשיחה קלחה בין כולם היא חשה שהוא רק התקרב אליה יותר ועכשיו גם רגלו היתה צמודה לרגלה. לאט לאט כולם פרשו למיטות עד שנותרו רק הארי, ג'יני, רון והרמיוני. הם עברו לדבר על תכנוניהם לשיעורי המשך בצבא דמבלדור. כשנעשה מאוחר הארי פיהק והתמתח והכריז שהוא הולך לישון. הוא העיף מבט קצר בג'יני והיא החזירה לו מעין מבט נחוש והוא עלה במדרגות לחדרו. כמה דקות אחריו גם ג'יני הלכה לחדר והרמיוני אמרה שמיד תצטרף אליה בחדרן.
היה לה נעים לשבת ליד רון והיא היתה שמחה להאריך את הרגע הזה. גם רון פיהק עכשיו. אבל הרמיוני הרגישה עירנית. "יאללה הרמיוני אני עוד מעט נרדם פה על הספה הלא נוחה הזו , אני לא משאיר אותך לבד בסלון החשוך עם המטורללת במסדרון" לרגע הרמיוני רצתה למחות על האבירות המטופשת שלו אבל בלמה את עצמה. "צודק" היא ירתה לעברו במעט ציניות.
הוא הרים את גבותיו "נדמה לי שזו הפעם הראשונה מאז שאנחנו חברים ששמעתי אותך אומרת שאני צודק"
היא צחקה. "חבל כי בכלל לא התכוונתי" הקניטה אותו. בחיוך ממזרי הוא חבט בה עם הכרית המאובקת שנשען עליה. היא שלפה את שרביטה אוטומטית והוא הרים את ידיו "אני נכנע!" הוא ביים פרצוף מפוחד "ידעתי!" התנצחה הרמיוני. "נראה לך שאני מתכוון להכנס איתך לדו קרב? גם מרלין היה מפסיד את תחתוניו" רון הרצין מעט. "תודה, נראה לי.." היא מלמלה אך שרביטה נותר מוגבה. הוא הניח את ידו על השרביט והוריד אותו מחליק את ידו לאורכו ופוגש בידה המהודקת סביבו "נראה לי שכולנו ממש בכוננות כל הזמן מאז שאת יודעת מי חזר, לא?" רון עבר לרצינות גמורה. ידו עדיין על ידה והשרביט במרכז ידיהם. "כן , אני מניחה, איזו ברירה יש לנו?" היא הביטה בעיניו הבהירות והטובות , ראתה בהם את כל ההגנות שהוא ביקש לשים עליה. " ממש פחדתי על אבא בימים האחרונים," הוא פלט והרמיוני הופתעה לראות לחלוחית בעיניו, בדרך כלל הוא היה קשוח יותר. פתאום רון משך את שרביטה והניח אותו על השולחן ואז כרך את זרועותיו סביב מותניה ואימץ אותה אליו בחיבוק "תודה שדאגת לכולנו בימים האלו" לחש אל תוך שערה הנפוח. "ברור רון..." אמרה הרמיוני. הוא הידק אותה לגופו. ידיו גלשו מעט לתחתית גבה.
הרמיוני קפאה, החיבוק הפתיע אותה באינטימיות שלו, זה לא שלא חיבקה את רון בעבר, אמנם פעמים בודדות, משום מה היה לה קל בהרבה לחבק את הארי והיא עשתה זאת לעיתים קרובות , אבל עם רון זה היה שונה. תמיד היה מתח כלשהו באוויר. כנראה הוא חש בקפאונה כי הוא שחרר אותה והתרחק ממנה. הוא הביט בפניה ורכן מעט קדימה, ליבה החסיר פעימה אך היא ראתה בעיניו חוסר שקט וחשש. היא לא עשתה תנועה כלשהי לעברו ולכן הוא קם ומשך אותה אחריו לעמידה. "בואי נעלה" אמר ביבושת. הוא ליווה אותה לחדרה שם ידעה שג'יני בטח כבר ישנה. "לילה טוב" היא אמרה לו ובצעד חסר מחשבה וכמעט אוטומטי היא הרימה את ידה וליטפה את לחיו. הוא עצם את עיניו, מתמסר למגעה. היא התרוממה על קצות אצבעותיה וליטפה גם את ראשו , שערו היה עבה ונעים וידה החליקה בו בקלות. הוא הניח יד אחת על מותנה ואצבעותיו לחצו מעט על גופה דרך החולצה שלבשה היא יכלה להרגיש שהוא מתאפק שלא למשוך אותה אליו. הוא פקח את עיניו והבעתן התחלפה. המבט שהחזיר לה היה סוער אבל גם החזיר אותה למציאות. "לילה טוב" ענה לה, חוזר גם הוא למציאות.

היא שכבה במיטתה. מגלגלת את מה שאירע. היא הרגישה המון דברים אבל תשוקה היתה העיקרי שבהם. היא ידעה שהרגעים הללו שלא קרה בהם למעשה שום דבר מרחיק לכת הביאו אותם לנקודה שאף אחד מהם כבר לא יוכל להתעלם מהעובדה שהם מתכחשים למה שהם מרגישים כבר מי יודע כמה זמן. 'אני חייבת לדבר איתו על זה בצורה גלויה' החליטה בינה לבין עצמה. מעשית כתמיד. היא נרדמה כשבראשה תוכנית פעולה.

הפרק הקודם		הפרק הבא