מבוכים וג'ייסון

אחרי זה, ניקו הפך לחלק משגרת הצהריים של ג'ייסון. בימים הראשונים הראשונים הוא היה צריך ללכת לחפש אותו ולבקש ממנו להצטרף אליו, אבל אחרי שנראה שניקו הבין שג'ייסון לא מוותר, הוא הגיע לשם בין אם ג'ייסון ביקש ממנו לפני זה או לא. החבורה נעלמה בהדרגה מהפנים שלו, ועד המשחק הבא נעלמה לחלוטין.

"אוקטביאן ביקש ממני להזכיר לכם שהמשחק הבא מחר בשעה שש," אמר ניקו כשהם התיישבו. "הוא אמר שזה הולך להיות, ואני מצטט: 'הרבה יותר טוב מהמשחקים הקטנים שאתם נוהגים לשחק'. כולם מתכננים ללכת?"

"לפרנק ולי כבר יש תכניות," אמרה הייזל, אבל האחרים הנהנו.

"כדאי ללכת. לא נרצחתי באכזריות כבר די הרבה זמן," ליאו משך בכתפיו.

"אני אודיע לו," אמר ניקו, מחייך קלות. "כולם מוכנים? אז בואו נתחיל. עכשיו, כמו שאתם יכולים לראות על המפה, אתם צריכים להפליג בין שני העמודים האלו בשביל להגיע ליעד שלכם. אבל, כשאתם מתקרבים, אתם רואים אדם בודד עומד ליד העמודים, והספינה שלכם מפסיקה להתקדם, למרות שיש רוחות טובות."

"האיש הזה עצר אותנו? איזה אידיוט!" אמר ליאו. "אני אומר שנפיל אותו. יש לנו תותחים. אני מגלגל בשביל-"

"לא אתה לא," אמר ג'ייסון בחופזה. "אם הוא מסוגל לעצור את הספינה בלי לגעת בה, הוא חזק די בשבילנו. וגם, יכול להיות שהוא לא האחראי לזה."

"אני מגלגלת בשביל ידע," אמרה פייפר, וקיבלה שמונה עשרה.

"את מיד מזהה את האיש מאינספור שירים. הרקולס, או הרקלס, האחד שעומד על המשמר בכניסה לעולם הישן, שהרוויח את האל-מוות אחרי אינספור מעשים וניסיונות. אתם לא תוכלו לעבור בלי רשותו."

"אתם צוחקים? פריקינג הרקולס?" אמר ליאו בהתרגשות.

"טוב שלא ירית בו," צחקה אנבת'.  "אני מציעה שנשלח צוות בשביל לראות מה הוא רוצה.

פייפר, עם כישורי הכריזמה שלה בהחלט הייתה הגיבורה של היום. היא הצליחה לשמור את קרן השפע מפניו של הרקולס. ניקו נראה כאילו הוא נהנה מכל רגע. למרות שהוא עשה להם כמה תעלולים, לא היו להם עוד הרבה צרות כשהם עברו את הרקולס ונכנסו לרומא הישנה.

"נחמד להיות מסוגלת לעשות משהו לשם שינוי," אמר פייפר כשהם סידרו מאוחר יותר. "לפייטן בדרך כלל לא יוצא לעשות הרבה."

"טוב, היה לך מה לעשות היום," צחק פרנק. "אני לא מאמין שניקו נתן לך לשמור על קרן השפע."

"לא הייתה לי בררה, נכון?" ניקו חייך. "היא התחכמה לי, והצליחה יותר ממני."

""אתה רואה, זו הסיבה שאנחנו אוהבים אותך," פייפר חייכה והניחה את ידיה על הגב של ניקו. היא גרמה לו להסמיק. הבחור לא היה מסוגל לקבל מחמאה קטנה בלי להסמיק. ג'ייסון חשב שזה ממש חמוד.

"אנחנו זקוקים לדמויות למחר, נכון? אתה רוצה להגיד לי איך עושים את זה?" שאל ג'ייסון את ליאו, שטלטל את ראשו.

"מצטער גבר, אני חייב לרוץ,"  הוא אמר בהתנצלות. "תבקש מניקו, הוא בכל מקרה יסביר לך טוב יותר."

"יש לך זמן?" שאל ג'ייסון את ניקו, שמשך בכתפיו.

"אם לפרנק לא אכפת לתת להייזל טרמפ הביתה," הוא אמר.

"כמובן שלא," אמר פרנק ונשמע מאושר. הייזל חייכה ונתנה לניקו נשיקה על הלחי.

"אני אראה אותך בבית," היא אמרה בשעה שהיא יצאה עם פרנק. אנבת' ופייפר גם נעלמו, וג'ייסון וניקו נשארו לבד בחנות.

"אז, אממ, איך עושים את זה?" שאל ג'ייסון, שלפתע היה עצבני.

"זה די פשוט," אמר ניקו ורמז לג'ייסון לשבת. הוא שלף ספר בעל כריכה קשה ממדף קרוב. קראו לו "השחקן". "אתה בוחר גזע ומעמד, ואז מגלגל את הנתונים הסטטיסטים שלך ובוחר כוחות. אני אעזור לך בזה."

"גזע? אין את זה במיטומגיקה, נכון?" שאל ג'ייסון.

"מבחינה טכנית, אתה יכול לשחק קנטאור או סאטיר אם אתה רוצה, אבל קל יותר אם כולם חצויי-דם. מבוכים ודרקונים מסובך מספיק גם ככה. אתה יכול לבחור גם גזעים אחרים, אבל מאחר שאתה כנראה תמות, לא הייתי עושה שום דבר מסובך מדי."

"אה, יש גמדים," אמר ג'ייסון. "זה די מגניב. אני יכול להיות גמד קוסם?"

"זה לא באמת השילוב הכי טוב, אבל אתה יכול," אמר ניקו. "למרות הקסם שלהם די מסובך, ואוקטביאן כנראה יתעצבן אם תשחק עם זה."

"אז לוחם, נכון?" אמר ג'ייסון. "היי, מה אתה משחק?"

"הייתי איש דת בפעם הקודמת," אמר ניקו. "אני כנראה אלך עם זה שוב, מאחר שהדמות שרדה. אבל אני אצטרך כמה גיבויים."

"זה לא די עצוב, שדמות מתה?" שאל ג'ייסון בזמן שהוא זרק את הקובייה בשביל לקבוע את הנתונים הסטטיסטיים שלו.

"זה יכול להיות עצוב, אם אתה משחק עם הדמות הזאת כבר הרבה זמן," אמר ניקו. "אבל להחיות את הדמות זה תמיד אופציה במשחקים שמבוססים על קסם."

"יש משחקים שלא מבוססים על קסם?"

"המון. למרות שאני בדרך כלל לא אוהב אותם," אמר ניקו. "יש לך 44 נקודות מיומנות, שזה די  הרבה."

"מה אתה חושב שאני צריך?"

"שחייה וטיפוס הם תמיד כוחות טובים, אבל זה באמת תלוי בך," אמר ניקו, והביט בו בדממה כשג'ייסון ניסה לאתר מיומנויות שימושיות. הוא באמת לא ידע מה הוא צריך, אז בסופו של דבר הוא בחר פחות או יותר את אותם דברים שהיו לו בתור ספארקי."

"אתה יודע, אני עדיין די מופתע שאתה כאן," אמר ניקו כעבור מן מה. "אני באמת לא חשבתי שמשחקי תפקידים יעניינו אותך."

"הופתעתי בעצמי," אמר ג'ייסון. "אבל תמיד אהבתי ספרי פנטזיה ומשחקי ווידיאו. אני מניח שזה הגיוני. ליאו נהג לומר שהייתי חנון בארון."

"ניקו צחק. "חברי הצוות שלך לא יצחקו עלייך אם הם יגלו?"

"הם כבר צוחקים עלי, אבל זה לא משפיע על היכולת שלי לזרוק כדור, אז זה לא באמת משנה," אמר ג'ייסון. "חוץ מזה, הם אלו שמפספסים. זה כיף. מה כדאי לי לקנות?"

ניקו חייך בזמן שהם עברו על הרשימות של שריונים, נשק ודברים אחרים, וג'ייסון הרגיש חמימות משונה בבטנו. ניקו באמת היה בחור די נחמד ברגע שהכרת אותו."

אוקטביאן, לעומת זאת, לא היה.  הדבר הראשון שקרה במשחק שלו היה מארב, שהחליש אותם. למרבה המזל אף אחד לא מת בקרב הראשון, אבל כולם די כעסו על זה.

זה היה שונה לחלוטין מהמשחק של ניקו. אוקטביאן זרק אתגר אחרי אתגר לעברם, כשהוא בקושי מחבר אותם לסיפור. זה היה די כיף, בדרך מתסכלת, אבל ג'ייסון בהחלט העדיף את ניקו בתור שליט המבוך.

הם הצליחו לנצח, אבל רק בקושי. הדמות השנייה של ג'ייסון והדמות השנייה של אנבת' היו היחידים שעדיין עמדו כשהמשחק הסתיים. ניקו הצליח לא למות לפני הקרב האחרון, למרבה הפלא. הדמות שלו הייתה האחרונה מבין הדמויות המקוריות שנשארה בחיים לאורך כל הדרך.

"משחק טוב," אמר ניקו כשהם התחילו לצאת. אוקטביאן הנהנן לעברו בארשת עליונות, כאילו הוא גאה מאוד בזה שהוא הרג את הדמות של ניקו. אולי הוא צדק בכך שהתגאה, לילד באמת היה מוח אסטרטגי.

"אני אראה אותך מחר," אמר ג'ייסון לניקו כשהם נפרדו מחוץ לחנות. ניקו חייך אליו חיוך קצר לפני שעלה על האופנוע שלו. אוקטביאן הזעיף פנים לכיוונו של ג'ייסון.

"אתה מזיין את די אנג'לו?" הוא שאל. ג'ייסון הביט בו.

"מה?" הוא שאל, המום. "למה אתה חושב ככה?"

אוקטביאן משך בכתפיו. "יש שמועה על זה ששניכם מסתובבים ביחד בבית הספר," הוא אמר. "ואתה יודע מה אומרים עליו. אנשים הבינו שהסיבה שאתה שומר עליו היא כי הוא מוצץ לך, להגנה או לכסף או למשהו."

"זה מגוחך! מי אומר את זה?" שאל ג'ייסון בכעס, הוא הרגיש את הפנים שלו מתחממות.

"כמעט כולם," אמר אוקטביאן. "אז זה לא נכון?"

"ברור שלא. אנחנו חברים. הוא בחור טוב," נהם ג'ייסון. "אני נשבע, בפעם הבאה שאני אשמע מישהו מפיץ עליו שמועות, אני ארביץ לו."

"היי, אל תירה בשליח," אוקטביאן. "נתראה."

הוא הלך משם, משאיר את ג'ייסון כועס ומבולבל. האם אנשים באמת חושבים שהוא וניקו ביחד? לא, זה לא היה מפריע לו. אנשים באמת חושבים שהוא מנצל את ניקו לטובות מיניות בתמורה, למה, הגנה נגד בריונות? מגוחך אפילו לא התחיל לתאר את זה.

החלק הכי גרוע היה שהשמועות לא היו מופרכות לחלוטין מהצד של ג'ייסון. הוא הבין לאט שחברות לא הייתה הדבר היחיד שהוא רצה מניקו אחרי הכל. הוא היה מודע עד כאב לניקו מההתחלה, והרגיש רכושני בצורה מוזרה קשר אליו, למרות שאין לו שום זכות להרגיש כך. החיוכים של ניקו גרמו לו להרגיש חמימות בבטנו, והצחוק שלו גרם לג'ייסון להרגיש עקצוצים. הוא לא התחבר לרגשות האלו עד שאוקטביאן שאל אם הם מזדיינים, וג'ייסון, למרות הפחד והבלבול, הגיע למסקנה שהוא רוצה שזה יהיה המצב.

ג'ייסון צחק לעצמו כשהוא נכנס לביתו. חסל סדר ג'ייסון גרייס המושלם. הוריו ישתגע כשהם יגלו. אמו החורגת כבר הייתה מאוכזבת ממנו מספיק מזה שהוא נפרד מפייפר לפני שנה, מאחר שהם היו "הזוג המושלם." היא לא דיברה אליו במשך שבועיים. אביו ציפה ממנו להצליח בצורה מושלמת גם בשיעורים העיוניים וגם בספורט, אבל לא ראה בעין יפה את זה שג'ייסון וליאו חברים. כי הוא היה "כל כך חנון." תארו לכם שהוא ינסה להציג להם את ניקו. "ביסקסואל, זה החבר שלי, ניקו. אנחנו משחקים משחקי תפקידים ביחד ואני אוהב את זה יותר ממה שאני אוהב כדורגל." כן, זה יגמר טוב.

לא שזה שינה משהו, ג''ייסון היה די בטוח שניקו לא רצה אותו בצורה הזאת.

הפרק הקודם		הפרק הבא