מבוכים וג'ייסון

פרסי ניגש אליו למחרת כשג'ייסון צא מהכיתה שלו.

"היי, ג'ייסון," הוא אמר. "אנבת' אמרה לי שהצטרפת לקבוצה. איך היה?"

"היה כיף," אמר ג'ייסון. "הרבה יותר מעניין ממה שחשבתי שזה יהיה."

"אני יודע, נכון?" פרסי אמר בעגמומיות. "אם לא היה טורניר שחייה ואבא שלי והכל, לגמרי הייתי ממשיך. אני אוהב את המסע של ניקו."

"פייפר אמרה שניקו יכתוב אותך בחזרה לסיפור אם תחליט לחזור," אמר ג'ייסון ופרסי הנהן.

"כן, למרות שאני לא יודע מתי יהיה לי זמן לזה," אמר פרסי. "אבל אני עדיין רוצה לדעת מה קורה. אנבת' סיפרה לי אתמול על אנשי הדולפין ועל הצב הענק."

"הצב היה די מדהים," ג'ייסון צחק. "הדמות של ליאו זרק אש אלכימאית לתוך הפה שלו. מהלך רע. הוא נשף אש במשך שלושה סיבובים. הספינה כמעט נשרפה."

"כן, שמעתי. בושה שפספסתי את זה," פרסי חייך, והניח את היד שלו על הכתף של ג'ייסון. "ברוך הבא לכנופיית החנונים. נתראה מאוחר יותר."

ג'ייסון ראה את ניקו כשהוא הלך להתאמן מאוחר יותר. הילד עמד כשגבו אל הקיר והוא מוקף בחמישה תלמידי כיתה י', שלא נראו מאוד ידידותיים. ניקו לא נראה מפוחד כמו שהוא נראה מעוצבן. זה היה כמעט אותו התרחיש שקרה בפעם הראשונה שהם נפגשו. בפעם האחרונה ניקו צעק על ג'ייסון על זה שהוא עזר לו, אבל הוא לא יכול היה לעמוד בצד ולתת לבריונות לקרות. הוא היה חייב להשתמש בטקטיקה שונה הפעם.

"ניקו," אמר ג'ייסון, כשהוא מחייך וניגש לקבוצה. "הנה אתה. חיפשתי אותך. אנחנו יכולים לדבר?"

החברה מסביב לניקו הסתכלו בג'ייסון מופתעים. הוא לא חשב שאלו אותם הבחורים מהפעם הקודמת, אבל הוא לא היה בטוח. הוא לא הכיר אותם, אבל ג'ייסון היה די בטוח שהם הכירו אותו. אחרי הכל, קבוצת הכדורגל הייתה פופולרית למדי, והוא היה הקפטן שלה. ג'ייסון צפה בשיחה האילמת שהתנהלה בקבוצה, שאחריה המנהיג שלהם שיחרר את אחיזתו מהכתף של ניקו. ניקו נראה נרגז כשהוא הלך אחרי ג'ייסון והתרחק מהם.

"אני יכול לדאוג לעצמי," הוא אמר בכעס. "אני לא צריך שמישהו כמוך יתנהג אלי כאילו אני תינוק."

"אני לא התנהגתי אלייך כאילו אתה תינוק. למעשה, קיוויתי להיתקל בך," אמר ג'ייסון. "רציתי להודות לך על אתמול. נהניתי."

"אה," אמר ניקו, שברור היה שהוא לא ציפה לזה. "זה טוב. אני שמח שנהנית. אתה בטוח שאתה רוצה להיראות כשאתה מדבר איתי?"

ג'ייסון קימט את המצח שלו. "למה שיהיה לי אכפת שרואים אותנו מדברים?" הוא שאל. "מה הבחורים האלו רצו בכלל?"

"זה לא משנה," אמר ניקו. "אני צריך ללכת. אני צריך לאסוף את הייזל בארבע."

"בסדר, להתראות," אמר ג'ייסון, מנופף לניקו בזמן שהוא פחות או יותר בורח ממנו. זה היה מוזר. הילד פעל עם כל כך הרבה ביטחון עצמי אתמול, בחנות המשחקים, ועכשיו הוא נראה כמעט מפוחד. ג'ייסון קימט את מצחו. הוא ינסה לדבר אתו שוב מחר.

זה הוכח כמשהו שקל יותר להגיד מאשר לבצע. ג'ייסון לא בדיוק חיפש את ניקו, אבל הוא פתח את העיניים שלו. הוא לא ראה את ניקו בשום מקום. הוא לא מצא אותו עד ארוחת הצהריים. ניקו ישב בפינה, לבד. ג'ייסון יכול היה לראות את הבחורים מאתמול יושבים קרוב לניקו, היו להם חיוכים מרושעים על הפנים והם לא הפסיקו לעשות מחוות בכיוון של ניקו. ג'ייסון לא ידע מה הם מתכננים לעשות, אבל הוא העדיף שלא לגלות.

הוא ניגש מיד לשולחנו של ניקו. "היי, המקום הזה לא תפוס, נכון?" הוא חייך והתיישב לידו. ניקו הביט בו כאילו הוא שאל משהו לא מובן.

"מה אתה עושה?" הוא שאל, ונראה כאילו הוא חשד במשהו, כאילו הוא ציפה שתהיה לג'ייסון איזושהי תכנית.

"אוכל ארוחת צהריים," אמר ג'ייסון. "אתה שונא פסטה? בצלחת שלך יש רק ירקות."

"אני לא שונא פסטה, החיטה ההמונית הזאת היא לא פסטה," אמר ניקו, כשהוא מביט בצלחת של ג'ייסון כאילו היא פגעה בו.

ג'ייסון צחק. "נו, באמת, זה לא כזה רע."

"אני איטלקי. אני יודע על מה אני מדבר," אמר ניקו.

"באמת?" שאל ג'ייסון, מופתע. "לא ידעתי. עכשיו כשאתה מזכיר את זה, אני מניח שיש לך קצת מבטא. אבל לא הבנתי את זה קודם."

"עברנו לכאן כשהייתי בן תשע," אמר ניקו. "אבל אבא שלי אמריקאי, אז אני דובר שתי שפות."

"זה די מגניב," אמר ג'ייסון. "אז מה המאכל האהוב עליך? פסטה אמתית?"

"רימונים" אמר ניקו. "למה אתה כאן? ואל תגיד שאתה רק רוצה לאכול ארוחת צהריים."

"אני מנסה להכיר אותך, ללא ספק," אמר ג'ייסון. "מה, אתה מעדיף להיות לבד?"

"אתה מודע לזה שאנשים מסתכלים עלינו?" שאל ניקו וג'ייסון העיף מבט חפוז בקפיטריה. הוא צדק. הם סובבו כמה ראשים.

"אתה מתבייש להיראות איתי?" שאל ג'ייסון. "אני מניח שלהסתובב עם ספורטאי די הורס את אווירת המסתורין שיש לך, אה?"

"אין לי שום דבר כזה," אמר ניקו. "ואני לא מודאג בקשר אלי."

"אני יכול לדאוג לעצמי," אמר ג'ייסון בהתגרות, כשהוא חוזר על המילים של ניקו מאתמול. אם לשפוט על פי הסומק הקל על פניו של ניקו, הוא הבחין בזה.

"היי חברה," אמר פרסי, שהופיע משום מקום עם מגש אוכל בידיו. הוא התיישב במושב שליד ניקו בלי לבקש רשות. "מה קורה, ניקו? לא דיברנו כבר הרבה זמן."

"לא כל כך הרבה זמן," נאנח ניקו. הוא נראה כאילו הוא הבין שהוא הובס. "מה קורה עם השחייה?"

"נהדר! פשוט תצפו בנו. בקצב הנוכחי, אנחנו עומדים לנצח בתחרות," פרסי חייך. "אז ג'ייסון דיבר על המשחק שלך אתמול. אני חושב שגרמת לו להתמכר." 

"זה נכון," אמר ג'ייסון, והאוזניים של ניקו האדימו. זה היה ממש חמוד, באמת. "צב ענקי יורק אש, בן אדם.  מעולם לא ראיתי דבר כזה קודם."

"זו לא בדיוק היה התוכנית שלי," מלמל ניקו. "ליאו בלתי צפוי."

"אתם מדברים על התוכנית המדהימה שלי להביס את הצב?" אמר ליאו, שהתיישב לפתע ליד גייסון. אנבת' ופייפר היו ממש מאחוריו, ותפסו כיסאות מיותרים בשביל לשבת בקצה השולחן. ניקו נראה קצת מבולבל מהאירועים הבלתי צפויים.

"זו הייתה תכנית איומה," אמרה אנבת'. "הספינה עלתה באש ואיבדנו חמישה גברים."

"אבל זה הרעיל אותו," ליאו חייך. "ואם פרסי היה שם הוא יכול היה לכבות את האש."

"תפסיק לגרום לי להרגיש אשם," אמר פרסי. "אתה יודע שאין לי זמן לזה, למרות אני מתגעגע למשחק."

"אל תדאג, ג'ייסון הוא הפרסי שלנו עכשיו," צחקה פייפר.

"אל תתחילי. אני יודע שהוא לא יכול להחליף אותי," אמר פרסי. לג'ייסון הייתה הרגשה שהוא רק חצי מתבדח.

"למעשה, הוא גלגל נתונים סטטיסטיים טובים יותר משלך בכל המשחק," אמר ניקו.

"אין סיכוי," אמר פרסי. "זה לא הוגן. אני שיחקתי יותר זמן."

"זה רק בגלל שיצאו לך סטטיסטיקות איומות בהתחלה," אמר ניקו. "למרות זאת, אין לו חרב."

"איזה חרב?" שאל ג'ייסון ופרסי חייך כאילו הוא ניצח בסיבוב הזה

"פרסי קיבל חרב קסומה בתחילת המשחק, ממש לפני שהוא הביס את המינוטאור," אנבת' הסבירה. "זה היה חלק מהמסע."

"מסע שהייתי צריך לאלתר לחלוטין, כי אתם לא עשיתם את מה שהייתם אמורים לעשות," מלמל ניקו. "ובגלל זה העניין עם החרב קרה די מחוסר ברירה."

"חכה, לא אמרת לנו את זה," אמר פרסי ונראה מופתע. "ברצינות?"

ניקו משך בכתפיו. "זה קורה. אני לא תמיד יכול לחזות איך תפעלו."

"כמו שג'ייסון מנע מרד לפני יומיים?" ליאו שאל בצחוק.

"לדוגמה," ניקו חייך.

"היית משאיר אותנו על ספינה טרופה?" שאלה פייפר. "וואו, ניקו, זה קצת אכזרי."

"אתם הייתם בורחים משם. כנראה," אמר ניקו, וגרם לשאר לצחוק. ג'ייסון לא יכול היה שלא לחייך. זה היה הנער שהוא פגש לפני יומיים, לא הנער העוין שהוא התיישב לידו.

"גרייס!"

ג'ייסון הביט למעלה וראה כמה מחבריו לצוות עומדים ליד השולחן, הם רמזו לו לבוא אחריהם. "פגישת אסטרטגיה," הם אמרו, וג'ייסון נאנח.

"אני חייב ללכת," הוא אמר וקם ממקומו. "אני אראה אתכם מאוחר יותר."

"וזו, גבירותיי ורבותיי, הסיבה שמעולם לא הצטרפתי לקבוצת ספורט," הוא שמע את ליאו אומר בשעה שהוא עזב את השולחן. הוא חייך קלות כשהוא הלך בעקבות חבריו לקבוצה.

לוק קאסטלן קימט את מצחו לעברו במהלך ההליכה. "ממתי אתה מסתובב עם די אנג'לו?"

"מי?" שאל ג'ייסון, שלקח לו כמה דקות לעשות את החיבור. "אה, ניקו? לא ידעתי את שם המשפחה שלו."

"אני לא אומר לך מה לעשות, בן אדם, אבל אתה צריך להתרחק ממנו," אמר לוק. "יש כמה שמועות מוזרות שמסתובבות על הילד הזה."

"כמו?" שאל ג'ייסון, מבולבל. הוא מעולם לא שמע שמועות על ניקו, חוץ מהבחור שהוא שמע פעם אומר שניקו מפחיד, שאותו ג'ייסון יכול היה להבין. עור חיוור, עיניים כהות ושיער כהה, בגדים שחורים, כל המראה הגותי שלו. ניקו לא בדיוק עשה מאמץ לא להיראות מפחיד.

"הם אומרים שהוא מוכר סמים," אמר לוק באי נוחות. הוא הסתכל על האחרים במבט שביקש עזרה.

"שמעתי שאבא שלו הוא בוס במאפייה," אמר איתן. "ומישהו אמר שהוא לא מוכר סמים, אלא מוכר את עצמו בשביל סמים, אם אתה מבין למה אני מתכוון."

"זה מגוחך," ג'ייסון צחק. אולי הוא היה מאמין בזה לפני שלושה ימים, לפני המשחק, אבל אחרי שהוא פגש את הילד כל זה נשמע אפילו קצת מפגר. 

"באמת? דרו אמרה שהיא ראתה אותו מוצץ למורה למתמטיקה, מר מינוס," אמר איתן, כאילו שזה הפך את זה לאמת. ג'ייסון נחר.

"בלי להעליב, בחורים, אבל אני חושב שאני אמשיך להסתובב אתו," הוא אמר. "הוא נראה כמו ילד מגניב."

"כל החברים שלך חנונים, גרייס," אמר לוק. "אתה לא היית מזהה משהו מגניב אפילו אם הוא היה פוגע לך בפנים."

"אולי לא, אבל הייתי יודע להכות בחזרה," אמר גייסון, בוהה בו. לוק נסוג בסופו של דבר, הייתה סיבה לכך שג'ייסון היה קפטן הקבוצה, אחרי הכל.

בפעם הבאה שהוא פגש את ניקו, הם נפגשו ליד מגרש החנייה. מסתבר שלניקו היה אופנוע, ובכנות, ג'ייסון חשב שזה די הולם אותו. כשהוא הסיר את הקסדה, ג'ייסון ראה שיש לו פנס בעין.

"מה קרה" שאל ג'ייסון. הייתה לו תחושה רעה בבטן, אבל ניקו פשוט גלגל עיניים.

"נקלעתי לקטטה. זה לא עניין גדול," הוא אמר. 

"באמת? איך הבחור השני נראה?" שאל ג'ייסון.

"לא יפה," אמר ניקו. "למה זה משנה לך?"

"אני מנסה להתיידד אתך," אמר ג'ייסון. "ברור שאכפת לי כשאתה מגיע לבית הספר כשאתה נראה כאילו מישהו השתמש בך בתור שק חבטות."

"זה לא קרה ככה," אמר ניקו. "ואני לא מבין למה אתה רוצה להתיידד איתי."

"בכל מקרה כבר אמרו לי שכל החברים שלי הם חנונים," ג'ייסון חייך. "וגם אני בהחלט חנון, אז למה שאני לא אתיידד אתך?"

"אתה רוצה להגיד לי שאתה לא יודע מה אנשים אומרים עלי?" שאל ניקו.

"שמעתי כמה דברים די מגוחכים אתמול," אמר ג'ייסון. "וזה לא שאין שמועות מטופשות עלי, אתה יודע."

"נכון, אני מניח," אמר ניקו בהיסוס. "הם ממש עושים אותך גיבור. שמעתי שקיבלת את הצלקת שלך מזה שהצלת חסרת בית מאנס."

ג'ייסון צחק בקול. "הו, בן אדם. הלוואי," הוא אמר "זה היה יכול להיות כל כך הרבה יותר מגניב."

"אז איך זה באמת קרה?" שאל ניקו. הוא נשמע סקרן.

"אתה מבטיח שלא לספר לאף אחד?" שאל ג'יייסון, וחייך כשניקו הנהן. "ניסיתי לאכול מהדק כשהייתי קטן."

"ברצינות?" אמר ניקו וצחק. "וואו, אף פעם לא הייתי מצפה לזה."

"די עלוב, נכון?" אמר ג'ייסון. "בהחלט לא החומר של סופרמן."

"אני לא יודע. יש לך את המראה," ניקו גיחך.

"באמת? אתה חושב שאני נראה טוב?" ג'ייסון חייך. למרבה הפלא, זה שימח אותו.

ניקו גלגל את העיניים שלו. "בטח, המראה של 'יותר שרירים ממוח.'

"וואו, תודה," ג'ייסון צחק. "אני כבר צריך ללכת לכיתה. נתראה בצהריים?"

"אני בדרך כלל לא אוכל בקפיטריה," אמר ניקו באי נוחות.

"נו, באמת, אל תייבש אותי," אמר ג'ייסון. "לא הבאתי ארוחת צהריים, אז אני צריך ללכת לשם."

"בסדר," אמר ניקו, וג'ייסון קרן לעברו לפני שמיהר לכיתה.

אם מישהו היה שואל אותו מדוע הוא מנסה כל כך להתיידד עם הנער הצעיר, ג'ייסון לא היה מסוגל לענות. זה הרגיש חשוב, מסיבה לא ברורה. אולי בגלל שניקו נראה בודד מאוד, לג'ייסון היה "תסביך גיבור" – לפי פייפר. אולי זאת הייתה הסיבה.

בסופו של דבר הוא קצת איחר לארוחת הצהריים, בגלל שמר מינוס עיכב אותם לעבודה נוספת בשיעור מתמטיקה. הוא באמת קיווה שניקו עוד לא עב את הקפיטריה, אז הוא פחות או יותר רץ לארוחת הצהריים. הוא לא היה צריך לדאוג, בגלל שניקו ישב באותו המקום שבו הם ישבו אתמול ודיבר עם פרסי. ג'ייסון היה עצבני בצורה מוזרה, לא הייתה לו סיבה לכעוס.

"היי" הוא אמר והתיישב ליד ניקו. "סליחה על האיחור. שיעור מתמטיקה נמשך נצח."

"למרבה המזל היה לו אותי בשביל לארח לו חברה, אמר פרסי. "ואני חברה טובה ממך, בכל מקרה. נכון ניקו?"

"ג'ייסון לא מבקש ממני לקרוא בשבילו את העבודות שלו באנגלית, אז לא ממש," אמר ניקו ביובש ופרסי עשה פרצוף.

"זה קרה רק פעם אחת," הוא אמר. "וזה רק בגלל שבכל מקרה אתה קורא כל כך הרבה."

"באמת? איזה סוג של ספרים?" שאל ג'ייסון.

"קצת מהכל. זה תלוי במצב הרוח שלי," אמר ניקו.

"הוא קורא שירה לפעמים," אמר פרסי מתוך רצון לעזור. "הוא קורא מספיק נזה בשביל לצטט את זה מדי פעם ולצחוק עלינו כשאנחנו לא מבינים את זה."

"זה די מגניב," אמר ג'ייסון, וניקו השפיל את מבטו לרצפה כשסומק מכסה את פניו.

"אתה חושב שהכל מגניב," הוא אמר. "ואני לא צוחק עליכם."

"אתה לגמרי עשית את זה באחת המערכות של קטולאו," אמר פרסי.

"זה היה בגלל האופי של הדמות," ניקו התגונן. "שיחקתי פרופסור מטורף."

"אתה עדיין חנון," אמר פרסי בביטול וג'ייסון צחק.

"לא כולנו חנונים?"

"אוקטביאן מדבר על משחק של מבוכים ודרקונים בעוד כמה ימים," ניקו אמר לג'ייסון. "אתה רוצה לבוא?"

"אני לא יודע. אני אצטרך להמציא דמות חדשה, נכון?" אמר ג'ייסון. "זה משחק שונה? החוקים שונים?"

"החוקים הם פחות או יותר אותו דבר," אמר ניקו. "ואני הייתי מכין עוד שתיים או שלוש דמויות בשביל להיות בטוח. לא קל לשרוד את המשחקים של אוקטביאן, אבל זה כיף אם אתה נכנס לזה."

"אז הוא מדבר אתך שוב?" פרסי שאל. "חשבתי שהוא עוד כועס על כל התקרית של תחיית המתים."

"הוא עוד כועס," אמר ניקו. "אז אני כנראה צריך להכין עוד איזה חמש דמויות. למרות שאין לנו כל כך הרבה שחקנים בסביבה."

"אני מניח שאני יכול ללכת," אמר ג'ייסון. "אם אין לי שום דבר באותו היום. יהיה מעניין לקבל קצת פרופורציות למשחקים."

"אם אתה משווה בין ניקו לאוקטביאן, אני יכול להגיד לך כבר עכשיו שניקו טוב יותר," אמר פרסי. הוא גרם לניקו להסמיק שוב. "אוקטביאן אידיוט."

"היית פעם שליט המבוך?" שאל ג'ייסון את פרסי, ומסיבה כלשהי ניקו התחיל לצחוק.

"פעם אחת. תפסיק ניקו!" אמר פרסי. "זה לא מצחיק."

"זה היה מצחיק," אמר ניקו. "הוא שכח חצי מהרשומות שלו ולא יכול היה לקרוא את אלו שהוא הביא, הוא חימש את החילים שלו – שנלחמו מתחת למים -  בלהביורים. היה בלגן."

"כן, כן. זה לא שליאו ופייפר היו יותר טובים," מלמל פרסי. "למרות שזה היה לפני שהצטרפת. אנבת' הייתה די טובה, אבל היינו נתקעים שעות בגלל החידות שלה. פרנק היה נחמד מדי בשביל להיות מעניין, למרות שהוא לומד. הייזל לא ניסתה עדיין."

"היא מעדיפה לשחק, אבל אני מניח שהיא תנסה בשלב מסוים," אמר ניק בחיבה. "היא כנאה תשחט אותנו."

הוא סיים את הארוחה שלו, שוב רק פרי. "אני צריך ללכת לעבוד. אני אראה אתכם מאוחר יותר."

"ביי," אמר ג'ייסון והפנה את תשומת ליבו לארוחה שלו.

"טוב לראות אותו מתיידד עם אנשים בבית הספר," אמר פרסי. "במשך הרבה זמן נראה היה שהוא פשוט דוחף את כולם ממנו."

"נראה לי שהוא חושב שלהיות אתו יכול להרוס לנו את חיי החברה," אמר ג'ייסון.

"יש עליו הרבה שמועות לא נעימות," פרסי משך בכתפיו. "אני לא יודע למה הוא חושב שזה משנה לנו. אני בכל מקרה בספק אם אפילו אחת מהם נכונה."

הפרק הקודם		הפרק הבא