הנכד- *גמור*

פרק 3:

"מה אתם חושבים שוולדמורט מתכנן?" ג'יני נכנסה לחדרה. רון, הרמיוני והארי בדיוק דיברו שם.

"מה זאת אומרת, ג'יני?" הרמיוני שאלה.

"ומה את עושה כאן?" רון שאל את אחותו הקטנה.

"רציתי לכתוב מכתב למייקל, ואז שמעתי אתכם, והאזנתי לכם." ג'יני ענתה.

"מי זה מייקל?" הארי שאל באותה השנייה שרון שאל "את האזנת לנו?"

"ברור שהאזנתי לכם." היא ענתה שוב. "ומייקל זה החבר שלי. למרות שקצת נמאס לי ממנו, אז אני חושבת להיפרד ממנו. נו, אז מה אם וולדמורט?"

"אנחנו חושבים שהוא-" הארי התחיל לענות, אבל צעקותיה של גברת וויזלי קטעו אותו "רון, הרמיוני, הארי וג'יני, בואו לכאן!!" ארבעת הנערים ירדו לחדר האוכל.

"כל הדברים שלכם במזוודה?" גברת וויזלי שאלה.

"כן." רון ענה בשביל כולם.

"הארי," רמוס נכנס לחדר האוכל.

"רמוס, חזרת?" הארי שאל אותו.

"כן. אני צריך לדבר עם דמבלדור."

פרסי וחבריו ירדו ביחד עם חפציהם, וכך גם פרד וג'ורג'.

"אנחנו עומדים לעבור ברשת הפלו להוגוורטס." מר וויזלי נעמד על כיסא כדי שכולם ישמעו ויראו אותו. "דמבלדור ביקש מאיתנו שנעבור איתכם, ונחזור. כולם לעמוד מול האח."

הם הופיעו אחד-אחד בשרד של פרופסור מקגונגל. היא הייתה אישה גבוהה. שערה השחור היה אסוף בפקעת אדוקה. היו לה משקפיים מרובעים. דמבלדור היה לידה.

"פרופסור מקגונגל. פרופסור דמבלדור." רמוס אמר.

"שלום רמוס." מקגונגל אמרה לו.

"שלום פרופסור." סיריוס אמר למקגונגל. היא הנהנה בראשה.

"פרסי, פייפר, ג'ייסון, אנבת', הייזל, פרנק וליאו, בבית הספר שלנו, יש ארבעה בתים. גריפינדור, הפלפאף, רייבנקלו וסלית'רין."

דמבלדור דיבר. "גריפינדור זה בית האמיצים, רייבנקלו זה בית החכמים, הפלפאף זה בית טוב הלב, וסלית'רין זה בית הנחושים."

"באיזה בית הם?" ג'ייסון שאל והצביע על הארי, ג'יני, הרמיוני, רון, פרד וג'ורג'.

"הם בגריפינדור." מקגונגל ענתה. "בבית שלי. לכל בית, יש ראש בית. מורה שהיה בבית שבו הוא ראש הבית. אני של גריפינדור,

המורה ללחשים הוא ראש רייבנקלו, המורה לשיקויים הוא ראש בית סלית'רין, והמורה לתורת הצמחים היא שאת בית הפלפאף."

"אתם תצטרפו לשנה החמישית בבית הספר שלנו. עכשיו אנחנו הולכים למיין אתכם." דמבלדור לקח את מצנפת המיון, שהייתה על השולחן של מקגונגל.

"אנבת' צ'ייס." מקגונגל אמרה. אנבת' התקדמה, ומקגונגל שמה על ראשה את מצנפת המיון.

"גריפינדור!" מצנפת המיון קראה.

"ג'ייסון גרייס."

"גריפינדור!"

"הייזל לבסק."

"גריפינדור!"

"ליאו ואלדז."

"גריפינדור!"

"פייפר מקלין."

"גריפינדור!"

"פרנק ז'אנג."

"גריפינדור!"

"פרסי ג'קסון!"

לחלק הזה, הארי לא היה יכול שלא לחכות. הוא היה בטוח במאת האחוזים שפרסי ג'קסון יתמיין לסלית'רין, ממש כמו סבו.

"גריפינדור!" מצנפת המיון אמרה לאחר שתי דקות.

"עכשיו תלכו למועדון. הסיסמא היא 'אמיצים תמיד'. תבואו לאולם הגדול בשעה שש וחצי." פרופסור מקגונגל אמרה. "פוטר,

גריינג'ר ו-וויזלי, אני יכולה לסמוך עליכם שתעשו לחבריכם החדשים סיור בבית הספר?"

"בטח, פרופסור." הארי ענה בשמם של שני חבריו הטובים. הם יצאו מהמשרד עם כל הציוד שלהם. הם הלכו לחדר המועדון של גריפינדור,

שם השאירו את חפציהם. הארי, רון והרמיוני לקחו את שבעת הנערים לסיור בטירה.

"זאת הכיתה להתגוננות מפני כוחות האופל." הארי אמר. הם היו בקומה השלישית. אישה יצאה מהחדר. היא נראתה כמו קרפדה.

גלימתה הייתה ורודה. באותה השנייה דמבלדור הופיע במסדרון.

"מה אתם עושים כאן?" האישה שאלה בקול ילדותי. "אתם אמורים להיות בהוגוורטס אקספרס."

"דולורס," דמבלדור התחיל לדבר. "הם תלמידי שנה חמישית בגריפינדור. הם לא הגיעו עם הרכבת מסיבות אישיות. הארי, רון,

הרמיוני, פרסי, הייזל, אנבת', פרנק, ליאו, פייפר, ג'ייסון, זאת דולורס אמברידג', המורה שלכם להתגוננות מפני כוחות האופל לשנה הנוכחית."

"נעים מאוד, תלמידים."

"שלום פרופסור." הרמיוני אמרה בשם כל הנערים.

"מר פוטר, מר וויזלי, מיס גריינג'ר, תיקחו את חבריכם למדשאות." דמבלדור אמר.

"אין בעיה, פרופסור דמבלדור." הארי אמר.

"רגע," אמברידג' אמרה לפני שהנערים הספיקו לזוז. "פוטר, בוגד-דם ובוצדמית."

"פרופסור! אני מבקש לא לומר מילים כאלו בבית הספר שלי. הארי, רון," דמבלדור אמר לשניים. שניהם החזיקו בחוזקה את שרביטם. "אתם יכולים ללכת."

אבל לפתע, הארי נגע בצלקתו, שצרבה. רוב הכאב, הוא נפל על רצפת בית הספר, והתעלף.

_______________________________________________________________

כשהארי התעורר, הוא שכב במרפאה. הרמיוני ורון ישבו לידו.

"הארי, איך אתה?" הרמיוני שאלה אותו.

"כואב לי הראש, אבל חוץ מזה, הכל בסדר." הוא ענה לה.

"אתה נראה רע." רון העיר לחברו הטוב.

"תודה, רון. תמיד ידעתי שאתה יודע בדיוק איך לעודד אותי."

"מתי שאתה צריך."

"מיס גריינג'ר, מר וויזלי, תוכלו להשאיר אותי ואת הארי לבד בבקשה?" דמבלדור נכנס למרפאה. הרמיוני ורון קמו ויצאו מהמרפאה. "איך אתה מרגיש?"

"אני בסדר." הארי ענה.

"חברייך נבהלו כהוגן."

"אני שמח שאתה בסדר."

אחרי חצי שעה מאדם פומפרי שחררה אותו מהמרפאה והוא הלך לחדר השינה שלו. הוא הוציא את השרביטים של הוריו, והחזיק בהם חזק.

בשעה שש ועשרים, הארי, הרמיוני, הוויזלים ושבעת הנערים יצאו ממועדון גריפינדור לכיוון האולם הגדול. הם התיישבו בשולחן גריפינדור.

תוך עשר דקות, תלמידים בגלימות הופיעו. אחרי עוד חמש דקות, כל התלמידים התיישבו בשולחן של ביתם. אישה עם שיער שטני מקורזל

נכנסה לאולם, ואחריה תלמידים שבשנתם הראשונה. הם החלו להתמיין. אחרי שהתלמיד האחרון התיישב בשולחן הפלפאף, דמבלדור נעמד והתחיל לדבר.

"שלום תלמידים. ברוכים הבאים לתלמידים החדשים, וברוכים השבים לתלמידים הוותיקים. יש לי נאום, אבל אומר אותו אחרי הארוחה. בתאבון."

אוכל הופיע, והארי התחיל למלא את צלחתו. אחרי הקינוח, דמבלדור נעמד שוב. שקט השתרר באולם.

"שוב שלום. השנה יש לנו שני שינויים בסגל המורים. פרופסור גרבלי-פלנק, תחליף את האגריד, בתור המורה לטיפול ביצורי פלא.

האגריד יצא לחופשה, והוא יחזור בהמשך השנה. ויש לנו גם את המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, דולורס אמברידג'. היא תחליף את

עין-הזעם, שהיה הפרופסור בשנה שעברה. השרת, אדון פילץ', ביקש שאזכיר שאסור לעשות קסמים במסדרונות בית הספר. אני גם מזכיר,

שאסור להיכנס ליער האסור לבד. לא תלמידים בוגרים וגם לא צעירים. מבחנים לנבחרות הקווידיץ' יערכו בשבוע הזה והבא, לכל המתעניינים.

עוד דבר אחרון, השנה יצטרפו שבעה תלמידים לבית הספר שלנו. הם הגיעו מאמריקה והם יצטרפו לשנת הלימודים החמישית. פרסי ג'קסון,

אנבת' צ'ייס, ג'ייסון גרייס, פייפר מקלין, ליאו ואלדז, פרנק ז'אנג, והייזל לבסק. שבעתם כבר עברו את המיון, וכולם בגריפינדור. ועכשיו, הגיע

הזמן לישון. אז קדימה."

הארי הלך ביחד עם ג'יני למועדון. רון והרמיוני הלכו לעזור לתלמידי השנה הראשונה.

"אז אתה הקפטן, אה?" ג'יני שאלה אותו.

"כן." הוא ענה לה בקצרה.

"תגידו, מה זה קווידיץ'?" פרסי שאל את הארי וג'יני. כל חבריו עמדו מאחוריו.

"זה הספורט שלנו. הוא על מטאטים. המטרה היא להרוויח כה שיותר נקודות."  ג'יני ענתה, והחלה להסביר לשבעה על המשחק.

"סיסמא?" האישה השמנה שאלה את הארי.

"אמיצים תמיד." הארי אמר, והתמונה זזה.

"והמשחק מסתיים כשהמחפש תופס את הסניץ' המוזהב." ג'יני אמרה, ונכנסה למועדון. היא והארי הלכו להתיישב ליד הרמיוני ורון, שכבר היו שם.

"נראה לי שאני אלך לישון. אתה בא?" הארי שאל אל רון.

"כן. בוא נלך." רון אמר, והשניים הלכו לישון.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

מקווה שאהבתם. אני אעלה את הפרק הבא בקרוב.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא