הנכד- *גמור*

כשפרסי התעורר בבוקר הוא ראה שהוא לבד בחדר. רון והארי לא היו שם. הוא ירד למטבח, שם אכל ארוחת בוקר.

"גברת וויזלי, איפה הארי, רון והרמיוני?" הוא שאל את גברת וויזלי, שהגישה לו את ארוחת הבוקר.

"הם בטרקלין. כשתגמור לאכול, תלך לחפש אותם." היא ענתה לו בחיוך.

"אמא, המכתבים הגיעו!!" רון, פרד, ג'ורג', ג'יני, הרמיוני והארי ירדו במדרגות. לכל אחד מהם יש מעטפה, חוץ מלרון שלו היו שתי מעטפות. הוא נתן לפרסי את אחת מהן.

"שלוש, ארבע, ו..." הארי אמר, וכל הנערים פתחו את המעטפה. הרמיוני צרחה והפילה את המעטפה שלה. הארי ורון הפילו גם את שלהם, כאילו הן פצצות.

"אני מדריכה." הרמיוני אמרה.

"גם אני." רון אמר בקול מבויש. "הארי, למה אתה מופתע כל כך. הארי לא יכולים להיות שלושה מדריכים."

"כל הכבוד, רון והרמיוני!!" גברת וויזלי אמרה לשניים, וחיבקה אותם.

"מה קרה, הארי?" ג'ורג' שאל. פרד הרים את המעטפה של הארי.

"זה ממש טוב. למה אתה כל כך מופתע?" פרד אמר.

"מה קרה?" הרמיוני שאלה.

"הארי, פרד, מה קורה?" ג'יני שאלה.

"קבלו את קפטן נבחרת הקווידיץ' של גריפינדור." פרד ענה במקום הארי. הוא מחא לו כפיים. הארי עדיין היה בשוק.

"אבל... היינו בטוחים..... אנג'לינה..." ג'ורג' גימגם.

"שלום." דמבלדור נכנס לחדר האוכל. "פרסי, איך אתה מתאקלם?"

"אני בסדר. פשוט הייתי מופתע כמה משפחות סבא שלי הרס." פרסי ענה.

"הבאתי לך הפתעה." דמבלדור זז מדלת המטבח. שישה נערים עמדו שם. לנער הראשון היה שיער בלונדיני ועיניים כחולות.

לנערה שהחזיקה לו את היד היה שיער חום ועיניים כחולות. הנער שעמד לידה היה עם שיער חום מתולתל ועיניים חומות.

הנער השלישי היה ממוצא סיני. היה לו שיער שחור ועיניים חומות. הנערה שלידו הייתה עם שיער בצבע קינמון ועיניים זהובות.

הנערה האחרונה הייתה בלונדינית. היו לה עיניים אפורות.

"כל הכבוד," הנער הבלונדיני אמר. "הוא בחיים."

"ג'ייסון, מה אתה עושה פה?" פרסי שאל.

"באתי לבדוק אם אתה צריך עזרה. מה אתה חושב? אנבת' רצתה לבוא אלייך ברגע שגילינו שאתה לא בא השנה. היא הלחיצה את פייפר, והיא הכריחה אותי לבוא לפה."

"והייזל אותי." הסיני אמר.

"ושלושתן באו אליי לביתן בזמן שישנתי." הבן האחרון אמר. "זאת הסיבה שאין לי חברה. כי הן פשוט חבורת בנות."

"הן לגמרי חבורת בנות." פרסי הסכים עם ליאו.

"מוח אצה," הנערה הבלונדינית פתאום התקרבה אל פרסי. הוא נישק אותה.

"אנבת',"

"שוב עזבת אותי. אתה הבטחת לי."

"אני יודע. סליחה, אנבת'." פרסי אמר לה ונישק אותה שוב. "חברה', תכירו את הארי, רון, הרמיוני, פרד, ג'ורג', ג'יני, ואת גברת וויזלי.

אלה ג'ייסון, אנבת', הייזל, פרנק, פייפר וליאו. ואם כבר מדברים על ליאו, צריך להרחיק אותו מפרד וג'ורג'. זה מתכון לאסון."

"ילדים, לכו לסדר את החדרים שלכם." גברת וויזלי אמרה לילדיה ולהרמיוני. הם עלו במדרגות וגם היא.

"הארי, אני ממש מצטער על מה שהוא עשה לך." פרסי אמר להארי. פרסי הושיט את ידו, והארי לחץ אותה.

"זה בסדר. אני כעסתי עלייך, ובעצם זאת לא אשמתך." הארי ענה לפרסי.

"בא לך לספר לנו מה קורה פה?" ג'ייסון שאל את פרסי. הם היו בחדרם של הארי, רון ופרסי.

"כן, גם אני לא הבנתי את זה." הייזל הסכימה איתו.

"הם קוסמים. סבא שלי, אבא של אמא שלי, הרג את ההורים של הארי." פרסי ענה בקצרה.

"אוי, פרסי, אני יודעת שהדבר האחרון שרצית הוא להתערב בעוד דבר כזה." אנבת' אמרה ולפתה את ידו של בן זוגה.

"זה בסדר."

"אולי נבקש מדמבלדור להישאר איתך?" הייזל הציעה.

"ואם זה לא יעבוד?" ליאו שאל. "אנחנו לא עומדים לוותר."

"אני מסכים איתך." ג'ייסון שאל. "בעיקר בגלל שאני יודע שפרסי לא יכול לשרוד בלעדי."

"מצחיק." פרסי פלט לעבר חברו.

"אתה יודע שזה נכון."

"זה ממש לא נכון."

"אני מציע שאם זה לא יעבוד, פייפר תעשה עליו דיבור הקסמה." פרנק זרק לאוויר, בעוד ג'ייסון ופרסי המשיכו להתווכח, ולא שמעו אותו.

"פרסי וג'ייסון, סתמו!" אנבת' ופייפר צעקו על השניים, ושני הבנים השתתקו ברגע, מפחדים ממה שבנות הזוג שלהם מסוגלות לעשות.

"מה אמרתם?" פרסי שאל.

"פרנק הציע שאם זה לא יעבוד, פייפר תשתמש בדיבור הקסמה על דמבלדור." ליאו אמר.

"מה לא יעבוד, ומי זה דמבלדור?" ג'ייסון שאל. ליאו התחיל לצחוק, וכל חבריו הצטרפו אליו.

"אתה דפוק." אנבת' אמרה לג'ייסון. היא ופייפר היו היחידות שלא צחקו.

_______________________________________________________________

באותו הזמן, הארי, רון והרמיוני היו בחדרן של ג'יני והרמיוני.

"מי אלה היו?" רון שאל את הארי והרמיוני.

"אני חושבת שאלה החברים של פרסי," הרמיוני ענתה. "אבל הם נראים ממש מוזר."

"מה זאת אומרת 'מוזר'?"

"כאילו שהם עברו המון." הארי ענה.

"קצת כמוך." הרמיוני אמרה.

"אל מה את מדברת?"

"אתה עברת המון, הארי. ברחת מאתה-יודע-מי ארבע פעמים." רון ענה הפעם.

"שלוש." הארי תיקן את חברו הטוב ביותר.

קול פקיקה נשמע, ופרד וג'ורג' הופיעו בחדר.

"אמא קוראת לכם. אוכלים!" השניים צעקו ביחד, ותוך שנייה התעתקו. שלושת החברים יצאו מהחדר והחלו לרדת במדרגות.

"אתה לא מבין איזה מעצבן זה. הם מתעתקים של שתי שניות." רון אמר להארי.

"הארי, אתה בסדר?" סיריוס שאל את הארי כשהשלושה הגיעו לשולחן האוכל.

"כן." הארי ענה בקצרה.

"יש לך מכתב." סיריוס הביא להארי מכתב. הארי זיהה את כתבו המסודר של רמוס, והחל לקרוא את המכתב.

'הארי היקר. אני מקווה שהנך מרגיש טוב. אני בסדר. כרגע בצריף המצווח. הירח יעלה עוד כמה שעות.

רצית לומר לך שתשמור על עצמך. הארי, אל תכעס על פרסי. אני יודע שנמאס לך לשמוע את זה, אבל זה לא אשמתו.

נתראה עוד כמה ימים. ממני, רמוס לופין. נ"ב: תשמור גם על סיריוס. תוודא שלא יעשה שטויות, ושלא יצא מהבית.'

"הוא כותב שהוא יחזור בעוד כמה ימים. אתה חושב שזה יהיה לפני שנת הלימודים?" הארי שאל את סיריוס.

"תראה, הארי, קצת קשה לרמוס. המשרד תופס אנשי זאב על ימין ועל שמאל. הוא מאוד לחוץ." סיריוס ענה. באותו הרגע פרסי וחבריו נכנסו לחדר האוכל. כולם התיישבו ליד השולחן, והחלו לאכול.

"הארי, יש לי משהו להראות לך." מר וויזלי הוציא עיתון והעביר להארי.

הארי קרא כתבה, ולבסוף אמר "אני שונא אותם."

"הארי," הרמיוני ניסתה להרגיע אותו, אבל לא הצליחה.

"מה יש להם ממני!?!"

"הארי, תירגע." סיריוס אמר.

"'הארי פוטר, הילד שנשאר בחיים, ממשיך לדבוק בגרסתו לגבי מה שקרה לנער סדריק דיגורי." הארי קרא את העיתון בקול.

"שני הנערים נבחרו בשנה שעברה לטורניר הקוסמים המשולש, כנציגים של בית הספר הוגוורטס. לפי פוטר, שניהם נגעו יחד בגביע, מה שהתגלה כמפתח מעבר.

הוא העביר את שני הנערים לבית הקברות של הכפר הנגלטון הקטנה, שם פוטר סיפר שפיטר פטיגרו (שמת בשנת 1981) הרג את סדריק,

והחזיר את הזה-שאין-לנקוב-בשמו לחיים. בשנה שעברה, פוטר אמר שסיריוס בלק (רוצח ההמונים שהרג 12 מוגלגים וקוסם אחד) חף מפשע.

שר הקסמים קורנליוס פאדג' אמר כי שני סיפורים אלו הם שקר וכזב, וכי דמבלדור מתכנן להחליף אותו, ופוטר עוזר לו.

מי יודע מה באמת קורה בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות?' הם פשוט מעצבנים."

"הארי," רון אמר. "אנחנו יודעים את האמת. מה אכפת לנו מהם?"

"כולם מקשיבים לפאדג' ולעיתונאים. הם מאמינים להם ולא לנו." ג'יני אמרה. "וחוץ מזה, סיריוס עדיין נמלט, ו-וולדמורט בחיים."

"ג'יני!" גברת וויזלי צעקה, בעוד רון כמעט נופל מהכיסא. "אל תגידי את השם שלו."

"אמא, פחד מהשם רק גביר את הפחד ממנו. וחוץ מזה, הוא כמעט הרג אותי. אני לא מפחדת ממנו יותר."

"הבוגארט שלך הוא את-יודעת-מי, לא?" רון שאל.

"הבוגארט שלי זה הגופות של כל המשפחה." ג'יני גילתה. "וכשאני אומרת המשפחה, אני מתכוונת גם להרמיוני ולהארי."

"מה זה בוגארט?" פייפר שאלה.

"יצור שהופך לפחד הכי גדול של מי שמולו." הארי ענה בקצרה.

"ילדים, אני הולכת מחר לסמטת דיאגון. תתנו לי את רשימות הדברים שלכם." גברת וויזלי אמרה לכל הנערים. "רון, הארי והרמיוני,

אתם צריכים מתנות מיוחדות על כך שאתם מדריכים וקפטנים."

"גברת וויזלי, אנחנו לא צריכים." הרמיוני אמרה.

"כן, זה נכון, גברת וויזלי. אנחנו בסדר." הארי הסכים עם חברתו הטובה.

"בסדר. רון, מה אתה רוצה?" גברת וויזלי שאלה את בנה.

"מטאטא." רון אמר. "לא חייב כל כך משוכלל. רק חדש. קלינסוויפ 3."

"אין בעיה מתוק."

אחרי הארוחה הארי ורון הלכו לישון בחדרם. פרסי עבר לישון ביחד עם שלושת חבריו, פרנק, ליאו וג'ייסון.

"בוקר טוב." רון העיר את הארי בבוקר. שניהם ירדו למטבח שם אכלו ארוחת בוקר מהירה. סיריוס היה שם ובדק את הדואר.

"פרסי, יש לך מכתב!" הוא קרא לנער. פרסי ירד ביחד עם פרנק והייזל. "הארי, גם לך יש."

"הדרסלים?" הארי שאל וסיריוס הנהן.

"זה מאבא שלי." פרסי אמר לפרנק והייזל כשפתח את המכתב.

בינתיים הארי קרא את מכתבו:

'הארי, אני בטוחה שאתה במקום טוב. אתה תישאר שם בחופשות, נכון? להתראות, פטוניה.'

"מה הם כתבו לך?" רון שאל את הארי. הארי העביר לרון את המכתב.

"שלום." דמבלדור נכנס למטבח. "פרסי, אתה וחברייך רוצים לדבר איתי, נכון?"

"כן." פרסי ענה בקצרה.

"נעלה לטרקלין, שם נדבר בשקט." דמבלדור אמר ועלה יחד עם שלושת הנערים לטרקלין. כשירד, הוא אמר לגברת וויזלי,

"מולי, אולי עדיף שאני אצא לסמטה. את תוכלי להישאר פה. אני אקח איתי את הנערים. ולא סיריוס, אינך יכול להתלוות אלינו."

"דמבלדור, אם לא היום, אז מחר, בראשון בספטמבר, בבקשה." סיריוס ביקש.

"אנחנו נדון בנושא זה. הארי, תלך לקרוא לג'יני ולהרמיוני. אתה רון, תיקרא לתאומים."

תוך רבע שעה, דמבלדור, הארי, רון, הרמיוני, ג'יני, פרד, ג'ורג', ליאו, פרסי, פייפר, ג'ייסון, אנבת',

פרנק והייזל, היו בסמטת דיאגון. עד שהם הסבירו לפרסי וחבריו איך להגיע באבקת הפלו, לקח קצת זמן.

"אנחנו הולכים לעשות דבר כזה. נלך כולנו לגרינגוטס," דמבלדור התחיל לדבר לנערים. "ואז נתפצל.

פרד, ג'ורג', רון, ג'יני והרמיוני ילכו לקנות את כל הדברים שיצטרכו. הארי, אנבת', פרסי, פרנק, הייזל, ג'ייסון, ליאו, פייפר ואני נלך לקנות את הדברים שנצטרך."

כל הנערים ודמבלדור נכנסו לבנק.

"אני צריך את הכספות 1, 3, 5, 6, 9, 10, 13, 687, 456, 548." דמבלדור אמר לגובלין.

ג'ייסון נכנס לכספת הראשונה ולקח כמה מטבעות. אחריו פרסי, פרנק, אנבת', ליאו, פייפר והייזל.

אחרי נסיעה יחסית ארוכה, פרד, ג'ורג', ג'יני ורון נכנסו לכספת מספר 456, שהייתה הכספת של משפחת וויזלי.

אחריהם הרמיוני נכנסה לכספת מספר 548, שהייתה הכסת שלה. האחרון היה הארי.

כשהם יצאו מהבנק, ג'ורג', ג'יני, פרד, הרמיוני ורון הלכו לקנות דברים, והשאר הלכו לחנות השרביטים.

"שלום דמבלדור." אוליבנדר אמר. "מי צריך כאן שרביט?"

"שבעת הנערים שכאן." דמבלדור אמר. "נתחיל עם פייפר מקלין."

"נסי את שרביט זה."

פייפר ניסתה, ויונים יצאו משרביטה.

"זה השרביט, נערתי." אוליבנדר הסתכל על השרביט. "עשוי מעץ סיסם, שערה של חד קרן. הוא גמיש במיוחד.

16 סנטימטרים. בשבילך," אוליבנדר הוציא שרביט והביא אותו לאנבת'. ינשופים יצאו מהשרביט "עץ מייפל, נוצת ינשוף,

23 סנטימטרים. טוב מאוד ללחשים. אתה," הוא הוציא שרביט לליאו. השרביט זהר באור אדום. "נוצה של עוף חול, אלון אדום,

15 סנטימטרים. לא גמיש בכלל. נערי היקר, נסה אותו." אוליבנדר הביא שרביט לפרסי. מים יצאו מהשרביט. "מעולה.

עץ אגס וליבה משערת זנב של ת'סטראל. 22 סנטימטרים. הוא מאוד גמיש. קח." הוא הביא שרביט לפרנק. כמו עם ליאו,

השרביט זהר באור אדום. "נימי לב של דרקון ועץ אלון אדום. 26 סנטימטרים. שרביט טוב לשינויי צורה. זה בשבילך,"

הוא נתן לג'ייסון שרביט. ברקים יצאו ממנו. "עץ אלון ונוצת זנב של ציפור-רעם. 20 סנטימטרים. השרביט אינו גמיש.

ואת נערתי, קחי את זה," הוא הביא להייזל שרביט אחד. השרביט זהר באור זהוב. "עץ צפצפה, ושערת זנב של ת'סטראל.

15 סנטימטרים. השרביט טוב לעשיית קסמי לחשים. זהו סיימנו?"

"כן." דמבלדור ענה לו.

"פוטר, לא ראיתי אותך."

"שלום אוליבנדר." הארי אמר לאיש הזקן.

"נוצת עוף חול, עץ טקסוס, שלושים וארבעה סנטימטרים. נכון?" אוליבנדר שאל את הארי.

"כן."

"הארי, לפני כשנה קיבלתי שני שרביטים שמצאו במכתש גודריק, בביתך הישן. עשרים ושישה סנטימטרים, עשוי מעץ ערבה בוכייה.

הליבה היא שערה של חד קרן. השרביט גמיש. והשרביט השני היה עשוי מעץ הגוני. עשרים ושמונה סנטימטרים, ובר כיפוף.

הוא היה מצוין לשינויי צורה." אוליבנדר אמר והארי פלט צחוק. "גם ליבתו הייתה שערה של חד קרן."

"אלו השרביטים שלהם, נכון?" הארי שאל.

"בבקשה." אוליבנדר נתן להארי שני שרביטים. שניהם היו יפים. הארי חייך. "הם שלך. בחינם."

"בוא, הארי. אנחנו צריכים ללכת." דמבלדור אמר להארי. השבעה שילמו לאוליבנדר,

וכולם יצאו. הם הלכו לחנות 'כולבו דורסי הלילה של איילופס.' דמבלדור והארי נשארו בחוץ. אחרי שעה וחצי,

כולם חזרו לכיכר גרימולד מספר 12, מוכנים לראשון בספטמבר, שיהיה מחר.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

אני אנסה להוסיף את הפרק השלישי כמה שיותר מהר. אבל עד אז, תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא