אני לא הולכת לשום מקום.

 פרק 3- הכל בסדר. הכל יהיה בסדר.

הארי ישב בפינת המדשאות הירוקות. השמש החלה לשקוע וצבעה את השמיים בגוונים ורודים ואדומים. הוא ישב כפוף, מסתכל על הרצפה. בחילה געשה בו, רגלו תופפה על האדמה בלחץ ובמרץ, לא מצליחה להפסיק. הוא רצה לצעוק. הוא רצה לצרוח. הוא רצה ל-

יד הנוחה על כתפו. מוציאה אותו מהמחשבות. ג'יני עמדה מולו, לבושה בגופייה ירוקה בהירה וג'ינס משופשפים, יפיפיה כתמיד. הוא הסתכל עליה בכאב. היא הסתכלה עליו בדאגה. היא התכופפה ונשקה לראשה. היא נאנחה והחלה לחזור לכיוון הטירה, אבל יד תפסה בידה. הארי משך אותה אליו, הוא הושיב אותה על ברכיו ותמן את ראשו בשערה. "היי, היי. תסתכל עלי," היא אמרה "הכל בסדר, נוויל בסדר." הוא לא השיב, הוא רק הביט בעינה. העיניים הירוקות שהיא כלכך אהבה הסתכלו בעיניים החומות שהוא כלכך אהב, ולא הרפו. 

"תודה." הוא לחש וחיבק אותה. 'נוויל בסדר.' הוא חזר על המילים בראשו, מנסה לקלוט אותן. 

~פלאשבלק~

ג'יני, הארי, הרמיוני ורון עקבו אחר מקגונגל במסדרונות המעוקלים עד לבסוף הגיעו למרפאה. נוויל שכב על מיטה, לידו לונה. ג'יני והרמיוני מיהרו לכיוון לונה, ורון והארי פשוט עמדו שם ובהו בנוויל הישן, המומים כדאי להגיד משהו, כבר שנים שלא הייתה תקרית תקיפה. מדאם פומפרי התקרבה עליהם. ושמה מגבת חמה על ראשו של נוויל. "היינו בהוגסמיד, והם פשוט צצו משום מקום." לונה מילמלה "שניים מהם. לבושים שחור, הפנים שלהם היו מכוסות." היא אמרה לפני שהארי בכלל הספיק לשאול. במקום זאת הוא נאנח. כל מה שהוא רצה היה לצאת מהחדר בתסכול, אבל ידע שהוא צריך להיות שם בשביל נוויל. ג'יני נעמדה לידו, מתאמצת לא לבכות (הערת הכותבת- רק אני רואה את ג'יני אץ לונה ואת נוויל כבסטיז?) היא השפיל את ראשו אליה וכרך את ידיו סביב מותניה. היא הרימה אליו את מבטה וחייכה חיוך קטן. "טוב, קדימה, לצאת! הוא צריך לנוח!" קרא מדאם פומפרי והדפה אותם החוצה. 

~סוף פלאשבאק~

"טוב, אז יש משחק עוד כמה ימים. אנחנו מתכוונים להתאמן, או ש..?" ג'יני קראה פתאום, אחרי כמה דקות של שתיקה. "תהיי בטוחה שאנחנו כן." הוא השיב בגיחוך. 

הם התקדמו לעבר מגרשי הקווידיץ' והתפצלו כשהגיעו לחדרי ההלבשה. הארי לבנים, וג'יני- לבנות. הארי סיים להתלבש וחיכה לג'יני בחוץ. "ג'ין?" הוא שאל אחרי כמה דקות של המתנה. לג'יני לא לוקח הרבה זמן להתלבש. "הכל בסדר?" אין תשובה. הארי נכנס לחדרי ההלבשה. אין לה זכר. הארי הבחין במגילת קלף צהבהבה על הספסל שעמד בפינת החדר. הוא התקדם והרים אותו. "הארי פוטר, הנבחר! הרבה זמן לא התראנו, לא כך? אז חשבתי לי שאולי אכנס איזו פגישה קטנה. אבל אתה תצטרך למצוא אותי. ככה זה לחיות במחתרת, לצערי. אל תשכח- אני ממתין לך." הארי שמט את הפרק בבהלה. האדם שהוא הכי אהב בעולם הזה נחטף, וזו הייתה אשמתו הגמורה. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זה הפרק להיום. הפרק הבא (הפרק בו מתחיל להיות מעניין) יופרסם בימים הקרובים. ואנשים- 

לא יהרוג אתכם להגיב. 

ביוששש

יום אדיר✨✨

הפרק הקודם