ירושה

"יומולדת שמח, יומולדת שמח, יומולדת שמח, לאיימי"

כולם מחאו כפיים ורוז הרגשנית מחתה דימעה.

"יום הולדת שמח, מותק!" היא נישקה את איימי ואיימי גילגלה עיניים.

"בואי, יש לי ולסבתא משהו להביא לך." רוז אמרה והרמיוני קרצה.

הם הלכו לחדר והרמיוני הוציאה משהו עטוף מהארון.

"מה זה?" איימי שאלה בסקרנות.

"עוד תיראי." רוז חיבקה את כתפה של איימי. "הבאתי את זה לפה לפני בערך שבוע... שימושי מאוד."

הרמיוני הורידה את העטיפה באיטיות מעצבנת. תיק פייטים נגלה.

"מקסים, נכון?" רוז שאלה בהתרגשות.

"אממ... טוב, בהתחשב שזה נראה כאילו עברו עליו שבעה מהדורי גיהנום, אז..." איימי מילמלה.

"נכון, באמת עברו עליו כאלה!" הרמיוני הינהנה. "תכניסי את היד שלך לתוכו."

הרמיוני לקחה את היד של איימי בידה מלאת הקמטים והכניסה את היד של איימי לתוך התיק.

"יואוו! איזה קול!" איימי הכניסה את ראשה לתוך התיק וצעקה.

"זה היה פעם שלי, ולפני זה של סבתא-"

"...לחש הרחבה סמוי, יצא לי דיי טוב, לא? בהתחשב לזה שהייתי רק בת 17-"

"יצא לך מעולה!" איימי יצאה מתוך התיק. "זה כמו מינהרה!"

"כן, טוב... נכון הארי? החבר שלי ושל סבא שלך מפעם? אז התיק הזה ליווה אותנו בכל המסע הזה של חיפוש ה-"

"אוך, אימא, אל תגידי את המילה הזאת!" רוז ביקשה.

"הורקרוקס? מה הבעיה?" איימי צחקה. "ואוו, אז הוא באמת ישן! והוא שלי עכשו?"

"שלך ורק שלך. והוא יהיה של הבת שלך, ושל הנכדה שלך.. תיק הפייטים הירושתי." הרמיוני חייכה.

"של הבת שלי... יש עוד זמן, סבתוש." אימי בחנה את התיק מכל הפינות.

"יש, אני לא יהיה חייבת לקחת את המזוודה הענקית שלך להוגוורטס כל הזמן, אימא!" היא אמרה בשמחה.

רוז עשתה פרצוף זעוף אבל לא אמרה כלום.

"הי! מה אתם עושים פה?" קולו של תום נשמע מעבר לדלת.

איימי פתחה את הדלת והראתה לו בצהלה את התיק המכושף.

"טוב, אז זהו זה." הרמיוני אמרה.

"כן, רק תקווי שהיא תדע לשמור עליו, אימא. היא לא כזה טובה בדברים כאלה.."

שתיהם נאנחו כששמעו קול קריעה.

איימי ותום משכו.

התיק נקרע.

...

סיימתי עוד פאנפיק!

סימן טוב ומזל טובבב

תגובותתת

הפרק הקודם