אנחנו נמות בסוף היום

אני עולה לגג. 

אני יושבת על קצו ומתבוננת בירח ובעיר מתחתי, מוארת וסואנת גם בשעה הזאת. תחזית מוות התקשרו אלי לפני עשרים דקות. לא עניתי להם בכלל- לא הייתי צריכה שום דבר מלבד הרינגטון המוכר בשביל להבין שאני עומדת למות היום. אני עומדת למות מתישהו בעשרים וארבע- לא, עשרים ואחת, שעות הקרובות. אני מרגישה שלווה באופן מוזר. לפחות עכשיו אני לא צריכה לחשוש שהם יתקשרו אלי לפני שאספיק לחיות כמו שצריך- זה כבר קרה. "סאם," אני לוחשת. ואז אני מתחילה לצחוק.זה השם שלי-  "סאם!", אני צורחת אל תוך הלילה. אולי מישהו שמע אותי. אולי זה יהיה החותם שלי. אני קמה ומסתובבת, קרובה לנפילה באופן מסוכן, קולטת עוד שבריר מהלילה החורפי. 

ואז אני מטה את משקל גופי אחורה ומניחה לעצמי ליפול למטה, אל האוויר והריק והמוות.  

מאוד קצר. אכן. 

נא להגיב. 

הפרק הקודם		הפרק הבא