ההמשך למגיסטריום

פרק 2

קאל ישב בכורסא ושתה קפה בהנאה, לפתע דמותו של בנו, מקס, הופיעה מולו

"מקס? אתה בטלפון טורנדו?" שאל קאל

"כן, ששש… מאסטר רופוס לא יודע שאני כאן" לחש מקס

"מה קרה?" שאל קאל

"רודפים אחרי, נבלעים ענקיים, אני חייב עזרה" לחש מקס

קאל ירק את הקפה שלו ושמע את טמרה צועקת "קאל, זה לא מנומס!"

"אוי לא, תנסה שהם לא יפגעו בך, זוכר את הסכין שנתתי לך?" שאל קאל

"מירי?" שאל מקס

"כן, אם הם מגיעים תשתמש בו ו-" זה היה נראה כאילו מישהו חוטף למקס את הטלפון טורנדו

"מה אתה עושה?" שאל מאסטר רופוס

"א… א… אני… הגעת בדיוק בזמן!" אמר מקס

"וכי למה?" שאל רופוס

"כי… כי נבלעים רודפים אחרי" ענה מקס

קאל טפח על מצחו

"את עובד עליי? כמעט מעולם לא יצא נבלע מהכלוב" ענה רופוס

"אבל… זה אמיתי" גמגם מקס

"אם הוא אומר תאמין לו" התערב קאל

"קאלם? זה אתה?" שאל רופוס והביט לטלפון

"כן" ענה קאל "כבר כמה פעמים תוקפים את מקס המסכן, אשמח אם תשגיח עליו כל רגע עד שאגיע למגיסטריום לאסוף אותו"

"בסדר" ענה רופוס

מה הוא בייביסיטר? חשב מקס בליבו, הטלפון התנתק וקאל נכנס למכונית בריצה, הוא נסע כמעט בטירוף ורק חשב על מקס, אחרי שהתבלבל בפניה שלוש פעמים הוא מצא את השער למגיסטריום, הוא מיד ראה את רופוס מחבק את כתפיו של מקס ליד השער, קאל רץ אל מקס, אסף אותו אל חיקו והשניים הלכו למכונית, אבל במקום מכונית היה שם יצור נורא: הוא היה נראה כמו גורילה מברזל בגובה עשרים מטרים עם עיניים זוהרות כמו שני פנסי מכונית, אף גדול וזועם ופה רושף אשר חושף שיניים חדות ממתכת, היצור החזיק בידו את המכונית של משפחת האנט, הוא זרק אותה על מקס ואביו

"רווווווווווץ!" קרא אביו והחל לרוץ ומקס אחריו

"הצילו!" צווח מקס

"רופוס! תעזור לנו!" אך רופוס כבר הלך מזמן "לך למגיסטריום לקרוא למישהו"

מקס רץ למגיסטריום בטירוף וכשהגיע הוא נכנס והחל לצעוק, לאחר דקה הוא חזר עם שני ילדים, האחד בעל שיער בלונדיני ועיניים חומות והשניה בעלת שיער חום גלי עד מותניה קלוע לצמה עבה ועיניים חומות, קאל ניחש שהבן היה בנם של ארון וסיליה ושהבת הייתה בתם של ג'ספר וגוונדה, הבת התחילה לירות בגורילה כדורי אש ופרשה את ידיה, סערה נוצצת יצאה מידיה, הסערה עטפה את הגורילה וזה נעלם

הי, הם ממש כמונו, מקס זה אני (טוב מקס יותר נאה ממה שאני הייתי), הילד של ארון זה ארון והילדה של גוונדה וג'ספר היא טמרה, רק… איך מג'ספר יצאה בת חכמה כזאת? חשב קאל

"מה זה? זה קסם חדש? שאני לא מכיר?" שאל קאל

"נדון בזה אחרי שנמצא איך להגיע הביתה" אמר מקס

"בואו, נישן במגיסטריום עד שנמצא דרך" ענה קאל "אני אתקשר לטמרה, אולי היא תוכל להביא גרר מחר בבוקר"

החבורה צעדה לתוך המגיסטריום, בית הספר היה נראה כמעט אותו דבר, חוץ מכמה שלטים חדשים

"פארק?! לא מספיק הגלריה?" שאל קאל

"גלריה?" שאלו הבן והבת יחדיו

"אתם לא יודעים מה זה גלריה?" שאל קאל

"אבא, זה לא חשוב עכשיו, זה טום וזאת תום" אמר מקס

"טום ותום?" שאל קאל בבלבול

"כן" אמרה תום במבוכה

"טוב, אתם יחד בחדר, שלושתכם?" שאל קאל

"לא" ענתה תום בעצב

"אז תספרו לי את הסיפור בחדר של מקס?" שאל קאל

"טוב" ענה מקס "בוא, זה החדר שלי"

מקס פתח את אחת הדלתות בצמיד שלו, החבורה נכנסה, החדר היה נראה כמו חדר במלון: הקירות היו לבנים ונקיים ועליהם נתלו תמונות מקרבות של קוסמים גיבורים, באחת התמונות הבחין באלכס על הדרקון שיצא מתוך הכאוס מרחף באוויר ברשע ואת טמרה, ג'ספר וקאל עומדים מתחתיו באומץ, רק שהשיער של טמרה היה סגול-חום כאילו מישהו צבע בחושך והתבלבל בצבע, קאל נראה נאה ועמד בגבורה על שתי רגליו בלי סימן לרגלו הבעייתית והפרצוף של ג'ספר היה חצי מרוח (דבר שדי מצא חן בעיני קאל) והרקע היה כהה עם טיפות אדומות כדם, ספה מעור ניצבה באמצע החדר וארבע דלתות נצבו בקירות, מקס פתח את אחת מהן והראה לאביו: מטבח מכובד נגלה לעיניו, אחר כך מקס הכניס את כולם לחדרו: מיטה לבנה עם שמיכה עבה וכרית קמח ניצבה בפינה, ארון בגדים חום עמד באחת הפינות והמזוודה של מקס הייתה זרוקה חצי מתחת למיטה, הוא התיישב ליד הכרית שלו והזמין את השאר גם

"במבחן נבחנו כולנו באותה הקבוצה, באחת התחנות קצת פישלתי ותום עזרה לי לגרום לזה להיראות טבעי ואפילו מרשים, אחר כך טום ביקש שאעזור לו ועזרתי לו ומאז אנחנו חברים, טום ואני באותו חדר עם ילדה מוזרה ומאסטר רופוס אבל את תום שיבצו עם שני ילדים מגעילים משתי בחינות ועם מאסטר נורת', וזהו, מאז אנחנו חברים" סיפר מקס

"טוב, המגיסטריום השתנה, ללא ספק, מה הייתה הסערה הזאת, תום?" שאל קאל

"זה משהו חדש שהתגלה לפני שנתיים, זה כמו יוצר רק שזה יותר טהור, זו סערה נוצצת שעוטפת כמו הערפל של יוצרים, היא בולעת כמו זה אבל היא מביאה את הדברים האלו לתוך עולם לבן שבו הם לא מרגישים איך הזמן עובר, למפלצות שנשלחות לשם יש מאה שנה לתקן את מעשיהן עד שהן חוזרות לעולם ומסוגלות לעשות משהו, מספרים שבני האדם שהיו שם חזרו אחרי מאה שנה עם שכל מטורף, הם סיפרו על התקופה של פעם והיו לבושים כמוהה, איש לא ידע מה לעשות כדי לעזור להם" סיפרה תום

"היא אנציקלופדיה מהלכת" לחש מקס באוזני אביו

"מקס סיפר לנו עליו המון!" טום שינה נושא

"מה הוא אמר עלי?" שאל קאל בסקרנות

"הוא אמר שאתה גיבור עצם כך שהצלחת להסתדר עם הרגל שלך" ענתה תום

מקס הסמיק

"הוא גם אמר שאתה היית הכי גיבור מבּּין כולכם" הוסיף טום

"אוי, זה לא נכון" ביטל קאל "ארון היה תמיד המרכז, חוץ מזה, טמרה היא החכמה מביננו, אני סתם האחד שנגרר אחריהם"

"הוא גם סיפר שאתה עניו" ציין טום

"האחד שנגרר אחריהם ובמקרה גם היו לו את הרעיונות הכי מטורפים ומגניבים והוא זה שבעצם נתן את המכה שהביסה את אלכס הרשע" אמרה תום בעידוד

"אוי, נו, אתם יודעים שאלכס לא באמת הובס, רק הכנסתי את הנשמה של ארון בתוכו, זהו" הצטנע קאל

"אבא, אתה גיבור, אתה לא יכול להכחיש את זה" ציין מקס

"טוב" התעשת קאל "איפה אני אשן הלילה?"

"במגורי המורים" נשמע קול

כל האנשים בחדר הסתובבו וראו את רופוס בפתח

"רופוס" אמר קאל בכבוד

"קאלם" ענה רופוס

"האמת היא ש…" קאל זע במקומו באי נוחות

"כן?" שאל רופוס

"הייתי שמח למזרן פה" ענה קאל ואז מיהר להוסיף "לא כי אני לא אוהב את המורים! פשוט אשמח להיות צמוד לבני בשעות האלו"

מקס הסמיק והרגיש כמו ילד קטן, חבריו נעצו בו מבטים מבולבלים, הוא עדיין לא סיפר להם

"אני מבין, ובכן, העלמה תום, הגיע זמנך" אמר רופוס

תום קמה בעצב ויצאה מהחדר בפנים נפולות.

הפרק הקודם		הפרק הבא