ההמשך למגיסטריום

פרק 1

טמרה נכנסה לחדרו של קאל הישן מחבק בידיו את הכרית שלו, היא פתחה את הוילון, אחר כך היא התיישבה על כיסא וחיכתה לקאל, כעבור כמה דקות (על השעון) קאל התעורר סוף-סוף

"כבר בוקר?" שאל בקול ישנוני

"כן, קאל, קום כבר, הילדים עוד יאחרו למגיסטריום בגללך" אמרה טמרה בגבה מורמת וידיים שלובות

"בסדר, בסדר, אני קם, אני קם" קאל קם במרמור בולט וצלע להתלבש בשירותים

הוא חזר לבוש בחולצה שחורה מכופתרת עם שרוולים ארוכים, מכנסיים חומים מבריקים ונעלי עור שחורות מצוחצחות, השניים יצאו מהחדר וכל אחד הלך להעיר מישהו אחר מילדיו, קאל נכנס לחדר של מקס בנו הבכור והאהוב

"מקס, בוקר טוב, קום כבר, אתה תאחר, זה היום שציפית לו, זוכר?" אמר קאל והתיישב על המיטה ליד מקס עטוף השמיכה הכחולה עד מעל ראשו,

הוא הסיר ממנו את השמיכה וראה את מקס שוכב כאשר ידיו ורגליו החזקות קשורות ומחסום פה עוטף את פיו וכמעט את אפו, הוא מיהר לשחרר את בנו בלחץ,

"מקס! מי עשה לך את זה?!" שאל קאל

עוד לפני שמקס הספיק לענות יצא מארון הבגדים איש לבוש שחור כולו עם כובע גרב מחורר על ראשו, הוא התקדם אל מקס, אבל קאל נעמד ביניהם וירה באיש כדורי אש כחולה, האיש המבוהל הסתלק מהחלון במהירות מסחררת

"בוא, מקס, תתארגן, נצא עוד מעט" אמר קאל בשמץ של אדישות וקרירות ויצא מהחדר של בנו.

קאל נהג במכונית השחורה שלו והיה שקט מאוד בזמן הנסיעה, טמרה ישבה לידו בשתיקה ולא ידעה מה קרה בחדר של מקס כיוון שלא היה להם הזדמנות לדבר לבד, מקס היה אחוז בהלה מכל דבר קטן, לילה ומירנדה, אחיותיו הקטנות, סבלו בגלל הדאגות הקטנות שלו וכמעט צעקו עליו שיהיה בשקט, קאל השתדל להישאר רגוע למען הילדים (וגם בשביל התנועה…), הם הגיעו לבית הספר לקוסמים, מירנדה ולילה יצאו מהמכונית בתנופה חדה ורצו לבית ספר, טמרה וקאל החלו לרוץ אחריהן מדביקים את הקצב שלהן, אבל מקס, לעומתן, יצא מהמכונית שפוף ודואג גורר את תיקו על הרצפה

"מקס" קאל עצר בפתאומיות וכמעט העיף את טמרה על הרצפה

מקס הסתובב "כן, אבא?" שאל

"פשוט תהנה, תתעלם מהעניין המסוים שקרה היום בבוקר, בסדר? זה לא צריך להדאיג אותך, זה בידיים שלנו, אתה יודע שתמיד תוכל להתקשר אליי בטלפון טורנדו של מאסטר רופוס, נכון?" שאל קאל בקריצה וחיוך

"קאל!" נזפה בו טמרה שראתה אותם

"מה?! הילד צריך להרגיש בטוח!" אמר קאל והתאפק לא לפרוץ בצחוק "בכל אופן, תתקשר אם אתה צריך, תהנה, בסדר?"

"בסדר, אבא, תודה" מקס חייך וחיבק את קאל וטמרה, והשלושה הלכו

קאל וטמרה התיישבו באולם ליד ילדיהם בעודם "מקשיבים" להרצאה של אחד המאסטרים החדשים ונזכרים איך ישבו פה פעם עם הוריהם בציפייה למבחן הברזל, טוב לא כולם ציפו לו בכיליון עיניים, קאל נזכר לפתע בתמונה של המאסטרים גוררים את אביו החוצה ואיך מירי נזרק מול פניו וארון תפס אותו, הוא התנער מזכרונו בשניה שכל הילדים קמו מהכיסאות והלכו להיבחן בלחץ ותקווה להצליח

"את באמת חושבת שהוא לא יתקשר מרופוס?" שאל קאל כשנשאר לבד עם טמרה ושאר ההורים

"לא" ענתה טמרה "אני יודעת שהוא יתקשר אם הוא יצטרך"

קאל צחק

"אתה חושב שיקבלו אותו יפה כמו שקיבלו אותנו?" שאלה טמרה בדאגה

"כן, הוא ילד טוב" ענה קאל.

הפרק הקודם		הפרק הבא