הקבר של וולדמורט.

הארי הלך אל משרדה של פרופסור מקגונקל, שם מצא אותה משוחחת עם דיוקנו של אלבוס דמבלדור.

”אלבוס, אני לא יודעת מה לעשות, כזו כמות של תלמידים הגיעה השנה! אני לא מאמינה! 236 תלמידים הגיעו להוגוורטס! זה לא- !

אה, הארי אתה כאן, סליחה, לא שמתי לב.” אמרה מקגונקל כשראתה אותו.”תרצה סוכרייה?”

הארי התכבד בסוכרייה והתיישב מול מקגונקל.

”פרופסור-” התחיל לומר.

”אתה כבר לא צריך לקרוא לי פרופסור.” קטעה אותו מקגונקל ”קרא לי מינרווה”.

”בסדר מינרווה, לפני כמה שעות הלכתי לבית הקברות בו קברו את וולדמורט, כמו שאני עושה כל שנה ביום בו מתו הורי, וקרה דבר נורא.” הוא עצר לשניה.

”כן...” דחקה בו מקגונקל.

”וולדמורט חזר כרוח רפאים.” הוא אמר את זה מהר, כדי שלא יוכל להתחרט.

”מה?!” אמרה מקגונקל, מזועזעת.

”כן, הוא חזר, ואני מוכן להתערב שהוא בדרך לכאן. מינרווה, הוא נשבע שירדוף אותי!”

”הארי, אני לא יודעת על שום דרך לגרש רוח רפאים, אבל אנסה לחקור את זה לעומק.”

”פרופסור את חייבת להצליח!” הארי נמלא יאוש. ”הוא מתכוון לגייס את אוכלי המוות הנותרים!”

כמו לפי סימן, רוחו של וולדמורט נכנסה דרך הקיר. מקגונקל קפצה בחרדה.

”מינרווה, ידידתי הוותיקה. אני מבין שהארי סיפר לך את החדשות?”

-------------------------------‐------

אשמח לשמוע את דעתכם על הפרק!

הפרק הקודם		הפרק הבא