שלוותה

אנישימים שלום! חג סוכות שמח! דבר ראשון רציתי להגיד תודה לElla Lopez 

שנרשמה לפאנפיק! ותודה גם לכל מי שכתב תגובה, זה ממש כיף ועוזר לי לכתוב!

בכל מקרה לפאנפיק כרגע אין בטא, ואני רואה שזה מאוד משפיע, אז אם אתם בטא או מכירים בטא, אשמח שתרשמו לי.

אז אחרי כל החפירה הזאת...

קריאה מהנה!

הרמיוני לא זכרה איך בדיוק הגיעה למיטה שלה.
היא רק ידעה שמתישהו,

היה מעורב בזה סמור בלונדיני מעצבן וחתיך יותר מדי אחד.
מה שכן המפגש עם מאלפוי העלה בה הרבה רגשות.
היא זוכרת שקראה בספרי דמדומים על שיברון ליבה של בלה המסכנה.
והבינה שבתוך ליבה משתרר אותו המצב.

רק שהרמיוני לא קיוותה בליבה רון יחזור.

ליבה קמע להסברים.
והיא ידעה שמאלפוי ראה אותה פגועה,

במצב הכי רגיש שיש.
כשהבינה את זה התחפרה עוד יותר בשמיכתה,

מחליטה בשקט לא לקום יותר לעולם.
כשלפתע נזכרה בעוד עובדה מעניינת מספרי דמדומים.
לבלה הייתה עוד אפשרות.

שנראה שצצה בדיוק אחרי שהבינה אחרי להירפא.
באותו רגע הרמיוני הבינה שני דברים.
אחת: היא הולכת לרדוף אחרי רון בכל מקום עד שתקבל תשובה ללמה עשה את זה.
שתיים: הפעם היא תהיה בטים ג'ייקוב.

בהתחלה הארי לא הבין מה הוא שומע.
למרות שגדל בסביבה מוגלגית הארי עדיין לא היה מתורגל לטלפון שארתור וויזלי התקין לו במטבח.
לכן ששמע את הרעש שלף הארי את שרביטו.
וכמעט שיפד את ג'יני המסכנה שרק רצתה להודיע לו על השיחה שקיבל.
"זאת הרמיוני, נראה לי שיש לה משהו חשוב להגיד."
הארי מיהר לכיוון החייזר המוזר. כלומר טלפון.
הוא לא שמע מהרמיוני כבר חודשים!
למרות שג'יני נשמעה דיי מודאגת מקודם.
אולי קרה משהו רע?
הארי לקח את שפורפרת הטלפון והצמיד אותה לאוזנו.
"הלוו, הרמיוני?" שאל.
"הארי! תודה לאל. אתה יודע איפה רון?" קולה רעד ונראה כי לא ישנה בלילה.
"הרמיוני תנשמי עמוק, מה קרה?"
"רק תגיד לי הארי! זה חשוב!" היא כבר החלה להישמע נואשת
"רון לא אמר לך? הוא אמר לי שהוא נוסע לבחינה מעשית בקורס ההילאים.
הוא גם אמר לי שהבחינה תתבצע במקסיקו."
ובפעם השנייה בתוך עשרים וארבע שעות. הרמיוני התפרקה.
"לא! לא! הוא לא יכול לעשות לי את זה! לפחות את זה הוא חייב לי!" היא כבר בכתה
והארי לא ידע מה לעשות עם עצמו ועם הרמיוני, שהשגרת דיבור שלו איתה.
התקצרה לפעם אחת בפעם חודשים.
"הרמיוני, בבקשה. תגידי לי מה קרה! אולי אני יכול לעזור."
"לא הארי, שום דבר לא יכול לעזור! אף אחד לא יכול לעזור כי רון..."
ואז היא סיפרה לו הכל.
הארי לא ידע איך להגיב,

הוא חשד שהדבר קורה.

אבל ידע שאם אפילו יתחיל לדבר עם רון או אפילו ג'יני.

הדבר עלול להוביל לסיום מערכת היחסים עם רון.
ולמרות הניתוק הכמעט מוחלט בינו לבין רון בשנים האחרונות,

הוא בהחלט לא רצה שזה יקרה.
לפתע הוא הבין מה הוא מרגיש,

משהו התפתל במעלה גרונו,

רגש חזק שהארי לא יכל לעצור.

הארי כעס.

הוא כעס על רון האידיוט הזה,

שהחליט שהוא יכול לשחק ברגשות של הרמיוני ככה.
והוא כעס על עצמו שלא דיבר עם הרמיוני על החששות שלו.
טיפש מטומטם שכמותו!
"הרמיוני, אל תדאגי,

אני בדרך.

ואנחנו נטפל ברון המטומטם הזה,

גם נצטרך לנסוע עד מקסיקו בשביל זה!"
"תו... תודה, הארי"
הוא הלך להחליף בגדים.

שאגת נקם בראשו.

שאגה שיכולה להשמע רק שהחברה הכי טובה שלך נהרסת מבפנים.
והכל בגלל החבר הכי טוב שלך.
הרמיוני הסתכלה על דירתה המבולגנת.
וכבר התחרטה על זה שהתקשרה להארי.
היא ידעה שהוא יבין, הוא תמיד מבין.
אבל הפעם זה לא מספיק לה.
היא ידעה למי היא רצתה להתקשר באמת.
היא ידעה מי היא רוצה שיהיה לידה עכשיו.
והיא בהחלט ידעה שהיא צריכה לשכוח מזה.
כי לא משנה כמה דראקו מאלפוי נראה נחמד אתמול.
הוא עדיין אותו אחד שקרא לא בוצדמית בהווגורטס.
הבעיה הייתה שהיא הצליחה להתאהב באחד הזה.
הרמיוני לא התביישה יותר.
היא ידעה שהיא לא הולכת לדכא את רגשותיה יותר.
הרמיוני הייתה מאוהבת בדראקו מאלפוי!
וגאה על זה.
וגם מתביישת.
היא בעצם לא ידעה מה היא מרגישה.
היא רק ידעה שזה לא משנה.
כי היא הולכת להשיג את דראקו מאלפוי, והולכת לדבר עם רון.
לא! היא הולכת לגרום לרון להתבייש.
למרות שהייתה עייפה מדי היא הלכה להחליף בגדים,

אסור שהארי יראה עד כמה המצב השפיע עלייה.
אבל הארי היה חברה הטוב ביותר כבר שנים,

והיא הייתה כמעט משוכנעת שהוא קלט מה קורה איתה משיחתם.
בכל מקרה היא הייתה צריכה להוריד את הבגדים מאתמול.
ואולי לשרוף אותם אחר כך,

היא בכל זאת צריכה להוציא כעסים, לא?
היא החליפה לטרנינג פשוט,

וזרקה את הבגדים איפשהו בחדר, אין לה זמן לטפל בהם עכשיו.
בהינף שרביט כל ביתה היה מסודר שוב.
אבל זה היה מאוחר מדי.

הארי פוטר עצבני אחד עמד בדלת ביתה.
"טוב הרמיוני אז ככה!

אנחנו לא ניתן לאפס הזה להכניס אותך לדיכאון!

את יותר טובה ממנו ואת יודעת את זה,
אנחנו נצא לערב ונזמין את כל החברים שלנו חוץ מאותו!

ונשלח את התמונות באנונמיות לריטה סקיטר ככה שהוא בטוח ישמע על זה!"

אלוהים מתי הארי הפך לנערה מתבגרת במחזור?

היא כמעט גילגלה את עיניה,

אבל ידעה שהארי באמת רוצה לעזור לה, גם אם הוא לא יודע איך.

"אבל את כל זה נעשה שתהיא מוכנה הרמיוני,

אני אוהב אותך כמו אחות,

ואני לא רוצה שתיפגעי,

אז תיזכרי שאני תמיד פה לצידך, תמיד."

הוא חיבק אותה, והסכר של הרמיוני נפרץ.
היא כל כך אהבה את הארי,

הוא תמיד היה שם בשבילה.

עכשיו היא הצטערה מאי פעם על ניתוק הקשר בניהם.
"הארי, אני כל כך שמחה אתה כאן. תישאר, בבקשה."
הוא נישאר איתה במשך עוד כמה שעות בהן הארי והיא פשוט נהינו,

היו רגעים ששתקו והיו כאלה שלא היו יכולים להפסיק לדבר.

הם ידעו שאולי רק ברגע הזה הם יכולים להיות פשוט הארי והרמיוני.
שני ילדים רגילים שרק מתחילים להבין את החיים האלה.
דפיקה בדלת קטעה הכל,

בהתחלה הרמיוני הייתה בטוחה שזה רון,

אבל הדפיקה הייתה עדינה מדי.
ורון היה פשוט נכנס, לא מודע למה שקורה.
הארי מיהר לכוון שרביט, והיא מיהרה לפתוח את הדלת.
משום מה לא מופתעת לראות מאחוריה את דראקו מאלפוי,

הארי כמעט הסתער לעברו,

אבל הרמיוני עצרה אותו בזמן,

מסתכלת בעיניו ומבהירה לו שמה שהולך לקרות יהיה באחריותה בלבד.

הארי יצא מהדלת.
"אוקי, זה היה טיפה קריפי, ככה את ופוטר מדברים כל הזמן?
זו שפה סודית לאנשים שהצילו את עולם הקסמים?"
הרמיוני ציחקקה מעט,

מופתעת מדראקו שהצליח לשנות את האווירה סביבה מהר כל כך.
דומה יותר מדי לערפד.
ומפיץ חום כמו איש זאב.
" אני מצטער על אתמול הרמיוני, חשבתי שאת כבר יודעת מזה כבר."
"מתי עברנו לשמות פרטיים?"
"את מתחמקת"
"נכון"
" איך שאת רוצה"
נראה כי קרב מבטים התרחש בזמן שדיברו,

שניים מתאמצים להוריד עינים אחד מהשני ופשוט לא יכולים.
"עכשיו הרמיוני, בדגש על ההרמיוני, בוא נאכיל אותך, כי ברור שלא אכלת מאז אתמול"
"אבל אני לא רעבה."
" לא לנסות להיות ניקו, כי אני בהחלט לא וויל."
שניהם התנהגו כאילו בביטוי לא השווה אותם לזוג הכי קיטשי ומתוק שקיים.
" חבל שניכם בלונדינים שווים מאוד."
"סתמי גריינג'ר" הוא אמר, מחטט במגרותיה.
" למה אין לך שום דבר נורמלי בבית!!" לבסוף הוא מצא חבילת פסטה ומעט גבינת פרמזן.
דראקו התחיל לבשל.
הוא עשה זאת ללא קסם ובכל זאת, זה נראה כל כך קסום.
למרות שלא עשה הרבה, הוא היה מרוכז, וכישרונו הוכיח את עצמו בשולחן האוכל.
"דראקו! זה הדבר הכי טעים שאכלתי בחיים שלי!

אני מכריזה רשמית שאתה חטוף שלי!
אתה תכין לי אוכל כל יום!"
"כרצונך מלכתי" הוא השתחווה מגיע יותר מדי נמוך.
שניהם פרצו בצחוק, וחיוכם נשאר על פניהם במשך כל העבר.
דראקו נשאר עוד כמה שעות, אבל היה צריך ללכת בסופו של דבר.
" להתראות יפה!" הוא נשק לה, נשיקה זריזה ועדינה.
הרמיוני עמדה קפואה, לא יכולה לעשות כלום, נאלצת לתת לדארקו להתעתק, והלשאיר אותה המומה.

רון וויזלי היה פחדן.
אחרי חודשים שהוא יצא בסתר עם צ'ו צ'אנג דווקא אויבו מימי הלימודים.
דראקו מאלפוי היה זה שגילה, והוא היה בטוח שדראקו ייגלה למישהו.
או הרי לא יכול לפספס ככה הזדמנות להרוס את חיו של רון נכון?
לכן רון ברח, הוא פחד מהתגובה של הרמיוני, הארי ואלוהים כמה שהוא פחד מגברת וויזלי וג'יני!
רון בכלל לא היה בטוח שהרמיוני עדיין אוהבת אותו.
בגלל זה הוא בגד בה,
היא התחילה לתת פחות
והוא רצה יותר.
וצ'ו צ'אנג נתנה לו הרבה, אוי כמה שהיא נתנה לו,
למרות שהוא ידע שהיא עושה את זה רק כדי לנקום הארי,
אבל היא איתו, אז זה לא בדיוק מפריע לרון.
הוא כן הצטער בשביל הרמיוני, אבל היא תצטרך להתקדם ולהתגבר,
בזמן שהוא מתחיל חיים חדשים במקסיקו,
ג'ורג' עזר לו לזייף תעודה, אחרי שאמר שהוא צריך לנקות את הראש.
הוא עומד לחיות כמו המלך שהוא, קיסר גדול מכולם,
אחרי הכל לא כל יום פוגשים חבר בגולדן טריו.
הוא גלש במחשבותיו לארמון המפואר שהוא לן בוא עכשיו.
מתנה מבעל הארמון שאחיו גר בלונדון וכמעט מת בקרב.
לפתע לכדה את עיניו הכותרת של הנביא היומי.
על העמוד הראשי הייתה תמונה של צ'ו צ'אנג,
ומעליה מרוח המשפט
"רון וויזלי הכניס לי סם אונס במשקה."
רון ירק את מיץ האננס מפיו ישר על מכנסיו היוקרתיות.
"מה לעזעזל"

הפרק הקודם		הפרק הבא