בית הינשוף - Royalty AU

קיילב ישב על המיטה בחדר השינה שלו ובהה בקיר. למרות השעה המאוחרת, כל הנרות בחדר עדיין דלקו. הוא היה טרוד מדי במחשבות מכדי ללכת לישון.

עכשיו, כשפיליפ היה כבר בן שמונה עשרה, היועצים של המלך החליטו שהגיע הזמן לחתן אותו עם נסיכה או בת אצולה, וליצור בריתות. זאת הסיבה שהם הזמינו לארמון משפחות חשובות. בשביל שפיליפ יוכל להכיר את הנשים, ושקיילב יוכל לחתום על בריתות עם ההורים.

המועמדת האחרונה הייתה אישה צעירה בשם אבלין, שהתארחה כעת בארמון ביחד עם ההורים שלה, למרות שקיילב ביקש במפורש לא להזמין אותם. או אף אחת אחרת, לצורך העניין.

 בגלל שזה הכל היה חסר תועלת. קיילב החליט כבר ממזמן שהוא לא עומד לחתן את פיליפ עם אף אחת, בטח שלא מכשפה. זאת הייתה החלטה אנוכית בתור מלך, אבל הכרחית בתור אח. קיילב הרס את החיים של הנסיך הצעיר מספיק.

המחשבות שלו נקטעו מקול הנקישה של ידית הדלת. אף אחד לא היה אמור להסתובב במגורי המלך בשעה הזאת. הוא פנה להביט בדלת, חצי מצפה לראות בפתח את אחיו הקטן, למרות שהוא ידע שהסיכוי קלוש.

במקום זה מבטו פגש את זה של שומר.

קיילב התרומם במהירות. ״פיליפ בסדר?״

במקום לענות, השומר רק צחקק וסגר את הדלת מאחוריו. קיילב התחיל להושיט את ידו באיטיות לשידה שלצד המיטה שלו - שם הוא שמר סכין להגנה עצמית - אבל קפא במקום כשהשומר המצחקק התחיל להתעוות. הגפיים שלו התכווצו, השיער שלו צמח והאדים, אפילו המתכת הקשה של השריון הפכה לבד רך של שמלה לבנה. בתוך פחות משניה, במקום בו עמד השומר רק רגע קודם, עמדה נערה עם גיחוך לגלגני על פניה.

קיילב נאנח בהקלה ושמט את ידו. ״אבלין. את לא אמורה להיות כאן.״

״הפחדתי אותך, נכון?״ היא שאלה בהתגרות, והתקרבה כדי לעמוד ליד המיטה שלו.

קיילב הזעיף אליה את מבטו. הוא לא היה מודה בזה בקול, אבל הקלות שבה היא הצליחה להתגנב פנימה באמת הפחידה אותו. אם היא הייתה רוצה, היא הייתה יכולה להרוג אותו כאן ועכשיו ואף אחד מעולם לא היה יודע שזאת היא.

בדיוק כמו המכשף מלפני תשע שנים, שרצח את ההורים שלו ושל פיליפ ונעלם בלי להותיר עקבות.

״אם באת לכאן רק בשביל לשחק משחקים, את מוזמנת ללכת.״ קיילב החווה בידו אל הדלת הסגורה.

״לא. באתי גם להגיד לך שהנסיך היקר מאוד לא מרוצה מהרעיון של חתונה איתי.״

קיילב הרגיש את דמו מתחיל לרתוח למשמע העלבון. הוא כיווץ את אגרופיו מתחת לשמיכה בתקווה שזה ימנע ממנו להעלות דברים באש. ״הוא היה יכול להגיד לי את זה בעצמו.״

״אבל הוא לא, נכון?״ שאלה אבלין, והצביעה על השמיכה, איפה שהידיים שלו היו. ״הצלקת שלו…״ קיילב התכווץ. ״אתה עשית את זה, נכון?״

המלך נרתע ממנה. ״איך את יודעת?״

״פיליפ סיפר לי. עלייך.״

״לא הוא לא. פיליפ לא היה-״

״אבל הוא כן. הוא כנראה חשב שלחשוף את הסוד הקטן הזה יבטל את החתונה.״ אבלין התיישבה על המיטה והניחה יד מנחמת על כתפו של קיילב, שקפץ מהמגע. ״אבל השאלה היא לא מה פיליפ היה עושה ומה לא. השאלה היא למה אתה מסתיר את זה. למה אתה מפחד מעצמך כל כך?״

קיילב הסתכל עליה מבלי לענות. מי היא חושבת שהיא, נכנסת לו לחדר באמצע הלילה ומתחילה להרצות לו על הבחירות שלו בחיים?

אבל באותה מידה… הוא הרגיש הקלה מסויימת מהמחשבה שהוא סוף סוף יכול לדבר עם מישהו. מישהו שבאמת מבין.

״מכשפים הם מפלצות.״ הוא ענה בפשטות, בלי שום רגש בקולו.

״לא, אנחנו לא.״

״כן, אתם כן!״ התפרץ קיילב בכעס. ״את הוכחת את זה ממש הרגע כשנכנסת בכזאת קלות לחדר שהוא מחוץ לתחום בשבילך! את יכולת להרוג אותי עכשיו אם היית רוצה, ואף אחד לא היה יודע.״ הוא סינן את החלק האחרון בשקט, בקור.

הבעת הפנים של אבלין, שהייתה חמימה עד לפני רגע, התקשחה. ״אתה צודק, הייתי יכולה להרוג אותך אם הייתי רוצה.״ אפילו הקול שלה היה קפוא. ״אבל גם אתה מחזיק סכין פה, נכון? גם אתה היית יכול להרוג אותי אם היית רוצה. העובדה שיש לך סכין הופכת אותך למפלצת?״

קיילב לא ענה.

״אבל יש לסכין הזאת עוד שימושים חוץ מרצח,״ המשיכה אבלין. ״אתה יכול לחתוך איתה ירקות. אתה יכול לגלף בעץ. סכין יכולה ליצור דברים יפיפיים.״ המכשפה הורידה את ידה מכתפו של המלך והושיטה אותה מולו. קיילב הביט בעיניים פעורות כשנוצות אדומות צמחו מתוך עורה, עד שכל הזרוע שלה הפכה לכנף של ציפור. ״וכך גם קסם.״

קיילב השפיל את מבטו אל השמיכה שכיסתה את ידיו. ״אני לא כמוך.״

״רק בגלל שאתה מפחד.״ אבלין תפסה את זרועו של המלך בידה האנושית ומשכה אותה ממתחת לשמיכה. ״קדימה. תראה לי את האש שלך.״

קיילב הסתכל על המכשפה לרגע, לפני שנאנח והדליק להבה על אצבעו בחוסר רצון.

״אתה רואה?״ שאלה אבלין בשקט, מבטה נעוץ באש המרקדת. ״היא יפיפיה. בדיוק כמוך.״

קיילב הביט בלהבה, מנסה למצוא מה אבלין רואה בה חוץ מהרס וכאב. האש בערה בצבע כתום חם, וריקדה כאילו הייתה חיה ונושמת. זה גרם לקיילב לתהות אם היא באמת הייתה חיה ונושמת. האם זה הגיוני שהוא יכול ליצור גם חיים עם הקסם שלו, ולא רק מוות?

השניים נשארו ככה לעוד הרבה זמן, מביטים באש המרחפת בניהם, עד שכל הנרות בחדר כבו, ורק האש המרקדת נשארה כדי להעיר את פניהם של שני המכשפים.

הפרק הקודם		הפרק הבא