בית הינשוף - Royalty AU

קיילב ישב במשרד והביט בדפים שהונחו מולו על השולחן. המילים התערבלו מול עיניו עד שהוא כבר לא הבין מה כתוב - לא שהוא הבין מה הוא קורא גם קודם.

אם היו שואלים אותו לפני שלושה חודשים, קיילב היה עונה שהחלום שלו זה להפוך כבר למלך. עכשיו החלום שלו היה להיות כל דבר חוץ ממלך.

הוא לא רצה לתת ליועצים שלו לשלוט במדינה בשבילו, אבל זאת גם לא הייתה עבודה לילד בן ארבע עשרה. הוא בקושי ישן בלילה. גם לא היה לו יותר זמן לשחק עם פיליפ כמו פעם, והילד הקטן בהחלט לא היה מרוצה מכך.

ברגעים האלו בדיוק הדבר היחיד שקיילב רצה לעשות היה לרוץ אל אמא שלו ולבכות לתוך החצאית שלה, בציפייה שתנחם אותו ותבטיח לו שהכל יהיה בסדר. אבל שום דבר לא יהיה בסדר. לא היה יותר אף אחד שינחם אותו.

מכשף אחד. זה כל מה שהיה צריך.

מכשף אחד עם כוח השתגרות, בשביל לרצוח את שני האנשים שקיילב מעולם לא חשב שיכלו להפסיד. שקיילב חשב שישארו איתו לנצח.

מכשף אחד שהשאיר את קיילב ופיליפ לבד, עם מטרה על הראש.

מכשף אחד.

בדיוק כמו קיילב.

לא הרבה ידעו שקיילב נולד עם קסם. ההורים שלו דאגו להסתיר את זה, למרות שרק עכשיו קיילב הבין למה. איך האנשים היו מגיבים אם הם היו מגלים שהמלך שלהם הוא מכשף, בדיוק כמו הרוצח של הוריו?

מחשבותיו נקטעו כשהוא שמע את דלת המשרד נפתחת. הוא הרים את מבטו בציפייה לראות את אחד היועצים - בטח מצאו עוד נסיכה שיכולה להתחתן עם פיליפ - והופתע לגלות שמי שעמד בכניסה היה פיליפ עצמו.

״קיילב?״ הוא שאל בשקט. ״אנחנו יכולים ללכת לשחק בחוץ?״

התחינה בקולו של הילד שברה את ליבו של קיילב. במיוחד בגלל שהוא ידע שהתשובה לא יכולה להשתנות. ״אמרתי לך כבר, זה מסוכן מדי לצאת החוצה.״

״אבל נמאס לי להישאר בפנים כל היום!״ פיליפ התלונן. ״אני רוצה לצאת החוצה!״

״אנחנו לא יכולים לצאת החוצה,״ חזר אחיו ואמר. זה היה מסוכן מדי לתת למלך ולנסיך להסתובב בחוץ, כשעדיין לא מצאו את הרוצח של ההורים שלהם.

״כשאבא היה מלך, יכולנו לשחק בחוץ מתי שיכולנו.״ ציין פיליפ ושילב את ידיו בזעף.

״תפסיק,״ ביקש קיילב בתקיפות. הוא לא היה במצב רוח להמשיך את השיחה הזאת.

״רק עכשיו כשאתה המלך אסור יותר לצאת החוצה,״ המשיך פיליפ, בהתעלמות מוחלטת מאחיו הגדול.

״תפסיק.״

״אתה מלך גרוע!״

״אמרתי לך להפסיק!״ קיילב נעמד והניף את ידו בכעס, וכל שדה הראייה שלו נצבע בכתום. אש. הוא זימן אש.

הוא שמע את פיליפ צורח ונופל, אבל לא הצליח לראות מה קרה. רק כשהאש גוועה הוא הצליח לראות את פיליפ, שישב על הרצפה וכיסה את הפנים שלו. קיילב שם לב שהוא רעד מבכי.

״פיליפ!״ הוא מיהר אליו וכרע לידו. ״אתה בסדר? מה קרה?״ הוא ניסה להוריד את היד של הילד בעדינות. אבל פיליפ נרתע מהמגע שלו ובכה אפילו חזק יותר. קיילב הצליח להבחין בדם שזולג בין אצבעותיו.

״בוא. אתה יכול לעמוד?״ הוא ניסה לשאול בקול מרגיע, למרות שהוא לא היה רגוע בכלל. פיליפ לא ענה. קיילב ניסה להרים אותו בעצמו, אבל פיליפ שוב נרתע מהמגע שלו.

״אל תזוז .אני אלך לקרוא לעזרה.״ קיילב וידא שאחיו הקטן באמת נשאר במקום לפני שרץ החוצה. הוא עצר את השומר הראשון שראה וניסה להסביר לו את כל מה שקרה בלי לפרוץ בבכי. הוא לא היה יכול לבכות. הוא היה חייב להישאר חזק. אם הוא יבכה, זה רק ילחיץ את פיליפ יותר.

הוא הוביל את השומר למשרד, איפה שפיליפ עדיין בכה, ועקב אחריהם כשהשומר הרים את הילד הקטן ולקח אותו למרפאה. ״אתה תהיה בסדר,״ מלמל קיילב בניסיון להרגיע את אחיו הקטן. ״ואז אנחנו נוכל לשחק בחוץ מתי שתרצה. אני מבטיח.״

אבל פיליפ לא הראה שום סימן לכך ששמע אותו.

•••

עברו כבר כמה שבועות מאז התאונה, וקיילב לא הצליח להתרכז בעבודה שלו בכלל. הוא ניסה לקרוא את המסמכים שעל השולחן שלו, אבל כל כמה שניות הרים את מבטו לדלת בציפייה לראות שם את פיליפ, ששוב פעם יבקש לצאת החוצה לשחק.

אבל פיליפ אף פעם לא הגיע.

קיילב כבר בקושי ראה את אחיו הצעיר. רק בארוחות, שבהן פיליפ לא הסכים לדבר איתו. אפילו לא להסתכל עליו.

וכמובן, הייתה את הצלקת המזוויעה על פניו, תזכורת תמידית למה הוא נהיה כל כך מרוחק.

אין פלא שההורים שלהם התעקשו לשמור את הקסם של קיילב בסוד. הוא היה מפלצת.

הוא השפיל את מבטו חזרה אל הניירת. הדף הראשון היה עוד פירוט על שידוך בשביל פיליפ. רק המחשבה על זה גרמה לדמו לרתוח.

קיילב קימט את הנייר בידו והצית אותו באש, צופה בו הופך לאפר בידו.

הפרק הקודם		הפרק הבא