הנסיך חצוי הדם

"אני דורש לדעת מי אתם, איפה אנחנו ומה אתם חושבים שאנחנו!"

בראש של הארי זה היה נשמע יותר טוב. האומץ שלו התרחק ממנו כשוויל, אנבת, רייצל ופרסי הסתכלו עליו במבטים זחוחים. כאילו הם מבינים הכל, והוא פשוט הטיפש בסיפור.

בזמן שרייצל חייכה חיוך שהיא כנראה חשבה שהוא מתוק, אבל היה נראה די מפחיד, אנבת גילתה התחשבות.

"אני מבינה שאתה מבולבל", היא אמרה ורכנה מולו, דבר משפיל כשלעצמו, כי היא היתה נראית רק שנה מעליו. "אני תכף אעשה לך פה סיור. אל תדאג, כולם בהתחלה קצת מבוהלים".

הארי העביר יד בשערו בעצבנות. תנועה זאת חשפה את המתח שחש, ואת חוסר האונים שהשתקף גם מעיניו של רון. אך היא חשפה גם משהו אחר.

"מה זה??" אנבת נדרכה. מבטה התמגנט לברק החרוט על מצחו של הארי.

"כן, זה הארי פוטר המפורסם. זהו, עליתם עליו. חתימות אחר כך. אפשר לקבל את הסיור שהבטחתם?" רון היה נואש.

אך אנבת התעלמה ממנו לחלוטין. היא רצה לחבריה והם התגודדו בצד וליחששו דברים שהארי לא הצליח לשמוע.

"הו, נהדר." הפטיר רון, "עכשיו הם בטח יגידו עוד משהו מוזר. הם כמו פרופסור טרלוני שאחים שלי סיפרו לי עליה - "יייללדיי, קיבלת סיממן משמייםם!!" רון חיקה אותה בקול דרמתי ורועד. הארי לא הכיר את פרופסור טרלוני, אבל זה היה די מצחיק. אז הוא צחק. הצחוק השתתק כשאנבת התקרבה איליו בפנים רציניות.

"ילד, כנראה קיבלת אות מהאלים." פיו של רון נפער.

 אנבת התעסקה בשערה, "אף פעם לא ראיתי דבר כזה, אבל זה ברק, ורייצל מרגישה שהצלקת לא נוצרה באופן טבעי", היא הזדקפה. "עד שכירון יאשר את זה זה זמני, אבל אני חושבת שאפשר להיות בטוחים," הארי עצר את נשימתו.

 "גילינו עוד בן של זאוס"

                                                                                                   ***

פרסי הוביל את הארי לרחבת לחימה בסגנון עתיק. רון נגרר בזרועותיו החסנות של וויל תוך כדי צעקות של: "אבל מה זה זאוס בכלל??" ו- "אני דורש לראות את הבוס שלך!". וויל הבטיח לו שיהיה לו כיף, והארי תהה אם ימצא לו גם אמא גינגית חורגת.

פרסי נעמד מול הארי. הוא היה גבוה, וברור שהתאמן לא פעם אחת בחייו. לידו, הארי הרגיש כמו בובת סמרטוטים.

"אז תגיד -"

"הארי"

"אז תגיד, אריק-"

הארי רצה לתקן, אבל פחד שתעבור שעה עד שפרסי יקלוט את השם.

"-שמת לב מתישהו שיש בך משהו מיוחד? הצלחת לעשות דברים שאנשים אחרים לא יכולים?"

הארי קפא. זה בדיוק מה שהאגריד אמר לו לפני שהכריז שהוא קוסם.

"אני קוסם" התנשף הארי ושלף את שרביטו, פרסי הרים גבה. "אני יודע לעשות כל מיני כישופים. קטנים כמובן, ברמה הבסיסית, לא משהו גדול" הוא הסמיק.

"מגניב" אמר פרסי. היה ברור מנימת קולו שזה הכי רחוק מלהגניב אותו. "אתה צריך קלפים?"

 הארי גיחך. 'הוא בטח מתבדח', חשב.

"אבל תקשיב הארי, אני מדבר רציני עכשיו, לא משחקי ילדים. אני אלמד אותך להילחם כמו שצריך"

הוא שלף את העט שלו, ובתנועה לא ברורה הוא נהפך לחרב עצומה. אבל אז קרה משהו לא צפוי.

" אקספליארמוס!!!"

החרב עפה בשריקה מידיו של פרסי אל הקצה השני של המגרש, ונחתה בקול מתכתי. פרסי פער את עיניו ופיו, והיה כל כך המום שלא הצליח לדבר. "אתה- אתה- כאילו- איך מה-"

"סליחה," הארי היה אדום כולו, "זה מן אינסטינקט כזה אצלי. לא יודע למה זה קורה. כל פעם שאני מרגיש מאוים זה נפלט לי איכשהו. אבל יש לי הרגשה שזה יעזור לי בעתיד" הוא הרגיש שהוא מוכח להתנצל. מה אם הוא הרס את החרב של פרסי? מה אם יענישו אותו? "אני גם בכלל לא ידעתי שזה עובד על חרבות" הוא פלט.

אבל פניו של פרסי אורו. הוא הזדקף ונענע את הארי כה חזק עד שמשקפיו קיפצו.

"אין לי מושג איך עשית את זה, אבל אתה אדיר אריק!! מה אתה עוד מסוגל לעשות?? אתה חייב לבוא לארוחת ערב, כולם יעופו עלייך!!"

תודה לכל המגיבים!

הפרק הקודם