הנכד של וולדמורט-הגרסה שלי

"אני מאוד מצטער אדוני, אבל אין לנו שמונה מקומות סמוכים על הטיסה הזאת" אמר הפקיד בשדה התעופה

"מה זאת אומרת אין מקומות סמוכים? אז תסדר את זה! לא בשביל זה יש לך את ה-" אדון וויזלי הצביע לכיוון המחשב "נוו איך קוראים לזה...?"

"מחשב" לחש הארי באוזנו בזמן שהפקיד חמור הסבר הרים גבה לעברם.

"המחשב! כמובן ברור שידעתי איך קוראים לחפץ המוגלגי הזה"

הפקיד היה נראה כאילו הוא עומד ללחוץ על כפתור שיזמן את אנשי האבטחה אז הרמיוני תפסה פיקוד, "תסלח לאבא שלי אדוני, הוא קצת מבולבל היום, אבל תבין, אנחנו באמת זקוקים לשמונה מושבים קרובים עניין מאוד דחוף"

"אני מצטער, אבל כנראה תיאלצו להסתפק במקומות שהוקצבו לכם אין לי אף דרך לסדר את עניין המקומות, ואם תסלחו לי, אתם מעכבים את התור"

אדון וויזלי היה נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ, אבל אם להיות הוגנים כלפי הפקיד, הם באמת עמדו שם כבר די הרבה זמן בזמן שהתור התארך מאחורי גבם.

הארי לקח את אדון וויזלי בזרועו "אדון וויזלי" הוא לחש "למה בעצם אנחנו זקוקים לשמונה מושבים צמודים?"

"כדי שתוכלו להתעתק ביחד מהמטוס כמובן כשתהיו מספיק קרובים לאמריקה*"

הארי הביט בו בחלחלה "אתה מצפה שנתעתק מהמטוס?"

"כמובן! ציפית שתיאלץ לסבול את כל הטיסה הארוכה? ביזבוז זמן מוחלט!"

"אבל אדון וויזלי" הצטרפה הרמיוני לשיחה "אנחנו לא יכולים להתעתק מהמטוס זאת תהיה הפרה בוטה של החוק לעשיית קסמים ליד מוגלגים, אנשים רגילים לא נעלמים באמצע טיסה מהמטוס! ושלא נדבר על הרעש שהתעתקות אותה, ומה אם מישהו יראה אותנו?"

"אוי אל תדאגי" צחק אדון וויזלי "קוסמים עושים את זה כל הזמן!"

"בחבורות של שמונה?"

"טוב, אולי לא..."

"אדון וויזלי אין מצב שלא ישימו לב לשמונה אנשים שנעלמים ממטוס וגם אם הייתה רוצה להטיל עליהם לחש כדי שלא ישימו לב תצתרך להטיל את הלחש הזה על מטוס שלם!"

אדון וויזלי החוויר מעט "ברגעים כמו אלה אני ממש שמח שאני לא טס איתכם"

"מולי" הוא צעק, לאישתו שעדיין התווכחה עם הפקיד המסכן, "תפסיקי לעקב את התור נסתדר עם המושבים שלנו"

גברת וויזלי הסתכלה עליו בתדהמה אבל עזבה את הפקיד שהיה נראה מלא הקלה ובעיקבותיה ארבעת ילדיה ולופין.

"מה הישתנה?" היא שאלה

"מולי, אני חושש שתאלצו לחוות את כל הטיסה ממש כמו מוגלגים, נכון שזה יהיה כיף?"

"מה?!"

"ששש מולי אין צורך לצעוק, הילדים פה הבהירו לי שאולי לא כדאי שתתעתקו באמצע הטיסה"

גברת וויזלי נראתה כאילו היא עומדת להתעלף

פרד גיחך "ידעתי שהייתם צריכים להקשיב לי"

"ולהיות תקועים 4 שעות על מטאטא מעל הים? לא תודה! הטיסה האחרונה הספיקה לי בהחלט, עוד לא הפשרתי מאז" אמר הארי וניזכר בדרכו מהבית של דודיו למפקדה של מסדר עוף החול.

"אז למה לא יצרנו מפתח מעבר וזהו? כמו שאני הצעתי?" שאלה ג'יני בקול נכאים

"מכיוון שאף אחד מאיתנו לא יודע ולא הוסמך לעשות את זה, אז עכשיו קדימה, למטוס" אדון וויזלי ניפרד בנשיקה מכל אחד מילדיו, לחץ את ידו של לופין וחיבק חיבוק ענק את הארי והרמיוני "אל תסתבך בצרות הארי**"

"אתה יודע שזה לא תלוי בי נכון? הצרות פשוט מוצאות אותי" חייך אליו הארי חיוך עקום

"בדיוק כמו-" התחיל אדון וויזלי "-בדיוק כמו אבא שלי, כן, אני יודע" אמר הארי והם עלו על המטוס.
----‐--------------------------------------------
אחרי שהארי התמקם במקומו במטוס היה לו זמן לחשוב.

הוא ניזכר באיך יצא מעט טיפש אתמול מול רוב חברי המסדר כששאל "ומה אם אני לא רוצה ללכת לפגוש את הנכד של וולדמורט?" הארי זכר את עיניו הכחולות של דמבלדור שננעצו בעיניו בפעם הראשונה זה שבועות כששאל בחזרה "אתה לא רוצה?" הוא לא שאל את זה בתדהמה או בפליאה כפי שהיה יכול לשאול, כאילו ידע כבר את התשובה מראש.

הארי התכווץ במושב המטוס שלו כשניזכר איך רון כמעט נקרע לו מצחוק בפרצוף כשענה לאחר מעט מחשבה "אני רוצה".

הארי ידע שהוא יצא מעט קטנוני כששאל את השאלה הזאת שהתשובה אליה כמעט מובנת מאליה, אבל באמת נמאס לו שמחליטים לו על החיים.

הארי בהה בחלון בזמן שרון קילל בשקט לידו, הארי הפנה את מבטו אליו "מה קרה רון?"

"אני לא מצליח להפעיל את הדבר המקולל הזה" אמר רון והצביע על המסך השחור שהיה על גב הכיסא למולו.

הארי צחק בזמן שרון דפק על המסך בציפייה שיתעורר לחיים, "אתה יודע שלא ככה מפעילים את זה"

"לא?!" שאל רון בפרצוף נדהם "אז איך? מה סך הכל ביקשתי? שאני יוכל להזמין כמה משקאות?"

"אמממ מה?"

"להזמין משקאות. זה לא מה שעושים עם זה?"

"מה פתאום! איך הגעת לזה?" הארי לחץ על הכפתור שנצמא מתחת למסך והוא נידלק "רואים עם זה סרטים" הוא הסביר לרון בסבלנות ולפני שהוא הספיק לשאול מה זה בכלל סרטים הארי הסביר לו.

הארי חזר להסתכל דרך החלון והשאיר את רון מרותק לסרט ששם לו.

אומנם לקח לרון כמה דקות להתרגל לאוזניות אבל בסופו של דבר נראה שהוא נהנה מהסרט המצויר המטופש. 

חושך

הוא עומד בלב בית קברות שלפניו דמות גבוה לבושה בצבעי צהוב שחור, צבעי בית הפלפאף.

סדריק הסתובב וחייך אליו כשלפתע פגע בו אור ירוק והוא התמוטט.

"סדריק לאאא!"

במקומו עמד זנב תולע הוא התקרב אל הארי, החזיק לו בכתף ואמר "הארי כדאי שתתעורר המטוס עומד לנחות"

הארי הזדקף במושבו שבמטוס והביט מטה דרך החלון, באמת נראה שהמטוס מאבד גובה.

הארי הידק את חגורת הבטיחות שלו וניסה להתאושש מהחלום. 

זה כבר בילתי נסבל, החלום הזה, הסיוט הזה שחוזר על עצמו לילות רבים הוא צריך איכשהו להיפטר מנו, זה לא יכול להמשיך ככה, הלילות בלי שינה שבהם הוא חוזר לבית הקברות, איפה שוולדמורט חזר, איפה שסדריק נרצח...

הארי חיזק את עצמו, יש לו משימה, הוא לא ייתן לעבר שלו להסיח את דעתו מההווה.

קול נישמע במערכת הכריזה "נוסעים יקרים, נחתנו הרגע בשדה התעופה ג'ון פ.קנדי, ניו יורק, ברוכים הבאים לאמריקה"

*עשיתי את זה לפי תאוריה שאומרת שיש גבול למרחק שאפשר להתעתק, כי בספר השביעי כשהארי היה באחוזת מלאפוי ולדמורט היה צריך להתקרב לפני שהוא יוכל להתעתק לשם.

** זה רק אני או שזה בול מה שהאיש בכובע הצהוב אומר לג'ורג' הסקרן לפני שהם ניפרדים כל סיפור מחדש ואז ג'ורג' תמיד מסתבך בצרות?😂

אשמח לתגובות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא