אמה אגרסט

אמה הביטה בדלת הנסתרת בחשש. מצד אחד, יכול להיות שכל התשובות שהיא מחפשת נמצאים מאחורי הדלת הזאת.

מצד שני, אין לה מושג מה יכול להיות מאחוריי הדלת הזאת. זה יכול להיות מסוכן, וחוץ מזה, אולי להורים שלה יש סיבה טובה להסתיר את מה שהם לא מסתירים. 

הפתח הצר שנוצר בין הדלת לקיר איפשר לה לראות שביל כחול שזהר בחשיכה של החדר.

קדימה, זה עכשיו או אף פעם, היא חשבה לעצמה. אם ההורים שלה יגלו שמישהו היה שם, הם יכולים לשים שם אבטחה, ואז מי יודע אם היא תוכל להיכנס לשם שוב.

אז היא לקחה נשימה עמוקה, ונכנסה לתוך החדר.

ברגע שהיא נכנסה, היא שמעה את הדלת נטרקת מאחוריה. היא רצה חזרה אל הדלת וניסתה לפתוח אותה, אבל זה היה מאוחר מדי.

הדלת הייתה נעולה. ''לא!'' היא קראה בייאוש. הלב שלה דפק כל כך חזק, שהיא כבר הרגישה כאילו הוא יוצא מהחזה שלה.

אבל הוא הבינה שלא הייתה לה שם ברירה אחרת, אלא ללכת לכיוון השביל הכחול. היא התחילה להתקדם בשביל, עד שלפתע הרצפה רעדה. אמה הסתכלה מתחתיה, וראתה שהלבנה שהיא עמדה עליה ירדה למטה.

אור ירוק בקע מהקיר וסרק אותה. לרגע לא קרה כלום.

ואז הרצפה התחילה שוב לרעוד, והיא נפלה.

*****

אמה התעוררה במזרן בחדר מואר. היא מצמצה בעיניה. היא ניסתה לקום ואז נפלה.

היא הרגישה כאב בידה. לפחות זה אומר שאני עדיין חיה, היא חשבה לעצמה.

מולה הייתה קופסא שנראתה כאילו היא מאותרת בכתב סיני. ליד הקופסא הייתה עוד קופסאת קרטון, שנראתה כמו הקופסאות שיש במאפיה של סבא וסבתא שלה.

היא הרימה את הקופסא הראשונה ופתחה אותה.

כדור אור מסנוור בקע מתוך הקופסא, ואמה כיסתה את עינייה כדי לא להסתנוור.

לבסוף האור פסק, ויצור שנראה כמו מיני סוס מעופף הופיע באוויר.

היצור מצמץ והביט בה.

''אההההה'' אמה צרחה. ''מי את?!''.

''תסלחי לי?! אין לך שום זכות לצעוק עליי. אפשר לחשוב שזו הפעם הראשונה שראית קוואמי''.

אמה שתקה.

''אז זו באמת הפעם הראשונה שראית קוואמי? אף פעם לא ראית את פלאג וטיקי?'' שאל היצור בתדהמה.

''מי אלה?'' שאלה אמה בבילבול. ואז היא חשבה שוב. ברור שהיצור הזה יודע משהו על ההורים שלה, והיא תצטרך לשתף פעולה אם היא תרצה לדעת מה שהוא יודע.

''בעצם, סתם צחקתי עלייך. ברור שאני יודעת מי אלה פלאג וטיקי. אני גם יודעת מי אתה''.

''אז ההורים שלך סוף סוף סיפרו לך, אה?'' שאלה הסוסה. ''למקרה שהם שכחו להזכיר את השם שלי, אני קאלקי. דרך אגב, בבקשה תגידי שהבאת אוכל. לא אכלתי כבר שנים'' אמרה הסוסה.

אמה הנידה בראשה. ''אבל אני חושבת שיש אוכל שם'' היא הצביעה על הקופסא השניה. היצורה נכנסה לתוך הקופסא, ויצא משם עם מקרון צבעוני.

היא נגסה בו באלגנטיות. כשהיא סיימה, היא אמרה לה ''אז מה בעצם מביא אותך לכאן?''.

אמה חשבה מהר. ''ההורים שלי צריכים את העזרה שלי'' היא אמרה.

''אם ככה, כדי שתשתני מהר. קחי את המשקפיים, ותגידי קאלקי, לדהור'' אמרה הקוואמית.

אמה לא הבינה כלום ממה שקאלקי אמרה, אבל החליטה לשתף פעולה. היא לקחה את המשקפיים ושמה אותם. ''קאלקי, לדהור''.

לפתע הקוואמית נשאבה לתוך המקפיים. אמה צרחה בפחד, לא מבינה מה קורה. ואז היא הסתכלה על עצמה. היא נראתה שונה לגמרי.

היא צבטה את עצמה.

זה כאב, מה שאומר שהיא לא חולמת. 

היא מצאה פרסת סוס מחוברת לה לחליפה, ולקחה אותה. הפרסה נפתחה למיני טלפון. ''מדריך למשתמש'' היא קראה לעצמה. ''וויאג'?'' היא הקריאה בלבול.

לפתע שער הופיעה מולה. אמה נבהלה וקפצה אחורה. היא ניסתה לברוח משם, אבל היא נפלה.

ישר לתוך השער

הפרק הקודם