סוורוס וויזלי, פרד סנייפ

"פרד? ג'ורג'?"

סנייפ הסתובב בעייפות. ג'ורג' והוא בדיוק סיימו להכין חיבור בתולדות הקסם. סנייפ שכח כמה המקצוע הזה משעמם, אבל היה חייב להצליח. הוא מורה בהוגוורס- הוא לא יכול להכשל בשום מקצוע.

"אתם עושים שיעורי בית?" צ'ארלי וויזלי נראה המום. תלמיד השנה השביעית הסיט את שיערו הכתום מעיניו ורכן כדי לקרוא טוב יותר "הוא אפילו לא נראה… רע במיוחד"

"הכל נכון" אמר סנייפ בחדות "ואני חושב שהגיע הזמן שנתחיל לכבד כמה מורים ולא נזלזל באופן כה מחפיר בחוקים"

"פרד?" ג'ורג' בהה בו בבלבול, כאילו מנסה להבין אם אחיו מותח אותו או השתגע לחלוטין "הכל בסדר אתך היום?"

"זאת אומרת," סנייפ ניער את ראשו וקילל את עצמו על כך שפלט זאת בטעות "אנחנו רוצים בכל זאת לקבל ציוני בגרות טובים, לא? אחרת איך…?" הוא ניסה להזכר מה התאומים וויזלי רוצים לעשות בחיים. משהו טפשי-

"אחרת איך נפתח את חנות השטויות שלנו?" השלים ג'ורג' וסנייפ חש הקלה. הוא שכח שהאחים נוהגים להשלים זה את זה. טוב, זה יקל על כמה דברים.

"בכל אופן" צ'ארלי משך בכתפיו "שמתם לב שהפרופסור סנייפ מתנהג קצת- א.. מוזר היום?"

"לא היה לנו שיעור איתו עדיין" אמר ג'ורג' "מה זאת אומרת מוזר?"

"אז ככה" אמר צ'ארלי "היה לי שיעור איתו אחר הצהריים, ו.. הוא לימד אותנו להכין את משקה הבדיחות, שיקוי שגורם לשותה אותו לדבר רק שטויות כל היום ולהתבדח" הוא אמר "וזה כבר מוזר. אבל הוא גם נתן לי נקודות על כך שהשולחן שלי היה נקי. הוא העלה לי נקודות, הייתם מאמינים?"

"באמת מוזר" אמר ג'ורג' בחיוך קל "אבל לא רע, נכון?"

"אפילו טוב" הסכים צ'ארלי "אבל לא מתאים לסנייפ להתנהג ככה"

"באמת לא מתאים" ג'ורג' קימט את מצחו "פרד? מה עוללת לסנייפ בזמן העונש?" אמר בקול מלא יראה

סנייפ כחכח בגרונו "פרופסור סנייפ" תיקן

"מה?" ג'ורג' נשפך מצחוק "טוב, אח יקר, אתה באמת משתפר בחיקויים שלו"

"לא, די! נמאס לי" לחשש סנייפ "נמאס לי שאתה לא מכבד אף מורה, ג'ורג'. נמאס לי שאתה מזלזל כל הזמן ולא מכבד. אולי אתה חושב שאתה מצחיק, אבל אתה לא מצחיק אף אחד!"

ג'ורג' נעצר. מבט מודאג, נדהם, כועס עלה על פניו "פרד?" אמר בקול נמוך "יש לך חום?"

"לא, אני בסדר" סנייפ ניסה לשלוט בעצמו "סתם… התלוצצתי"

ג'ורג' עדיין נראה חשדן "אני חושב שסנייפי משתלט לך על המוח" אמר, אבל חייך חיוך קלוש "אתה נהיה פחות מצחיק"

"באמת?" סנייפ נשם עמוק, ספר עד שמונה ונשף. הוא רק צריך לחקות את התאומים, זה לא כל כך קשה "אז אתה יודע מה?" אמר בקול שחשב שהוא קול עליז "בוא ונלך להגניב ניפלרים לחדר הגביעים!"

ג'ורג' הביט בו בפליאה "אבל הם יהרסו את כל גביעי הקווידיץ'!" אמר בתוכחה "יש לי רעיון אחר: בוא נשחרר קופסה מלאה בביצי דוקסי לתוך הארון של פילץ'!"

"אה, רעיון טוב!" חייך סנייפ חיוך מאולץ "אבל אני חושב שאני עדיין קצת… לא מרגיש טוב"

"אם אתה מנסה להתחמק מהאימון רק מפני שיורד קצת גשם," ציין ג'ורג' בקלילות "אז אל. אני צריך אותך להיום עם כל הכוחות"

סנייפ חשק את שיניו "טוב, יש לך קופסה של ביצי דוקסי?"

"צהריים טובים!" זה היה התלמיד ההוא. איך קוראים לו? אה, כן, ווד. אוליבר ווד. "אנחנו מתחילים היום בחימום קצר על המטאטא, ואז נשחרר את הכדורים"

"קדימה!" צ'ארלי וויזלי, המחפש של הקבוצה, כבר עלה על המטאטא וביצע תמרונים באוויר שסנייפ מעולם לא היה קרוב ללהצליח לעשות.

"בוא נעלה, חברי לחביטה!" קרא ג'ורג' בגיל וריחף מטר מעל האדמה.

"עדיין קצת כואב לי הראש" מלמל סנייפ, נבוך ומושפל "אני חושב ש-"

"פרד, נו" קייטי, אחת התלמידות הגרועות בשיעורי שיקויים, צמצמה את עיניה "היית נראה היום נהדר בשיעור תורת הצמחים" כמובן, כי אני מורה מבוגר ולא תינוק בן שתים עשרה "אל תנסה לברוח. אתה יודע שאנחנו ממש צריכים אותך"

"במיוחד עכשיו" הסכים ג'ורג' "כשאנחנו עומדים להתמודד מול סלית'רין, וסנייפ יהיה השופט"

"מה? אני השופט?" לחשש סנייפ ואז בלע את רוקו בתגובה למבטים "כלומר, סנייפ השופט?"

"אוף, פרד, תנסה לא לעשות מזה צחוק" ווד שרק "זה משחק חשוב מאוד"

אז פרד עומד להיות השופט במשחק? לסנייפ היה ברור בעד איזה בית תהיה האפליה הפעם, וזה לא מצא חן בעיניו. מה פרד יכול לעולל במשחק בו הוא שופט את הבית שלו מול הבית השנוא עליו בעולם? סנייפ לא היה בטוח שהוא רוצה לדעת את התשובה.

הוא עלה על המטאטא. מה צריך לעשות? הוא בעט בחוזקה ברגליו ולפתע התנדנד באוויר על מטאטא. סחרחורת תקפה אותו.

"אנחנו מתחילים באימון" קרא ווד ופתח את התיבה עם הכדורים.

בבת אחת זינקו לאוויר ארבעה כדורים. הסניץ' ברח ונעלם, אנג'לינה ג'ונסון תפסה במהירות את הקוואפל, ושני המרביצנים חיפשו את הקורבן הבא שלהם. המשחק התחיל.

סנייפ הצליח להתייצב. טוב, אולי הוא יוכל לנצל את המצב לטובתו, כמו שפרד וודאי עושה. הוא מיהר לכיוון המרביצן, אך החטיא בכוונה וחבט בעצמה רבה בג'ורג' שריחף בקלילות בצד השני. כתוצאה מכך, המרביצן פגע בפניו המנומשים של סנייפ בערך באותה עוצמה "איי!" ג'ורג' שפשף את פניו, וזרזיף דם נטף מאפו "לא מתאים לך לפספס, פרד"

"אוי, סליחה" אמר סנייפ, לא נשמע מצטער כלל וכלל

"מה, זה בגלל תקרית מקגונגל והפרונקלשטונקלים?" מחה ג'ורג' "אתה יודע שזה היה בטעות!"

לסנייפ לא היה כל מושג מה קרה עם מקגונגל והפרונקלשטונקלים, אבל גם לא היה בטוח שהוא רוצה לדעת. "לא, פשוט פתאום ראיתי כמה אתה מכוער והחלטתי לחבוט בפרצוף המשונה שלך" אמר בקרירות

ג'ורג' בהה בו "אתה נראה בדיוק כמוני, פרד" אמר "אנחנו תאומים זהים"

אה, נכון

המשך האימון לא היה הרבה יותר טוב. סנייפ נחבל, פספס, חטף מרביצנים בראש וגם נפל כמה פעמים. הוא הרגיש מושפל כמעט כמו באותו יום אכזרי, בו ג'יימס פוטר העלוב התעלל בו…

ג'ורג' התבדח על זה וניסה להרגיע אותו, אבל הוא בבירור היה מודאג מהשינוי בביצועים של פרד. חוץ מזה, כל ניסיון שלו לעזור לו עורר רק בחילה בסנייפ, שידע רק צרות מהתאומים וויזלי.

"זה בסדר" ג'ורג' אמר "אתה תהיה בסדר, נכון?"

סנייפ שתק שתיקה ארוכה ולבסוף אמר "אני לא צריך ממך עזרה, בכל מקרה"

"מה?" ג'ורג' בבירור נראה פגוע

"אני הולך להכין שיעורי בית" סיכם סנייפ, למרות שהוא כבר מזמן סיים את שיעורי הבית הקלילים מדי שהמורים הטילו עליהם

"חכה!" ג'ורג' תפס במפרק ידו עוד לפני שהוא הספיק להתרחק "מה קורה לך? למה אנחנו לא פועלים היום יחד? למה אתה לא משלים את המשפטים שלי?"

הוא היה נראה מעט אבוד. זה עורר הקלה בסנייפ, לדעת שאפילו תאום לבית וויזלי יכול להיות עצוב- מגיע לו, אחרי כל מה שהוא עשה לסנייפ עצמו.

"פשוט נגמר לי הכוח לעשות צרות" שיקר סנייפ "אני קצת עייף. זה הכל."

"טוב" ג'ורג' לא נראה משוכנע "אבל תזהר עם החיקויים של סנייפ- הם מתחילים כבר להשתלט לך על המוח"

"מובן שכך, אידיוט" התפרץ סנייפ לאחר שג'ורג' התרחק משם "הרי המוח שלי הוא אכן המוח של סנייפ! אילו היה לי שכל כמו של פרד, אפילו גרב לא הייתי יודע לגרוב נכון!"

הפרק הקודם		הפרק הבא