סוורוס וויזלי, פרד סנייפ

"פרד!"

סנייפ בהתחלה לא חשב לעצור. הוא הלך במסדרון לכיוון המשרד שלו.

"פרד? הכל בסדר?" ג'ורג' שאל בבלבול והדביק את סנייפ.

אה, נכון סנייפ נעצר אני פרד עכשיו

"מה?" אמר סנייפ "כן, כן, הכל בסדר גמור" הוא הסתכל על ג'ורג', שפתאום היה בגובה שלו, ויצר ההענשה שלו התעורר "מה אתה עושה מחוץ לחדר המועדון אחרי השקיעה?"

ג'ורג' פשוט צחק "זה היה חיקוי די מוצלח של סנייפ, או מקגונגל. אני לא בטוח" הוא אמר "אבל תצטרך להתאמן עוד קצת כדי לבלבל אותי. אם כי," הוסיף במחשבה שניה "אולי את תלמידי השנה הראשונה זה כן יקפיץ"

"אה, כן" סנייפ עיוות את פניו באופן שלדעתו היה דומה לחיוך "אני, א- אני עובד עכשיו על לחקות את הפרופסור סנייפ כדי להבהיל תלמידי שנה ראשונה"

"כן, אמרנו שעד סוף השנה אנחנו גורמים לתלמיד לקבל התקף לב - זוכר?" לא נראה שזה הפתיע את ג'ורג' "אבל ממתי אתה קורא לו פרופסור? זה סותר את כל מה שאמרנו עד עכשיו"

"אוי, שכחתי" מלמל סנייפ מבעד לשיניים חשוקות "אני מתנצל, אני קצת לא מרגיש טוב. אני חושב שאלך לנוח"

"אתה לא צריך להפחיד אותי עם מילים כמו 'מתנצל', אני אבוא אתך אם אתה רוצה" צחק ג'ורג' "בכל אופן התכוונתי ללכת עכשיו לחדר המועדון בחזרה, כי אין הרבה מה לעשות בחוץ. זאת אומרת, כבר יצאנו אחרי השקיעה, נכון? עברנו כבר על החוק"

הם עלו במדרגות. סנייפ חש סחרחורת קלה בגובה הזה, כי היה רגיל לגור במרתפים, מתחת לאדמה, אבל בלית ברירה המשיך לטפס אחרי מי שחשב שהוא אחיו התאום "אממ" סנייפ מלמל "אני לא בטוח שאני זוכר את הססמא לחדר המועדון"

"אה, כן, גם אני שכחתי" ענה ג'ורג' בקלילות "אבל למה אתה נראה מודאג? זה קורה לנו כל יומיים. לי ג'ורדן אמר שמן הסתם נשכח את הססמא, אז הוא יפתח לנו בשעה שמונה"

הם התיישבו על הרצפה הקרה. השעה הייתה 19:57. "נו," אמר ג'ורג' "איך היה העונש? ספר"

"היה בסדר" סנייפ נאנח, מתאמץ לחקות את צורת הדיבור של פרד "אתה יודע, כרגיל. פרופ- סליחה, סנייפ פשוט נתן לי שיקוי להכין"

"ו-?" ג'ורג' שידל אותו להמשיך

"ו… פוצצתי את הקדרה, שפכתי בקבוקונים, חתכתי את האצבע כמה פעמים" מלמל סנייפ, וניסה להשמע משועשע ולא זועם "כמו תמיד"

"אני יכול רק לדמיין את הפרצוף של סנייפי שלנו" צחקק ג'ורג' "אני גאה בך, אח אהוב"

סנייפ ניסה שוב לחייך "כן, תודה" הוא אמר

התמונה של האישה השמנה זזה פתאום על צירה, ולי ג'ורדן הופיע מבעד לחור "בואו, כנסו" הוא אמר בקול עליז "אגב, הססמה היום היא 'ביצת עין'"

סנייפ וג'ורג' נכנסו לחדר המועדון.

זה היה חדר גדול, כולו אדום וזהב. כוסאות ופופים רכים היו מסודרים ברחבי החדר ותלמידי גריפינדור ישבו על הרצפה או לצד שולחנות עגולים והכינו שיעורי בית. כל זה גרם לסנייפ לבחילה קלה. הוא טיפס במדרגות הלולייניות והגיע למעלה.

"למה אתה נכנס למיטה של קאי?" תהה ג'ורג'

"סליחה" סינן סנייפ ועבר למיטה מבולגנת מאוד, שסנייפ ניחש שהיא המיטה של פרד "אני חושב שאני אלך לישון"

"כן, אני מסכים" הודה ג'ורג' "אמנם הליכה לישון היא לא ממנהגי, אבל הפעם אני אחרוג קצת מהכללים. הרי יש לנו אימון קווידיץ' גדול מחר"

"קווידיץ'" לחש סנייפ. הוא לא שיחק קווידיץ' מאז השנה השלישית שלו. הוא בקושי זכר איך משחקים קווידיץ'. בהלה תקפה אותו כשהבין שהוא לא זוכר מה התפקיד של פרד וג'ורג', אבל אז הוא נזכר שהם לא יכולים להיות דבר מלבד חובטים - הם הרי זוג מרביצנים אנושיים בעצמם.

עם ראש מלא בדאגות, מחשבות וזעם, במיטה המבולגנת מדי, בחדר המבולגן מדי, בגוף הלא נכון, עם האח הלא נכון- הוא נרדם.

פרד פקח את עיניו וחייך חיוך רחב. השעה הייתה 9:30. הוא יכל לישון עד מאוחר, כי השיעור הראשון שלו מתחיל רק ב11:00.

אבל בשיעור הזה הוא לא יהיה התלמיד. הוא יהיה המורה.

הוא התרומם, התמתח ופיהק. הוא שכב במיטה בתוך חדר פרטי במרתפים. חדר פרטי. החלום של פרד מאז הילדות.

הגוף של סנייפ היה מסורבל ולא נוח, אבל פרד בכל זאת היה חייב לקפץ בהתרגשות על המיטה, רק כדי להציץ במראה ולראות את הגוף של סנייפ קופץ ומרקד עם חיוך דבילי על הפרצוף.

והדבר הכי נפלא- כשפרד חיטט לסנייפ בארון וחיפש בגדים, הוא מצא שם פיג'מה של כלבלבים. לגלות שסנייפ ישן עם פיג'מה של כלבלבים… גם זה היה חלום שלו מילדות.

הוא התפתה מאוד ללכת כל היום עם פיג'מה, ללמד ככה את השיעורים ולהעמיד פנים שהוא שכח להחליף בגדים, אבל הוא עדיין לא רצה שיפטרו אותו, ולכן הוא החליף לגלימת הוגוורטס של מורים.

אחר כך הוא מרח מן חומר שמנוני שהוא מצא בארון על השיער, בתקווה שזה אכן מה שסנייפ עושה כל יום, שטף פנים ובחן בגאווה את האף הצהוב והמעוקל שלו. הוא היה מוכן.

פרד הסתכל שוב על מערכת השעות שלו. ב11:30 יש לו שיעור משותף של תלמידי השנה הרביעית בגריפינדור וסלית'רין. פיו נפער כשהוא קלט שזו השכבה של פרסי.

כמה שהוא יוכל להתעלל בפרסי בשיעור שיקויים.

פרד פתח את הארון בחדר הפרטי שלו ומצא שם עוגה גדולה וריחנית. הוא אכל אותה בהנאה מרובה, חיפש את השרביט הארוך והכהה של סנייפ וישב להכין שיעור לשכבה של אחיו הגדול.

הוא דפדף בספר השיקויים בחוסר עניין, עד שעינו נתקלה בשיקוי בשם "המשקה הדביק." הוא נעצר שם והתחיל לקרוא:

"את המשקה הדביק אוהבים בעיקר אנשים שנוהגים לעולל מעשי קונדס, או גנבים. אדם ששותה אותו יהיה דביק במידה מרובה. לרוב משתמשים בו כדי להדביק דברים בקלות הישר אל הגוף, וכך לגנוב, או כדי להחביא אותו במאכלים ובשתייה של יריבים וכך לראות אותם מסתובבים כל היום מכוסים בדברים שנדבקו אליהם במשך היום. המשקה הומצא בשנת…"

פרד הרים את עיניו וחייך בניצחון. פרסי יהנה מאוד מהמשקה הזה.

הוא זקף את גבו, הרים את השרביט, לבש על פניו את פרצוף הנבל של סנייפ ונכנס להעביר שיעור.

הפרק הקודם		הפרק הבא