המשפחות שלנו

היא הניחה את ידיה על הברכיים, והסתכלה על הדרך מחוץ לחלון. ״איך היה בחדר של ג׳יימס?״ מר אוונס שאל. ״בסדר,״ היא ענתה בשקט.

״מחר הם באים אלינו, ואני רוצה שתהיי מנומסת אליו.״ הוא המשיך. ״היום ראיתי שהיית נחמדה כל כך עד שהוא הסכים לך לעלות לחדר שלו! אני מצפה ממך ללא 

פחות מזה מחר.״ היא גלגלה את עיניה. ״לילי, מותק.. הוא ילד מקסים..״ 

״אולי מספיק להגיד את זה כבר?!״ היא התפרצה. ״את כועסת כי את חושבת עליו את אותו הדבר!״ פטוניה צחקה. ״סתמי את הפה, פטוניה.. שקט.״ היא ענתה באדישות. ״זה בסדר, לילי.. אני יודעת איך בנות בגילך

מרגישות כלפיי.. בנים..״ היא לחשה את סוף המשפט וקרצה בציניות, מה שגרם ללילי להתעצבן עוד יותר.

״בנות, שקט שם.. אנחנו עוד מעט מגיעים הבייתה.״ גברת אוונס אמרה. באמת לא עבר המון זמן, והם הגיעו. לילי רצה לחדר שלה, לקחה את היומן שלה מהמגירה, פתחה אותו, והתחילה לכתוב.

יומני היקר, עברה שעה מאז הביקור שלנו אצל משפחת פוטר.. ומאז התחלתי להרגיש דברים מוזרים, ולחשוב דברים מוזרים.. כמו; איך אף פעם לא שמתי לב עד כמה העיניים של ג׳יימס עמוקות ויפות?.. וגם; למה הוא כזה חתיך וגבוה?? לילי בת האחת-עשרה, לא הייתה מאמינה למה שאני אומרת.. אבל לילי בת השלוש-עשרה עדיין מנסה להכחיש. אראה איך אני מרגישה מחר, אני הולכת לישון. 

היא התקלחה, צחצחה שיניים, לבשה פיג׳מה, והלכה לישון. ׳בבקשה.. תעשה שלא אחלום על ג׳יימס.. בבקשה אלוהים, תעשה שלא אחלום על ג׳יימס..׳ עיניה נעצמו מעצמן.

חלמתי על ג׳יימס. למה זה קורה לי? היום הוא בא לביקור עם מר פוטר וגברת פוטר.. אני חייבת לסדר את החדר שלי. בכל מקרה, חלמתי שאני בוכה על הרצפה של מגרש הקווידיץ׳, ושהוא בא עם המטאטא שלו, ואוסף אותי, ואנחנו עפים אל העננים. 

וכשהגענו לאיזה ענן אחד, הוא עצר את המטאטא.. הוריד אותי, ונישק אותי ברכות על הלחי.

ואז השעון המעורר צילצל:( אמא אמרה שהם באים לארוחת בוקר, אז הם יהיו פה עוד ארבעים דקות. צריכה להתארגן, בייייייי!

היא הלכה לצחצח שיניים, סירקה את השיער, שטפה את הפנים, בחרה בגדים, וירדה למטה. גברת אוונס הכינה את האוכל, מר אוונס סידר את השולחן, ופטוניה צפתה בטלוויזיה. ״מתי הם יגיעו?״ היא שאלה. ״בעוד..״ מר אוונס הסתכל על השעון שעל ידו. ״חצי שעה.״ הוא ענה. טוב.. אני עולה לסדר את החדר.״ היא עלתה. היא החביאה את היומן שלה במגירה בין עוד כמה ספרים, הדבר האחרון שחסר לה היה שג׳יימס יידע על החלום שהיה לה ועל המחשבות שלה עליו. היא החזירה את הצבעים לכלי שלהם, החזירה את הבגדים שהיו על המיטה לארון, ולקחה את שואב האבק מהמחסן וניקתה את הרצפה.

כל זה לקח לה חצי שעה, שזה בדיוק אותו הזמן שלקח לפוטרים להגיע..

דפיקת דלת נשמעה, והיא רצה למטה. ׳למה אני מרגישה כל כך לחוצה פתאום? שש.. יהיה בסדר.. זה רק בחור.׳ היא הרגיעה את עצמה.

גברת אוונס פתחה את הדלת. ״אופמיה!״ היא וגברת פוטר התחבקו, בזמן שמר פוטר ומר אוונס לחצו ידיים. ג׳יימס שלח מבט אחד אל לילי וחייך. ׳למה עכשיו את חייבת להסמיק? למה?׳ הקול בראשה שאל אותה.

הוא ניגש אליה, היא הייתה יכולה לשמוע את דפיקות הלב שלה. ״בוקר, לילי,״ הוא אמר. שוב בעיניים החולמניות שנתנו ללילי את התחושה הזאת בבטן.

״בוקר, ג׳יימס..״ היא ענתה בטון נבוך וחיוך. ״האוכל מוכן, כולם..״ גברת אוונס אמרה. לילי רצה לשולחן, ג׳יימס שוב, תפס את מקומו לידה. הוא בהה בה, היא לא הייתה מסוגלת להסתכל לו בעיניים. היא לקחה חביתה ולחם, והוא לקח סלט וגבינה צהובה. היא ניצלה את ההזדמנות כשהוא לא שם לב, והסתכלה עליו. ׳הוא אוכל כל כך.. חמוד! העיניים שלו נודדות ממקום למקום..׳ היא התרכזה באוכל והמשיכה לאכול. ׳וואו.. השיער שלו נראה כל כך רך..׳ היא שוב הגניבה אליו מבטים. ׳הלוואי שיכולתי להעביר את היד שלי בשיער שלו..׳ היא שחכה לרגע מהאוכל לחלוטין ופשוט בהתה בו. ׳הילד הכי יפה בעולם..׳ היא חשבה. 

היא הסתכל עליה, והיא שוב הסיטה את המבט שלה במהירות, והתפללה שהוא לא שם לך לבהיות שלה. 

היא סיימה את האוכל. גם הוא סיים. ״שניכם סיימתם?״ מר אוונס שאל. ג׳יימס הנהן בראשו לחיוב עם חיוך. 

״אמרת שאתה רוצה לראות את החדר שלי, לא?״ היא פנתה בחיוך. ״כן!״ הוא התלהב. שניהם עלו, היא פתחה את הדלת. ״זה לא כזה מבולגן, ליליאן..״ 

״כי סידרתי אותו, גאון..״ היא ענתה בצחקוק. היא הסתכל עליה בחיוך, וניגש אל מדף הספרים שלה. ״מה את קוראת?״ הוא שאל ובחן את הספרים. ״המון דברים..״ היא ענתה בשקט.

״ציורים יפים!״ הוא אמר בהתלהבות והסתכל על הציורים שהיו תלויים לה על הקיר. ״תודה..״ היא סידרה את שערה מאחורי האוזן והסמיקה קלות. ״תגידי..״ הוא התיישב על המיטה. גם היא התיישבה. ״את באה למשחק הקווידיץ׳?״ 

״ברור,״ 

״יופי.. אז.. רגע, תבואי לעודד אותי?״ 

״כן, בטח.״

הוא חייך אליה והביט בתוך עיניה, הוא שוב הרגישה את הלחץ הזה, ושוב הייתה יכולה לשמוע את דפיקות הלב שלה. ׳זה כזה מוזר..׳ 

״למה את מתחפשת בליל כל הקדושים?״ הוא שאל. ״לא יודעת.. למה אתה מתחפש?״ 

״לסיריוס, והוא מתחפש אליי.״

היא חייכה, והוא חייך אליה שוב. ׳אפשר לבהות בו לנצח..׳

״אמאלה!!!!״ הם שמעו את צעקה של פטוניה, ורצו למטה.

״מה קרה?״ לילי שאלה. ״ג׳וק! ג׳וק!״ היא אמרה והצביעה על ג׳וק שטייל על הרצפה. ג׳וקים היה הדבר שלילי הכי פחדה ממנו בעולם.. היא דאגה ממה שיקרה אם ג׳יימס יראה אותה מפוחדת..

הפרק הקודם		הפרק הבא