הדור הבא

*לב שבור
״אז ככה״ אמר סקורפיוס בעצב ״אני.. אני״, ראיתי שהנושא ממש מכאיב לו אבל הייתי חייב לשמוע למה הוא כזה עצוב. בבקשה אל תכעסו עליי, באמת הייתי חייב! ״כן?״ זירזתי אותו ״ראיתי..״ נעצר, נשם נשימה עמוקה והמשיך ״הלכתי לעמדת השתייה כדי להביא לרוז ולי בירצפת, וכל הדרך לשם לא ראיתי אותה. המשכתי לחפש אותה בכל מקום, שאלתי את כל הילדים של שנה רביעית. היא פשוט נעלמה. התיישבתי על ספסל לא רחוק, ואז מצאתי אותה. ואתה לא מאמין איפה היא הייתה" "איפה??" כבר לא הייתה לי סבלנות. "עם דילן גרייס״ הוא הרכין את ראשו. שתקתי. אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני חושב שהוא צודק. דילן הוא בול הטעם של רוז, אני מכיר אותה מאז שהיא בת אפס. אבל לא יכלתי לומר זאת לסקרופיוס. "אני בטוח שהיא רק שאלה אותו איפה אתה" אבל הוא התעלם. "אם קבעתם היא לא תעשה לך את זה. יש לה לב, אתה יודע. טוב, זה מה שאבא שלי אומר". ציפיתי שסקורפיוס יתפקע מצחוק או לפחות יגחך, אבל הוא נשאר עם אותה הבעה קודרת ועצובה.
״למה אתה חושב שרוז תדבר עם ההפלפאפי החתיך שבמקרה משחק קווידיץ׳ כמותה?" הוא התחיל פתאום. "כדי לשאול אותה עליי?! על הילד המוזר והמכוער (הערת כותבת: הוא מושלם. כמו אבא שלו😊), ששנים הפיצו עליו שמועות שהוא הבן של וולדמורט, אחרי שארבע שנים היא התעלמה מקיומי? לא נראה לי!"
בחיים לא שמעתי את סקורפיוס צועק ככה. אני די בטוח שכל האולם שמע את דבריו, ואפילו היו כמה מבטים שהסתובבו לעברנו. מה שמוזר הוא, שזה לא מה שהדאיג אותי. דאגתי לסקורפיוס, דאגתי על איך שהוא דיבר. הוא היה כל כך כועס ופגוע.. ו.. ו.. אני לא יודע איך לתאר זאת.
״אני חושב שאני אלך עכשיו״ סקורפיוס אמר באדישות ובלי לחכות לתגובה יצא במהירות מהאולם .

*הפורץ
אחרי שסקורפיוס הלך במהירות מאולם הנשפים ולאחר זמן רב שלא חזר לבית סלית’רין, התייאשתי. אחרי שהבנתי שלא אצליח להירדם היום מרוב המחשבות הרבות (אולי בלע את סקורפיוס טרול?) שלא יוצאות ממוחי, קמת וירדתי למועדון, התיישבתי על הכורסה המועדפת עליי וצפיתי בחלון הגדול שליד האח בתקווה שאראה את סקורפיוס משם. שמעתי מרחוק את פרופסור אנה מחזירה קמה ילדים למיטות, ופחדתי שתבוא גם למועדון ותתפוס אותי עדיין ער, אבל למזלי זה לא קרה.
עברו לפחות שעות (לפחות ככה ה40 דקות האלו נראו לי) ועדיין לא ראיתי כלום יותר מהאגם הגדול ועץ הערבה המפליקה. עיניי כבר החלו להיעצם והתחלתי לגרור את עצמי לכיוון המיטה. הבטתי מבט אחרון אל הנוף "המרהיב" ובדיוק אז, משהו, או יותר נכון מישהו, תפס את מבטי. הוא רץ לכיוון שער בית הספר הגדול והוא היה נראה די מאיים על הברדס ובגדיו השחורים שנראו גדולים על מידותיו. "הוא לא יצליח להיכנס, זה בלתי אפשרי!" פסקתי בקול ומיד השתתקתי פן מישהו ישמע אותי.
אבל הרגשתי מוכרח לראות מה קורה למרות שהסיכויים שיצליח להיכנס אפסיים. הפורץ התקרב לשער והוא בתגובה נפתח לרווחה. הפורץ נכנס.

*קולות המגפיים
קמתי במהירות מהכורסה ויצאתי מהמועדון בריצה לעבר השער הראשי של הוגוורטס. אני לא יודע למה עשיתי אז זה. יש כל כך הרבה קוסמים מובחרים בהוגוורטס שיכולים לעצור אותו, עלולים לתפוס אותי, הפורץ יכול לפגוע בי ועוד כל כך הרבה סיבות. אבל לא חשבתי על כולן. וכשהמחשבות החלו להופיע, רק נזפתי את עצמי. ״תפסיק לחשוב, פשוט רוץ!״. והמשכתי לרוץ.
פניתי שמאלה, עברתי על פני חדר השיקויים ולאחר שניות אחדות עברתי גם את התמונה של “האחים הקוסמים”, שהיו קוסמים מפורסמים אחרי שכרתו ברית שלום עם הענקים, לפי מה שפרופסור ליירי אמרה.
״אני לא יכול יותר״ אמרתי בזמן שהתנשפתי. עצרתי לפני הפנייה החמישית משמאל, נשמתי כמה נשימות מהירות ואילצתי את עצמי להמשיך. הלכתי בצעדים חפוזים כדי להרגיע את הנשימה. אני לא בנוי לכל זה! רק בדרך הבנתי שממש מלחיץ להיות פה בלילה. בקושי רואים משהו בגלל החשכה, כל התמונות ישנות ולא נשמע הגה במסדרונות הארוכים ובפניות החדות, והעובדה שיש פה פורץ בכלל לא עזרה. לפתע עלתה בי מחשבה מצמררת. אולי זה בכלל רוצח מסוכן, שרק מחכה להניף את שרביטו ולצעוק "אבדה קדברה!". קפאתי במקומי והקשבתי לקולות הצעדים החלושים שנשמעו במסדרון הארוך.
הושטתי את ידי כדי לקחת את השרביט מכיסי. אוי לא, אוי לא, מה? אין מצב, זה לא קורה לי. שכחתי את השרביט. מי יוצא להילחם בפורץ בלי שרביט? מה אני עומד לעשות?, להילחם בפורץ במטאטא ?!
״מי שם?״ קולו של הפורץ דרש. עמדתי שם מפוחד וקפוא ללא כל נשק. זעה טפטפה על ראשי, ואפילו לא הצלחתי לנגב אותה.
דקה אחריי שלא שמעתי דבר נשמתי נשימה ארוכה, עצמתי את עניי ואז עלה לי הרעיון הטוב ביותר שהצלחתי לחשוב עליו. אני אלך למשרד של פרופסור אנה ואסביר לה הכול והכל יהיה בסדר, כן זה מה שאעשה. התחלתי לרוץ על קצות אצבעותיי לכיוון שהמשרד, וכשפניתי בפנייה ממש מול דלת משרדה, יד חסמה את פי וגררה אותי איתה

אני רוצה לתת קרדיט לחברה ממש טובה שלי : 27_Hermione שעשתה לי בטא (:

הפרק הקודם		הפרק הבא