התאומות גורדון

"את בסדר?" שמעה אנג'ל קול במעורפל. 
"ריי... ריאן?" מלמלה.
"כן, זה אני. את התעלפת שם. את זוכרת מה קרה?" שאל ריאן. 
"לא... לא בדיוק. איפה אני?" שאלה בתמיהה.
"ששש! את במרפאה. תנוחי, אני אלך לשיעור תעופה. אני מניח שתשמחי שאחותך חזרה לשחק קווידיץ'" אמר ריאן.
"היא התקבלה שנה שעברה, לא?" שאלה אנג'ל.
"כן, היא רודפת. בינתיים תנוחי, ותשתחררי מחר". אמר ריאן והלך.

 

למחרת השתחררה אנג'ל מהמרפאה והלכה לשיעור שיקויים.
קלייר רקחה את שיקוי הפולימיצי שלה בהצלחה.
אנג'ל הייתה גרועה בשיקויים.
"טוב, אבל לא מספיק. נסי יותר טוב" אמר הפרופ'.
אנג'ל נאנחה ופנתה אל קלייר: "קלייר, את יכולה לומר לי במה טעיתי?"
-"מה, רק משהו אחד?"
-"מצחיק מאוד, את יכולה להיות רצינית?"
-"יש הרבה אצלך שצריך לשפר..." אמרה קלייר והביטה בכף ידה השמאלית.
-"תודה רבה על העזרה..." אמרה אנג'ל, גלגלה את עיניה ויצאה מהחדר.
-"בבקשה!" צעקה קלייר.

שרר שקט מוחלט בלילה. קלייר התעוררה מהנחירות הלא- שקטות של אנג'ל.
היא רצה על קצות אצבעותיה אל החלון.
היא חשבה על מה שאנג'ל אמרה לה פעם:
"את יותר מדיי מרושעת, כל הזמן יורדת עלי... אולי תהיי אחות טובה לפעמים?! זה אחד הגורמים לריבים שלנו!"
 היא הביטה בירח ולחשה: "זה נכון...? אולי אני יותר מדיי אכזרית כלפיי אנשים...?" 
אך אז היא נזכרה במה שאנג'ל עשתה לה כשהיו בנות 12.
"טוב זה מגיע לה, היא תשלם על הכל..."  

הפרק הקודם		הפרק הבא