האחות של הארי

עלילת הפרק הזה מתרחשת חמש שנים אחרי הפרק הקודם.

פרק שני: בחלוף השנים

בוקר טוב." אמר הארי להרמיוני כשירדה לבדה מהחדר של בנות גריפינדור אל חדר המועדון, היכן שהארי ורון חיכו לה.

"בוקר," אמרה הרמיוני בנימה מותשת.

"אממ, הרמיוני, קרה משהו?" שאל הארי בחשש.

"לא. פשוט למדתי עד מאוחאאאאר." אמרה הרמיוני תוך כדי פיהוק.

כמה צפוי, חשב רון. מה היא הרמיוני אם היא לא תלמד עד מאוחר?

"שנלך?" שאל הארי.

הרמיוני ורון הנהנו.

שלושת הגריפינדורים החלו לצעוד לעבר פתח חדר המועדון של רייבנקלו, היכן שפגשו את אנה וצ'ו צ'אנג בכל בוקר.

ליבו של רון קפץ מכל מחשבה על אנה. הוא היה מאוהב בה מאז השנה החמישית, אך לא יכל להגיד את זה לאף אחד. האדם היחיד שבו בטח בסודות היה הארי, אבל הוא לא רצה להגיד לו שהוא ממש מאוהב באחותו. כמו שרון מכיר את הארי, הוא ידע שהארי יכעס או ינתק קשר איתו, ולא רצה להסתכן בזה.

ההליכה עברה בדממה לא אופיינית. גם הארי נראה מהורהר. כשהגיעו לפתח חדר המועדון, ראו את צ'ו יוצאת משם. צ'ו הייתה בלי אנה, מה שהיה מוזר. בדרך כלל השתיים היו בלתי ניתנות להפרדה, ממש כמו הארי, רון והרמיוני. בדרך כלל החבורה הייתה מבלה ביחד, אך מאחר שהיו בבתים שונים, נוצרה ביניהם הפרדה.

"איפה אאאאאאנה?" שאלה הרמיוני בפיהוק. כנראה היא למדה יותר מהרגיל. רון חשב שזה בלתי אפשרי, אבל מסתבר שגם הרמיוני יכולה ללמוד יותר מדי.

"היא עדיין מתלבשת. כנראה מתייפייפת לכבוד החבר החדש שלה." אמרה צ'ו, והלכה משם.

 לפתע זעם רב התפשט בגופו של רון. מה זאת אומרת, חבר? היא הרי ידעה שהוא אוהב אותה. הוא לא אמר לה את זה, ממש לא, אבל זה היה ברור כשמש.

 "יש לה חבר והיא לא סיפרה לי?" רגז הארי. "אנחנו אחים! חברים טובים! למה היא לא אמרה לי כלום?" שאל.

"הארי, יש לה את הסיבות שלה. אולי בכוונה היא לא סיפרה לך." אמרה הרמיוני. "טוב. מי זה, את מוכנה להגיד לי לפחות?" שאל הארי, עדיין מרוגז ביותר. 

"זה ג'ייסון דארק, משנה חמישית." אמרה הרמיוני במידת אכזבה מסוימת. תחושה של הקלה הציפה את רון. הוא גדול מג'ייסון הזה בשנה. הוא יכול לאיים עליו מתי שירצה. הוא ידע שזה נשמע בריוני, ועדיין. הוא ממש דאג לאנה.

לפתע חלף ברון זיק של זיהוי. "הרמיוני, ג'ייסון דארק זה השומר של רייבנקלו בקווידיץ', לא?" שאל. הרמיוני אישרה את מחשבותיו בהנהון. הוא היה עוד יותר שמח ממקודם. ג'ייסון היה אפילו קטן גופנית לגילו. בחירה מוזרה בתוך שומר קווידיץ', למרות שעשה את תפקידו בצורה לא רעה בכלל.  

סוף סוף אנה ירדה. היא עשתה לעצמה מהפך שלם. היא הייתה נטולת איפור, ואספה את שיערה בקוקו גבוה מרושל, שהחמיא לה מאוד. רון לא הבין מה עובר עליה. מאז שהכיר אותה בגיל 11, הייתה לה תדמית של מין ילדה שאף פעם לא חושבת שהיא יפה, למרות שהייתה יפהפייה. היא תמיד שמה על עצמה המון איפור, שדווקא החמיא לה. שיערה תמיד היה מעוצב או בתלתלים מושלמים או שהיה חלק לגמרי. אולם היום ניתן היה לראות את טיבו האמיתי של שיערה: גלי ויפה.

הארבעה צעדו לכיוון האולם הגדול. בעוד רון ניסה לחלץ מהרמיוני פיסות מידע על שיעורי הבית, הוא לא באמת הקשיב לה, אלה רק הקשיב להארי, כשתיחקר את אנה על החבר החדש שלה. "מה את מוצאת בו?", "מתי נהייתם חברים?", "למה לא סיפרת לי?" וכולי. אנה ענתה על כל השאלת בשלוש מילים בלבד: "עזוב אותי, הארי."

בזמן האוכל רון לא הפסיק להסתכל על אנה. מדי פעם היא תפסה את מבטו, ודי נלחצה מהבהייה הממושכת בה. כדי להפיג את המבוכה היא חייכה אליו, וליבו השתולל. רק לקראת סוף הארוחה רון קלט שהוא נועץ מבטים באנה, והתפנה לבדוק את מערכת השעות על מנת להבליג על המבוכה. "נו באמת," רטן רון. "שיעור כפול עם סנייפ על הבוקר."

"היי, לפחות זה משותף עם רייבנקלו." אמרה הרמיוני.

"מתעקשת למצוא את הדבר החיובי למרות שאין כזה..." מילמל הארי באוזנו של רון. רון גיחך.

כשהארבעה רצו לצאת לשיעור שיקויים, אנה נזכרה במשהו ששכחה ואמרה להארי, רון הרמיוני לא לחכות לה. השלושה הלכו בדממה אל המרתפים, שלפתע פרץ ריח מסריח ביותר מכיוון כיתת השיקויים. זה הריח כמו בואש שטבל בבוץ מלא ירקות רקובים.

"אוי, אלוהים" אמרה הרמיוני והקיאה על נעליו של רון.

"נו באמת!" אמר רון. "הן חדשות!"

"מצטערת... אני רגישה לריחות." אמרה הרמיוני. באותו רגע יצא גל של תלמידי שנה שביעית מכיתת השיקויים, וביניהם פרד וג'ורג', שנראו משועשעים. אחריהם יצא מהחדר פרופסור סנייפ, שכעס מאוד. "זה לא משנה מה גרם לסירחון הזה," אמר פרופסור סנייפ ותקע מבט עוין אל עבר פרד וג'ורג'. "אבל השיעור של שנה שישית היום מבוטל."

 מיד פרצו קריאות שמחה מפיותיהם של תלמידי השנה השישית, לפני שהצליחו לעצור בעד עצמם.

לפתע אנה הגיחה מתוך המסדרון האפל. "על מה כל השמחה?" שאלה בחיוך שובבי. היא רכנה אל הארי ולחשה לו "בוא היום בשמונה בערב לכיתת לחשים. אני צריכה לדבר איתך. ממש ממש דחוף."

 אך הלחישה לא הייתה חרישית מספיק, מכיוון שגם רון שמע אותה, והתעצבן. מה הארי אי פעם עשה עבור אנה? כן, הם היו אחים, אבל זה לא אומר כלום. הארי מעולם לא הרגיש כלפי אנה את מה שרון מרגיש כלפיה. הוא אהב אותה, חד משמעית, וזה הטריף אותו.

הפרק הקודם		הפרק הבא