האחות של הארי

לא היו הרבה תגובות על הפרק הקודם, אבל לא נורא כי זה פאנפיק ראשון, פרק ראשון :)

אני מודעת לזה שהעתקתי את השיר מהשנה הראשונה, אני פשוט גרועה ממש בכתיבת שירים.

 פרק ראשון: מיון

שלושת החברים (כן, הם כבר קראו לעצמם חברים) יצאו מהרכבת כששמעו קול חזק קורא "שנה ראשונה אליי! שנה ראשונה אליי!"

הם צעדו לעבר מקור הקול, אדם ענק-ממדים שהוביל אותם לסירות קאנו יחד עם שאר תלמידי השנה הראשונה.

סוף סוף הם יכלו לראות את הטירה. אנה התפעלה מיופיה המרהיב: טירה ענקית עם צריחים גדולים, מגדלים גבוהים, חלל אמצע גדול, צמחיה מקיפה את הכל... היא לא ראתה מבנה יפה יותר בכל ימיה.

הם הגיעו לשער הטירה. הוא היה לבן, אך באור הדמדומים הוא נראה אדום.

הם נכנסו לטירה בשמחה, שם קיבלה אותם אישה חמורת-סבר לבושה גלימה בצבע ירוק כהה. "ללא הקדמת מיותרות: אתם עכשיו הולכים לעבור את טקס המיון." אמרה. "כפי שידוע לרובכם, הוגוורטס מחולק מאז ומתמיד לארבעה בתים שאליהם ממוינים התלמידים. מצנפת המיון תמיין אתכם, וכמו כן תסביר לכם על כל בית. בהצלחה!" והיא פתחה את דלתות האולם.

היא צעדה בראש חבורת התלמידים המבוהלים עד למדרגות שהובילו לשולחן הסגל. לפני דוכן הנאומים, הוצב שרפרף ועליו מצנפת קוסמים עלובה למראה.

לפתע, קפל במצנפת, שנראה ממש כמו פה, החל לשיר.

"אני נראית קצת עלובה

אך אל תזלזלו בי,

כי כל הכובעים בעולם

בזאת לא יתחרו בי:

לי אין נוצה או מצחייה

לא פינות שלוש,

אך בעניין של למיין

תמיד אני בראש.

כי כל אדם אשר יחבוש

אותי על הקרקפת –

כל מחשבה אצלו בראש

מיד אליי נשקפת.

אם אומץ-לב ותושייה

אמצא אצלו במוח,

אודיע חיש: את זה האיש

לגריפינדור לשלוח.

אך אם בגולגולותו אמצא

טוב-לב ואורך-רוח,

אודיע כי להפלפאף

הוא מועמד בטוח.

לרייבנקלו אשלח את זה

שבראשו חרוט,

כי תכונותיו המובילות:

תבונה ולמדנות.

אך באשר אמצא עורמה

ושאיפה לכוח,

אורה מיד את התלמיד

לסלית'רין לשלוח.

על כן חבשו! אל תחששו!

אין חכמה כמותי.

ואם חס ושלום אטעה,

אני אבלע אותי.

המצנפת סיימה את שירה המוזר, והאולם כולו פצח במחיאות כפיים רמות.

"ארגו, אביגיל." קראה פרופסור מקגונגל, האישה שלקחה את תלמידי השנה הראשונה לתוך האולם. "הפלפאף!" קראה המצנפת, ושולחן הפלפאף פצח במחיאות כפיים רמות.

ברי, מוניקה מויינה לרייבנקלו; גויל, גרגורי לסלית'רין; גריינג'ר, הרמיוני לגריפינדור; דיווילסון, גייל להפלפאף; קראב, וינסנט לסלית'רין; ואז הגיע תורו של רון.

הוא פסע לעבר המצנפת בחשש ומלמל לעצמו משהו לא ברור. הוא רעד כשהתיישב על הכיסא ומקגונגל חבשה לראשו את המצנפת.

"הממ... עוד וויזלי." אמרה המצנפת. "אני יודעת בדיוק מה לעשות איתך. גריפינדור!"

רון חייך בהקלה. כנראה שלשם רצה להתמיין.

אנה שמעה רק את המיונים של לונגבוטום, נוויל (גריפינדור) ומאלפוי, דראקו (סלית'רין) כשמקגונגל קראה בשמה.

כל המבטים באולם הופנו לכיוונה. נשמעו מלמולים כגון "הפוטרים?" או "הם כבר בני 11?", אבל לאנה לא היה אכפת.

היא הבינה שכל עניין הבתים בהוגוורטס ממש חשוב. כמו כן, היא הבינה שסלית'רין הוא בית מפוקפק.

היא התיישבה על השרפרף ומקגונגל הניחה את המצנפת על ראשה. היא לא ציפתה שהמצנפת תהיה כל כך כבדה.

"הממ..." מלמלה המצנפת. "החלטה קשה. טוב-לב יש, חוכמה יש, אומץ יש, עורמה יש... הממ... אני הייתי אומרת ש...רייבנקלו!"

אנה נמלאה הקלה. היא חששה שמא תמיין אותה המצנפת לסלית'רין. אבל רייבנקלו זה גם טוב, לא? זה החכמים! עכשיו נותר לה לחשוש ממיונו של הארי. לאחר שנרגעה ממיונה שלה, לא יכלה שלא לחשוש על אחיה התאום. מה אם לא יהיו באותו בית? איך היא תתמודד בלעדיו?

"פוטר, הארי!" קראה פרופסור מקגונגל, והניחה את המצנפת על ראשו של הארי.

"קשה... אכן החלטה קשה... מאוד דומה לאחותך... ולמרות זאת... תכונות טובות יש פה, הו, כן. אני אשלח אותך ל...גריפינדור!"

אנה חייכה. היא שמחה עבור הארי. אבל אז הבינה. חששותיה התאמתו. היא לא תהיה באותו בית כמו הארי. הוא יהיה עם רון, והיא בינתיים... לבד.

הפרק הקודם		הפרק הבא