הזאב הלבן

2

שיערה הערמוני של החדרנית של מלכת דאלוניה התפזר באי-סדר על כתפיה. היא סידרה בפיזור נפש את השיער הקצר, מכניסה את הקצוות הסוררות לתוך כיסוי הראש שלה.היא ניקתה את רצפת החדרים המבריקה. השיש האפור הכהה הבריק לאחר שקרצפה את הרצפות, שקועה במחשבות, מהמהמת לעצמה בקול רך.היא טבלה את הספוג במי הסבון הקרירים, שסחבה בדליים של מים לפני כמה שעות. היא סחטה אותו מעט, ושבה לקרצף, המהומיה מהדהדים בחדר הענקי.את השטיחים הרכים והכחולים גלגלה בתחילה, וערימה גבוהה של השטיחים הרכים והעבים הונחה בפינת החדר, לצד מיטת האפיריון המשותפת של הזוג המלכותי, שנמצאו בחופשה, באותו ערב סתיו קריר.היא כרעה על ארבעותיה, משפשפת במרץ את המרצפות האפורות. עורה הבהיר הבהיק לאור הנרות."ותמיד תהיה אופטימי, כי אין לדעת, מה יקרה מחר, אז תהיה מאושר, ולו רק לחמש דקות..." המילים הפכו בהדרגה למילים מומצאות, שנלחשו בהמהום מוזיקלי, מהדהד, בחדר השינה המלכותי.היא אספה את שיערה שוב, לאחר שזה צנח בעליזות לתוך עיניה הירוקות.היא המשיכה וזמזמה לעצמה מנגינות ישנות, חולמת בהקיץ על שדות ירוקים, רוח עליזה, שיער מתנפנף, מפת פיקניק משובצת משבצות אדומות-לבנות, שמלות פרחוניות קצרות, מבטים מאוהבים בעיניים, דשא ירוק, פרחי בר צבעוניים, רכינה, ולבסוף, נשיקה.היא המהמה לעצמה בקול רך, מדמיינת את המבט המדויק בעיניו כשתכן מעליו ותנשק אותו בקלילות. שוב, ושוב.

היא עברה מחדש על השלבים, יכולה להעלות בדמיונה תמונה מפורטת של הרוח העליזה המכה בהם, שוכבים זה בקרבת זה על מפת הפיקניקים המשובצת,שמלתה הפרחונית מתעופפת קלות ברוח, שיערה הקצר נכנס לעיניה, עיניו הכחולות נעוצות בעיניה הירוקות, אוקיינוסים שלמים של ירוק וכחול.היא המתה בקול.

המהומיה מנעו ממנה לשמוע את הפסיעות הרכות.כששמעה, זה כבר  היה מאוחר יותר.

היא הסתובבה למשמע פתיחת הדלת. אדם לבוש שחורים עמד בפתח. הוא הסתער עלייה בפראות.הוא ריתק אותה למקומה, מנע ממנה לזוז, נשען עליה בכל משקלו."מתוקה," אמר לה, מרתק אותה על הרצפה החלקלקה,"את עומדת למות." הוא הוציא פגיון חד מכיסו, ושיסף את גרונה בתנועה יחידה, קוטע את המהומיה ואת חלומותיה, שלעולם כבר לא יתגשמו. בדמה האדום, כתב על הטפט האפור,"הפטריוטים". 

המהומה שהתרחשה בארמון נתנה ללבוש השחורים הזדמנות להתחמק.בסריקות הרבות שנערכו במקום, מצאו החוקרים רק פיסת בד שחורה, שנקרעה משולי גלימתו.

החוקר ג'ונסון הניח  בזהירות את חתיכת הבד השחורה על שולחן העבודה שלו. הוא פינה את המסמכים לצידו של שולחן העץ החום.הוא התיישב על כיסאו המרופד, משעין את ראשו על כפות ידיו.הוא ניסה להתרכז במקרה הרצח.גרונה של הנרצחת נשסף. פגיון בינוני, מושחז היטב. כתמי הדם שעל הרצפה סימנו כי גרונה נשסף בבת אחת.היא ניקתה את האבק בפינה הימינית בחדרם של הוד מלכותם. אולי הרוצח נכנס לחדר דרך החלון?לא. השומרים היו רואים אותו אם היה מטפס על קיר הארמון.אז הרוצח בא מבפנים.

אבל מאיפה?

הוא פנה לסקור את חתיכת הבד השחורה שנקרעה מגלימת הרוצח. הוא מצא אותה מתחת למיטה המלכותית.מה יש לרוצח לחפש במיטה המלכותית?הוא ניסה להתרכז.מה היה במיטה?

כריות. סדינים. שמיכות. גדילים. כילות.

זו לא הנקודה. אין לרוצח שום להיות ליד המיטה המלכותית. אלא אם כן הוא פטריוט, גיחך באירוניות החוקר הצעיר.הוא  פסע בחדר, מצחו קמוט.מחשבותיו פרחו לכל עבר.

הוא המשיך לפסוע בחדר, פניו רציניים ונוקשים.הרוצח השכיב את הנערה על גבה. הוא ריתק אותה למקומה, לפי החבורות בצורת אצבעות על זרועותיה.הוא בהה בחתיכת הבד. הוא ליטף את הבד הגס באצבעותיו, שקוע במחשבות.

הבזק פתאומי של רעיון גרם לו לרכוס את אבזמי גלימתו, לשרוך את שרוכי נעליו ולהניח את חתיכת הבד בתוך כיס פנימי בגלימתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא