הקונדסאים של לילי

"אאוץ'. ילדה, תיזהרי!" קרא ג'יימס. הוא נתקל בילדה בערך בגיל שלו, אך כעסו נשכח כמעט לגמרי כשהביט בה:

לילדה היו עיניים ירוקות זוהרות, כמו שני פנסים, שיערות בצבע אדום עמוק, עור עדין וכמה נמשים על פניה. היא הייתה יפה מאוד.

"אוי, אני מצטערת! בדיוק חיפשתי את חנות השרביטים... אני בת מוגלגים, ואין לי מושג איפה החנות! סליחה, כבר הצגתי את עצמי? ליליאן אוונס", אמרה הילדה והסמיקה. 

"אה", אמר ג'יימס, והוסיף במהירות: "אני ג'יימס פוטר. אני יכול להראות לך את חנות השרביטים, למרות שרציתי ללכת קודם למדאם מלקין, אבל לא נורא - אני אלך לשם אחר כך. מצטער שנתקלתי בך, איך אמרת שקוראים לך? ליל?" שאל ג'יימס, על אף שזכר לגמרי את שמה. 

"לילי, אבל אתה יכול לקרוא לי ליל", אמרה לילי וחייכה. 

ג'יימס הוביל את לילי בי המוני האנשים. שניהם השתדלו לא להביט זה בזה, עד כדי כך שג'יימס נתקל באחד הילדים.

לילד היו עיניים כחולות צלולות ויפהפייות, שיער חום בהיר גולש, שרירים מטופחים וחיוך נעים. 

הילד הביט בג'יימס בסקרנות. מאחוריו עמדו אישה שחורת שיער, איש שחור עיניים וילד גדול יותר, בעל קומה נמוכה.

"אוי, אני מצטער. אתה בסדר?" שאל הילד, ועזר לג'יימס לקום. "אה - כן, אני בסדר- היי, אני מזהה אותך מאילן היוחסין של טהורי הדם! אתה סיריוס בלק!" קרא ג'יימס, וחייך אל סיריוס. "אנחנו בטח דודנים רחוקים או משהו כזה, כי גם אני טהור דם... ג'יימס פוטר... וזאת בת המוגלגים ליליאן אוונס, המוכרת בשם לילי, ואני קורא לה ליל", אמר ג'יימס ברשמיות. סיריוס ולילי צחקו.

"בדיוק היינו בדרך לחנות השרביטים... רוצה לבוא איתנו?" שאל ג'יימס.

סיריוס הביט אל הוריו, שסימנו לו בעוויתות ותנועות ידיים מסר ברור של: אל-תלך-עם-טהור-הדם-המשוגע-והחברה-בת-המוגלגים-שלו. סיריוס העביר את מבטו אל אחיו רגולוס, שהביט בו בגבות מורמות ובמבט של בוז.

"כן, בטח! אני בא איתכם", אמר סיריוס בקלילות והצטרף אל לילי וג'יימס.

חברתו של סיריוס הקלה בהרבה את המתח בין לילי לבין ג'יימס. ג'יימס וסיריוס מצאו נושאים שונים לדון בהם, בזמן שלילי התבוננה בסקרנות בחנויות, שבחלקן כבר ביקרה.

"היי, עצרו! הגענו! אוליבנדרס, חנות השרביטים!" קרא ג'יימס. 

סיריוס, ג'יימס ולילי נכנסו לחנות. 

אדון אוליבנדרס הגיח מיד מאחד המסדרונות ובירך אותם לשלום: "חכו פה רגע קט, אני כבר חוזר", הוא אמר והסתלק. 

ג'יימס וסיריוס היו עסוקים בדיון מעמיק על סדרת מטאטאי "קלינסוויפ", שיצאה בדיוק עם הדגם הראשון: "קלינסוויפ 1". 

לילי הייתה סקרנית. היא החליטה בין רגע. 

לילי התגנבה אחרי אדון אוליבנדר, מתחבאת מאחורי ערימות הקופסאות. 

אדון אוליבנדרס עצר פעם אחת, מהמהם ולוקח אחת מהקופסאות, ואז יצא שב לדרך לאורך המסדרון.

לבסוף עצר אדון אוליבנדרס באמת. לילי הציצה מבעד לערמית הקופסאות שמאחוריה התחבאה:

ילד בן אחת-עשרה בעל עיניים עצובות ושיער חום כהה עמד מול אדון אוליבנדרס.

"נו נו נו, ילד-זאב. מסכן שכזה, ננשכת בגיל צעיר מאוד, אני חושב - לפי העיניים שלך. לא נורא, אתה עדיין יכול לקנות ממני שרביט. הנה, נסה את זה, ואחר כך צא מהדלת האחורית אם אתה לא רוצה שהלקוחות החדשים יראו אותך", אמר אדון אוליבנדר.

הילד הקטן הנהן ולקח בהיסוס את השרביט מתוך הקופסא. חוט של אש פרץ מקצה השרביט, ואוליבנדרס מחא כף. "מצוין!" הוא קרא.

לילי הביטה בילד. הוא נראה כמישהו שמעולם לא היה לו חבר בחיים. לילי ידעה מה עליה לעשות.

"אדון אוליבנדרס, אתה בא! הו, לא ידעתי שיש לך עוד לקוחות! אתם באים?" שאלה לילי בתמימות, מעמידה פנים כאילו זה אתה פרצה למסדרון. הילד ואדון אוליבנדר החליפו מבטים.

"כן, אנחנו באים, העלמה אוונס", אמר אדון אוליבנדר.

הילד הלך אחרי אוליבנדר ולילי, אל חדר הכניסה הקטן. ג'יימס וסיריוס הביטו בילד בסקרנות. 

"היי, יש לך כבר שרביט! קול!" קרא ג'יימס והביט ביראת כבוד בשרביטו של הילד.

"איך קוראים לך? אני ג'יימס פוטר, זה סיריוס בלק וזאת לילי אוונס", הוסיף ג'יימס.

הילד מצמץ. "אני... רמוס ג'ון לופין", אמר הילד מהר, כאילו קשה לו להציג את עצמו.

סיריוס וג'יימס חייכו אל רמוס, שחייך בחזרה בהיסוס.

לאחר שקנו שרביטים, נענה רמוס להזמנתם של ג'יימס, סיריוס ולילי להצטרף אליהם.

"בואו נלך לכולבו דורסי הלילה!" קראה לילי בהתלהבות. "נו, טוב, על אף שרציתי ללכת לחנות המטאטאים", אמר סיריוס, והם פנו אל כולבו דורסי הלילה.

לאחר שבחרו לילי ורמוס לילית אחת וינשוף (לסיריוס ולג'יימס כבר היו ינשופים משלהם), הם ניגשו לקופה. 

ליד הקופה יילל ילד נמוך בעל עיניים מיימיות: "נו, באמת! היו לי ארבע אוניות! זה לא הגיוני!" שלוש אוניות זהב היו מונחות על הדלפק.

עיניו של סיריוס התקשחו ושפתיו נקפצו. "נו באמת, אישה! נראה לך שלא ראיתי את האונייה שיש לך ביד?!" הוא שאל בכעס. 

המכשפה המוכרת העיפה מבט כעוס לעבר סיריוס, והניחה אוניית זהב נוספת על הדלפק.

לאחר שלילי ורמוס שילמו, הם יצאו החוצה.

הילד שרומה חייך אליהם ואמר: "תודה רבה! מי אתם? אני פיטר פטיגרו..." ג'יימס, סיריוס, רמוס ולילי הציגו את עצמם.

"עכשיו, ליל, אפשר לגשת לחנות המטאטאים?" שאל ג'יימס בעיני כלב חומות מתחננות. לילי חייכה.

"ליל?! מי זה, לילי?! מה הוא עושה איתך?! ולמה לא באת לחפש אותי?! אני שעות מחכה לך!" אמר קול נעלב.

סוורוס סנייפ הופיע ליד לילי, שהביטה בו בהפתעה.

ג'יימס זינק קדימה. "מי אתה?! למה נראה לך שליל תרוץ אחריך כמו כלבה?! והיא איתי בגלל שאני ידיד שלך!" התנפל ג'יימס. סוורוס האדים.

"ג'יימס, תירגע - בבקשה! זה השכן שלי, סוורוס סנייפ. סוורוס - ג'יימס צודק. למה לא באת אתה לחפש אותי אם זה היה כל כך חשוב לך? אני לא איזו משרתת... הייתי כאן ארבע שעות, וסימטת דיאגון לא עד כדי כך גדולה", אמרה לילי בנזיפה לסנייפ, שהתפתל באי נוחות.

"ניפגש מחר, לילי", הוא אמר במהירות, ואז ירק לעבר ג'יימס וחבריו החדשים: "אני לא אופתע אם בהוגוורטס, הארבעה האלה יעשו כמה מעשי קונדס... כן, ארבעת הקונדסאים! ממש מתאים!" ונעלם מעבר לפינה.

ארבעת הבנים החליפו חיוכים. "אתם חושבים מה שאני חושב?" שאל ג'יימס עם ניצוץ מסוכן בעיניו.

סיריוס עטה את הבעתו החמוצה של סנייפ, וחיכה אותו: "אני לא אופתע אם בהוגוורטס, הארבעה האלה יעשו כמה מעשי קונדס... כן, ארבעת הקונדסאים! ממש מתאים!" כולם צחקו, אפילו לילי.

"טוב, ההורים שלי מחכים לי! ביי, קונדסאים! ביי ג'יימס!" קראה לילי והלכה. "ניפגש בהוגוורטס!" קרא אחריה ג'יימס, ער לעובדה שנפרדה ממנו באופן אישי.

"היא מהממת..." הוא לחש. "מה?" שאל סיריוס, וצחק. ג'יימס סטר לו. סיריוס עיקם את אפו והניח יד על כתפו של ג'יימס.

"אתה יודע, בעצם... בזכות לילי אנחנו ארבעה... היא נתקלה בי ואז הובילה אותי לחנות השרביטים, ואז מעדתי עליך... ככה הכרנו... ואז, בחנות השרביטים - בזכותה הכרנו את רמוס, ובכולבו דורסי הלילה הכרנו בזכותה את פיטר... זה מדהים! ובזכות סוורוס אנחנו הקונדסאים!" 

הקונדסאים חייכו, כל אחד מהם שמח על חבריו החדשים.

הפרק הקודם