הקונדסאים של לילי

"בוקר טוב, טוני!" קראה לילי בעליזות והתיישבה במקומה הקבוע בשולחן לארוחת הבוקר. 

פטוניה הביטה בחיוך קל באחותה, אך בלב ליבה קינאה בה, כמו בכל בוקר.

פטוניה קינאה בלילי על יופייה: 

ללילי היו שיערות ג'ינג'יות חלקות שהתפזרו על כתפיה בחן רב. ללילי היו עיניים ירוקות מדהימות ששיגעו את כל הבנים. לילי הייתה גבוהה ורזה ומקסימה.

לעומת זאת, לפטוניה היו שיערות בצבע בלונד-קש, עיניים קשות ורגילות למדי, צוואר ארוך עד כדי גיחוך ומראה חולני מעט.

"בוקר טוב, לילי", ענתה פטוניה, שומרת את קנאתה בליבה.

"ליליאן אוונס, תודה שהצטרפת אלינו!" קראה האם בכעס לא אמיתי, צחקה ופרעה את שיערותיה של לילי.

"פטוניה, לכי להביא את הדואר", ביקש האב.

"אני אלך!" התנדבה לילי בעליזות תהומית, ויצאה מהחדר. לילי לקחה את המעטפות וחילקה אותן: 

כמה חשבונות שאבא צריך לשלם לקראת השנה החדשה.

הזמנות לאירועים חשובים שאמא צריכה להשתתף בהם.

הזמנות לביקור אצל הדודה-רבה של הבנות, שנהגה לפנות אל פטוניה פעם ביומיים ולדרוש שתגיע אליה.

כמות ההזמנות למסיבות הרגילה של לילי, ובנוסף - מעטפה לבנה יפה וחתומה בסמל שעווה מוזר:

אות H גדולה ומסולסלת, שסביבה מתקבצות ארבע חיות:

עורב בצבעי כחול ונחושת.

אריה בצבעי אדום וזהב.

נחש בצבעי כסף וירוק.

גירית בצבעי שחור וצהוב.

הם היו יפים מאוד, חשבה לילי. היא קלטה פתאום שהמכתב ממוען אליה, ופתחה אותו. לאחר שסיימה לקרוא, בעיניים קרועות לרווחה, נשאה לילי את מבטה אל משפחתה המביטה בה בסקרנות, והקריאה בקול רם:

לכבוד הגברת הנכבדה ליליאן אוונס,

ברכותינו, התקבלת לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, המנוהל על ידי הפרופסור אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור.

בית הספר הוא בית ספר עם פנימייה.

בבית הספר הוגוורטס ישנם ארבעה בתים, שלאחד מהם תמוייני:

רייבנקלו, גריפינדור, הפלפאף וסלית'רין.

המיון ייארך בתחילת השנה, ב-1 בספטמבר.

נא להגיע ב-1 בספטמבר אל תחנת קינג קרוס, אל רציף תשע ושלושה רבעים, משם יעלו התלמידים אל רכבת האקספרס של הוגוורטס.

נא להגיע להוגוורטס מצויידים בציוד הדרוש (ראו רשימה נוספת במעטפה), שאותו אפשר לקנות בסימטת דיאגון.

מצורף במעטפה כרטיס הרכבת להוגוורטס. מומלץ לא לאבדו.

מינרווה מקגונגל, סגנית המנהל

לילי בהתה בהוריה. ואז החלה פטוניה ליילל: "גם אני רוצה ללכת!" אבל הוריה השתיקו אותה, וניגשו לחבק את לילי.

"זאת הסיבה... שאני יכולה לעשות את כל הדברים ה-ה- מיוחדים האלה..." מלמלה לילי וחייכה חיוך עקום. הוריה חיבקו אותה בשנית, ופטוניה כבר רצה למעלה, יללות הקנאה שלה נשמעות עד מעבר לרחוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא