היי, אתה!

היי, לעצמי (ואולי אם מישהו באמת קורא את זה גם לו).
רק רציתי לציין שאם יש שם בין הסימן הזה "-" זה אומר שנקודת המבט משתנה. אם בהתחלה זה לא נמצא תדעו שזה מי שחשב אחרון בפרק הקודם.

במשך שלושה ימים כמעט לא זזתי מהמיטה שלו ורק חיכיתי שיתעורר.
קיללתי את עצמי, למה הייתי חייב להיות כזה חרא ולהרגיז אותו? ועוד בנושא הזה... למרות שידעתי שזה יכול לקרות, עדיין עשיתי את זה! אני זבל של חבר.
כל הזמן באו תלמידים אחרים - בעיקר מרייבנקלו והפלפאף וחלק מגריפינדור, ואפילו שלושה מסלית'רין! כנראה הוא באמת יותר מדי בולט... לא! אני לא אחשוב על זה בכלל! אף פעם! לעולם! בגללי הוא בכלל במצב הזה!
לילי באה כמעט כל הזמן לראות מה שלומו ולפעמים ג'יימס, אלבוס, רוז ו/או הוגו הצטרפו אליה.
מי ידע שבשלושה ימים מרפאה שלמה תעלה על גדותיה בסוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים, צפרדעי שוקולד, עוגיות קדרה ושאר מתוקים... אבל מצד שני זה טום, למה ציפיתי?
במשך שלושה ימים. אף מורה לא כעס שלא הגעתי לשיעור - כולם שמעו על הניסיון של טום וציקצקו בלשונותיהם "ילד כזה מוצלח... מי היה מאמין שדווקא הוא מכולם..." בפעם הזאת המורים היו טיפשים. ולא, אני לא מתבייש לומר את זה.
רק אחרי שלושה ימים הוא התעורר.
שבעיקרון היו אמורים להיות שבוע, אבל עדיין - זה היה יכול להיות לא קיים! כל זה יכל להימנע אם לא הייתי כזה חרא של חבר ופוגע לו בנקודה הכי רגישה! אני פשוט זבל של בן-אדם!!!

-תומאס-

אני מתעורר ויש לי כאב ראש נוראי, אני מתפלא לגלות שאני במרפאה.
מה קורה פה לעזאזל?
מעלי רוכן טדי ונראה מדוכדך ולצידו יושבת... רגע, זאת לא לילי מגריפינדור?
עכשיו אני רשמית מבולבל.
אני מנסה להתרומם אבל רק מקבל גל של כאב "איי, אחח..." הכאב בלתי נסבל.
טדי מתרומם במהירות כשהוא שומע אותי ומצווה על לילי לקרוא למדאם פומפרי. כשהיא הולכת הוא מתקרב אלי "סליחה על הבוקר ההוא. לא ידעתי על מה אני מדבר. הכל בגללי. כל זה לא היה קורא אם הייתי חבר טוב שזוכר איפה עובר הגבול ו..." הוא משתתק "פשוט סליחה..."
לאט-לאט אני נזכר בהכל. במריבה, בעט הנוצה החד-במיוחד שתקעתי בבטן, בסחרחורת, בהתנגשות ברצפה בחושך...
אולי היה עדיף שזה היה עובד.
"מדאם פומפרי אומרת שאם הייתי מוצא אותך חצי שעה אחרי, כבר היית מת. אני שמח שאתה לא מת, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך..."
"חי את החיים הטובים?" אני מציא, שמח שאני יכול לדבר.
הוא מתחיל לענות אבל מדאם פומפרי נכנסת ומגרשת אותו ואת לילי ("החוצה! החוצה! איך אני אמורה לטפל בחולים שלי אם חונקים אותם? צאו מפה! החוצה!") ומגישה לי שיקוי מחזק "לשתות הכל יפה, יפה. מובן? יופי. איך אתה מרגיש?" אני שותה אבל לא עונה על השאלות שלה.
"אתה עושה יותר דרמה מהארי פוטר בזמנו!" היא נוזפת בי "אצלו כשהוא היה חולה כל גריפינדור היו באים, אבל אצלך בא חצי הוגוורטס! נו, באמת!"
יופי, עכשיו משבים אותי להארי פוטר. מה הבא? יגלו שאני קרוב-רחוק של רוונה רייבנקלו? לונה לאבגוד?
מדאם פומפרי נותנת לי שיקוי שינה ומכריזה "לשתות הכל! לילה טוב!"
הטעם המר של השיקוי הוא הדבר האחרון שאני מרגיש לפני שאני שוקע בשינה ללא חלומות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא