שנה ראשונה בהוגוורטס

אני הולכת הלוך חזור בחדרי, מנסה להירגע. עברו כמה שעות מאז שקיבלתי את ההודעה ומאז שעניתי לה. אני עדיין מנסה לשכנע את עצמי שאני רק הוזה ושכל זה רק חלום.

אני מסתכלת על התקרה ונושמת נשימות עמוקות. אני בודקת בטלפון אם ההודעה עדיין שם בפעם השלישית בחמש דקות האחרונות.

אני בוודאי מטורפת, אני עדיין רואה את אותה ההודעה. הודעה ההיא עדיין שם. ההודעה...

אני מתישבת בכבדות על מיטתי. אני מרגישה כאילו אני חייבת לספר לעוד מישהו על ההודעה ההיא, על מה שקרה, בכדי לדעת סופית אם אני הוזה או שזאת האמת.

אני נכנסת לוואטצאפ ומסתכלת על תמונת הפרופיל של ידיד שלי במשך דקה ומתאפסת. אני נכנסת לשיחה. הוא לא היה מחבר כבר כמה שעות.

אני מחליטה לשלוח לו הודעה בכל זאת. בתקווה שהוא יענה מהר. אני שולחת לו:

הי תגיד אתה יכול לדבר?

חיכיתי עוד דקה או שתיים, הסתכלתי בשנית על תמונת הפרופיל שלו במהירות ויצאתי מהוואטצאפ.

כנראה הוא לא יענה בקרוב.

אני נשכבת במיטה על הבטן ונכנסת לאינסטגרם.

מנסה להסיח את דעתי. 

כחצי שעה עוברת.

אני מחליטה ללכת לסלון לראות טלוויזיה. אולי אני אצפה בפרק החדש של "kim of queens"  (בערוץ לייף טיים- "תעשי אותי מלכה") שלא הספקתי לראות..

אני מתישבת על הספה בסלון , כשאני מסתכלת בטלפון עוד פעם- לפני שאני אכבה אותו לכמה שעות. תמיד הייתי יותר רגועה בלעדיו וכעת יש לי סיבה להיות אפילו יותר לחוצה מבדרך כלל איתו.

אני רואה שיש לי עוקב חדש באינסטגרם. אני נכנסת לראות מי הוא.

שמו היה OWL563

לא היו לו תמונות

לא היו לו עוקבים בכלל

חוץ מאחד.

אותו המשתמש שלח לי תמונה מוזרה, סמל ובו ארבעה חלקים. כל חלק בעל צבעים שונים וחיות שונות. במרכז הסמל הייתה האות H גדולה.

הוא רשם לי: Hello

אני מבולבלת במעט. אני שולחת לו הודעה בחזרה:

Who r u?

אני מחכה לתשובה ולאחר כמה דקות הייא הגיעה:

You wanted your proof, are`nt you?

אני מתעצבנת קלות. מי הם חושבים שהם בכלל?! אני עונה בזריזות:

Its doesn`t prove anything!

והפעם ההודעה הבאה לא מאחרת להגיע:

Trust me, you`ll see

עכשיו אני כבר ממש מעוצבנת. אני רושמת לו בחזרה:

And WHY should i trust u?!

גם ההודעה הבאה מגיעה במהירות:

You are right.. You don`t have to trust me. just be ready

ואני מבולבלת עכשיו אף יותר:

Ready for what?

אך הפעם לא הגיעה כל תשובה.

אני מנסה לשכוח מהעיניין.

אני מדליקה את הטלוויזיה וסתם צופה במה שיש עכשיו בערוץ דיסני.

העייפות מתחילה להזדחל אל תוכי.

עיניי מתקשות להשאר פקוחות...

מחשבה אחת אחרונה עולה בראשי לפני שאני נרדמת והיא:

רגע אחד- איפה כולם?

אך אני עייפה מכדי לחשוב על זה יותר לעומק. אחי בטח אצל חבר וההורים שלי או בעבודה או החליטו לצאת לאיפהשהו ושכחו להגיד לי בטח.. כנראה זאת גם הסיבה שהם לא חיפשו אותי כל היום...

אני מפהקת ועיניי נעצמות.

אני נרדמת.

הפרק הקודם		הפרק הבא