זה עובר בדי-אן-אי

"ג'יימס! ג'יימס! ג'יימס סיריוס פוטר!" אלבוס ניער את אחיו כמיטב יכולתו, אבל הידיים שלו החלו להתעייף, הוא שקל ברצינות לשלוף את השרביט ולקלל את אחיו.

הנער המדובר מצמץ לאט בעיניו, כאילו לא צעקו את שמו בטונים קורעי-עור-תוף, ובכף הציל את עצמו מלקום ספוג מים. "בוקר טוב."

"השעה 10."  

הטונים של אלבוס היו יבשים להחריד, ג'יימס שקל להציע לו כוס מים. "זה יום ראשון." הוא ענה.

"אנחנו יודעים."

"אנחנו?"

"לילי מחוץ לחדר, היא מחכה שתתלבש. הבטחנו לה יציאה משפחתית להוגסמיד."

אז זה היה כול הסיפור, הם בטח חיכו לו  כבר שעה לפחות. "מתי עשינו את זה?"

"לפני שבוע. אתה לא  זוכר או משחק אותה טיפש?"

"גם וגם. תן לי דקה להשתין ואני בא." אין מה לעשות, כשהחובה קוראת צריך לקום.

"רק אם תצחצח שיניים בדרך."

"תן לי חמש."

השלג עוד נצנץ על הגגות ונערם בערמות חומות בקצוות הדרך, הגשם שירד באותו שבוע המיס את רובו.

"לאן הולכים?" ג'יימס שאל.

לילי נשפה על קצוות אצבעותיה, היא שכחה את הכפפות שלה והצטערה על זה, "שוקו?"

ג'יימס הביט בה, אחותו בת ה13 בהחלט הייתה קטנה מדי לבירצפת, "עם המון קצפת." הוא הסכים, "כמו בראשון בבוקר אצל אמא."

כמו כול שלישיית אחים מגובשת הם מצאו לעצמם שולחן פינתי חמוד, הזמינו שלושה כוסות גבוהות של אותו הדבר בדיוק עקצו, קנטרו וצחקו מעליהם בדיוק במידה הנכונה. זה היה זמן נקי לקאץ אפ.

ג'יימס שמח שהסכים לקום בבוקר.

עד שהעיניים של אלבוס התגלגלו אחורה.

לילי שמה לב ראשונה, האישונים שלה התרחבו כשבהתה באלבוס התנדנד בכיסאו.

"ג'יימס," היא לחשה בדחיפות, "הוא לא ירצה את צומת הלב."

רק אז ג'יימס הביט באחיו הקטן, המבט של אלבוס לא היה מפוקס, עיניו זזו בעצבנות בלי להיעצר, דוק של לחות החל להתאסף על מצחו.

"לאן ניקח אותו?" לילי שאלה, דמעות בעיניה.

"ראש החזיר, ומשם למתחת הערבה המפליקה."

לא שהיו היה שם פעם, אבל אבא סיפר אין סוף סיפורים על זה.

הם תמכו באלבוס משני צידי, הוא נשא את רגליו בקושי, לא מודע לסביבתו.

ג'יימס התעלם מהמבטים שנעצו בהם שאר תלמידי בית הספר, ראש החזיר לא פונדק שנכנסו אליו אם לא חיפשו צרות.

אבל הם חיפשו בדיוק את ההפך. שלושת ילדיו של הארי פוטר היו מוקד לצומת לב גם בימים רגילים. אין ספק שעוד ידברו על זה. רובו הגדול של בית הספר בכלל לא ידע מה קורה לאלבוס.

"שיט, ג'ימס זה מתחיל, אין לנו זמן להביא אותו למעבר. בקושי יש לנו זמן להכניס אותו לחדר."

הם היו רחוקים רק מספר צעדים מהפונדק, אבל ג'יימס הרגיש את אלבוס רועד באחיזתו, הוא יתחיל להתעוות עוד כמה רגעים.

"זה לא היה צריך לקרות שוב לילי. זה קרה רק לפני שבועיים."

"פשוט תכניס אותו לחדר."

ג'יימס הרגיש את אלבוס נשען עליו יותר כשלילי קפצה לפתוח את הדלת ולבקש חדר. הוא נכנס עם אחיו לצידו, עולה במדרגות בלי לחכות למפתח בידיה של אחותו הקטנה. מתעלם במופגן משאר יושבי הפונדק.

"חדר שבע, חדר שבע." לילי רצה לפתוח את הדלת החורקת, ג'יימס ניגרר בעיקבותיה. "קדימה אל, רק עוד קצת."

אלבוס לא היה מודע עכשיו, ורגליו קרסו תחתיו, ג'יימס נאנח והרים אותו בידיו, הולך את המטרים האחרונים עד שהגיע למזרון המעופש במרכז החדר.

כשלילי סגרה את הדלת, אלבוס התחיל לצרוח. 

הפרק הקודם		הפרק הבא