על הרכבת

"היינו באמצע להבין איך אנחנו מסתלקים מכאן," מילמל ליאו לעצמו אבל הנערה חדת האוזניים שמעה והחמיצה את פניה.

"לא, אני די בטוחה שלא," אמרה בכובד ראש ושיחקה בקווצה משערה החום המנופח.

קליפסו, שכנראה נמאס לה מהאווירה המוזרה, שאלה: "איך קוראים לך? מי את?"

הילדה נאנחה עמוקות, כאילו היא כבר זקנה למודת סבל, אבל התעלמה מהשאלה.

"תגידו, ממה יש לזה שעכשיו יצא צלקת על המצח? אולי זה משהו שאני יכול לרפא," אמר ליאו בידענות, מחכה לעיתוי המתאים לחשוף את יכולתיו בתחום האש, לא אלה שחשף קודם והשפיל את עצמו.

קליפסו מירפקה אותו בשעשוע. "איך?"

ליאו העמיד פני נעלב. "אם זה מאש, אז אני יכול לנסות לשנות לו את זה שיהיה בצורה אחרת ומגניבה."

קליפסו פתחה את פיה לענות, אבל נער גמלוני התפרץ לדבריה. פיו היה מלא בשוקולד והם בקושי הצליחו להבין מה הוא אומר: "א'ם ב'מת לאמשקרים כולם מכירים א'הארי."

"מה?" שאלה בנימוס בעלת השער החום מנופח שדי עלה לליאו על העצבים. כלומר- הוא הזכיר קצת את השיער של הייזל, והזכרונות מהייזל לא עזרו לו להתרכז באותו רגע בסיטואציה המוזרה שאליה נקלע. כל האימונים במחנה החצויים לא הואילו לו במצב ההזוי הזה.

"רונלד וויזלי!" נזפה ג'ינג'ית. "תסיים את מה שיש לך בפה לפני ש- אוך, לא משנה," היא נאנחה אנחה קולנית. "הוא מקרה אבוד," היא אמרה לבעלת שער-חום שלידה, שהינהנה מבלי משים.

"אמרתי," חזר רונלד וויזלי על דבריו בהדגשה, "שאם הם לא יודעים מאיפה הצלקת שלו הם כנראה באמת לא קוסמים! כי כולם מכירים את הארי! הוא מפורסם!"

"לא קוראים לו פוטר?" שאל ליאו המבולבל שלפני רגע שמע שהנער ענה לשם אחר. קליפסו העיפה בו מבט משתיק, והוא יכל לשמוע את האנחה שכלאה בתוכה ואת המחשבה- אלים אדירים, תשמור לעצמך את הטיפשות שלך!

"זה שם משפחה," אמר רונלד אחרי שבחן את ליא דקה ארוכה, אומד על ערכו. "אתה באמת בן של אל," אמר רונלד ונראה מרוצה מהשאלה הקודמת של ליאו, כנראה כי היה רגיל להיות זה עם השאלות הסתומות ושמח שלפחות בכמה דקות הקרובות אחר יחליף אותו בתפקיד הלא-כל-כך מבוקש.

"אני שמח שאתה לפחות מבין את זה," נאנח ליאו בקולניות. "תודה, רונלד."

"רון. תקרא לי רון," גימגם רון קצת בעצבנות.

"הכרות מלבבת," אמרה בציניות חדה הנערה הג'ינג'ית. "רגע הארי יוצא מהתא ואתה כבר מתחבר לבנים אחרים-"

"די, ג'יני," קטע אותה רון בגסות. "מותר לי להכיר עוד בנים בגילי חוץ מהארי, את יודעת. ואת לא אמא שלי, בשם מרלין וה-"

הנערה החומה נעצה בו מבט זועם למרות שלא התכוון אליה, והוא השתתק. היא העבירה את המבט הזועם שלה אל ליאו וקליפסו. קליפסו נעצה גם בה בחזרה מבט נץף, והיה נראה שהם בתחרות מי-לא-ממצמץ, כמו שליאו עשה עם פייפר בימים הטובים, לפני הצרות.

היה נראה שהנערה שנקראה ג'יני לא הסכימה לסיים את הוויכוח שלהם. "אני אחות שלך, רונלד וויזלי," אמרה בהדגשה. "א-ח-ו-ת-ך."

"הקטנה," הוא הזכיר לה, והיא זעפה.

"הקטנה שהרבה יותר חכמה מאיתך," היא הוסיפה בעוקצנות.

"בטח," אמר רון בקול נוטף דבש מזויף. "מי פה השתתף בלימודים בהגוורטס?"

"שנינו."

"ב... נבחרת גריפינדור? בתפקיד השומר? רק אני!"

"אני הייתי מחפשת," היא הזכירה לו בעיונות. "וזה תפקיד הרבה יותר טוב."

"מי פה שהיה בחיפוש אחרי ההורקסוסים?"

"ונטש את הארי והרמיוני באמצע-" המשיכה ג'יני בשעשוע.

"די!" צרחה הרמיוני. היא עדיין בחנה את ליאו וקליפסו. "אני הרמיוני," הציגה את עצמה בזהירות לבסוף.

הדלת נפתחה בעוצמה, וכל המבטים של כולם הוסטו לשם במהירות, מוכנים להתקפה.

********************

מצטערת שזה פרק קצר, קצרצר, ושמלא זמן לא העלתי. תסלחו לי, נכון?

אני פשוט כותבת במקביל עוד מלא דברים. ויש מבחנים. ועבודות. ובכללי, ביה"ס. *סמיילי מדוכא*

אז בנתיים תגיבו, זה לגמרי מעודד אותי לכתוב הרבה יותר מהר!

הפרק הקודם		הפרק הבא