זה לא נגמר

נחשו מי חזרהההההה אנייייייי ווהוו D:
אז בלי לחפור לכם בשכל קבלו פרק ^^
----------------------
*נקודת מבט הארי*
"ובכן... דראקו" ניסיתי לחשוב איך להתחיל, הוא רק המשיך להביט בי במבט קר. "היום, כאשר סקורפיוס היה בדרך לביתנו,
הוא הותקף" לא ממש יכולתי להמשיך לדבר, פי כאילו נחסם. אך ג'יני הייתה האבירה על הסוס הלבן ואמרה "על ידי אוכלי המוות"
"א - אוכלי המוות ?!" שאל דראקו מעט בהיסטריה הלא אופיינית לו בעליל. "כן" השבתי ברוגע. "אלוהים ישמור.." מילמלה
אסטוריה. "חשבתי, חשבתי שלא נותרו אוכלי מוות. חשבתי שכולם מתו באזקאבן" לחש. "טעות חמורה, הלא תמיד יהיו אוכלי
מוות בלתי מוכרים." השבתי בפשטות, דראקו גם על רגליו "תגיד לי אתה רציני? אתה ראש מטה ההילאים חתיכת -" נראה
כי הוא חטף את הדם לראשו, אך היסטוריה נגעה בכתפו והוא התיישב מיד. עדיין מתנשף בכעס, כמו שהיו עושים בתקופת
בהוגוורטס. "במקום להתעצבן עליי! תתחיל להרגע, סקורפיוס יהיה מוגן כאן. הוא צריך להשאר כאן במהלך החופשה.
הטלתי הגנות על הבית ודיווחתי לקינגסלי." אסטוריה חייכה בהקלה. "אז אני מבינה שלאחר החופשה נאלף לשלוח אותו
להוגוורטס?" שאלה. "בדיוק כך, אם כבר הוגוורטס, עליי לדווח על כך למינרווה. ואגב, אתם רשאים ללכת או להשאר
לארוחת החג. כרצונכם" אמרתי ועליתי במדרגות. "אוח חתיכת אתה - איה -" נשמעה צעקה מבעד לדלת המסדרון.
"מישהו עולה במדרגות, בואי." נשמע קול. ניגשתי בנחת לדלת ופתחתי אותה. איך לא - לילי וסקורפיוס וכמובן אוזני עזר.
"זה הרעיון שלוו" אמרה לילי מעט בהיסטריה, לפתע הארי תהה האם חזרה לגיל 11 והאם סקורפיוס החליף גוף עם
ג'יימס ו/או ג'ורג'. "ובכן, אני מניח ששמעתם את השיחה." חייכתי. "אז אני מציע לכם לרדת למטה. ההורים שלך
מחכים לך למטרה סקורפיוס" המשכתי מבעד למסדרון. מתיישב בחדרי. "בשם התחתונים של מרלין.. איזה יום"

---
תסלחו לי שזה קצר. אין לי זמן לעדכןן. /: 

הפרק הקודם