גורלות OOC

"נו, הגיע הזמן כבר?" הילד פרוע השיער לחש.

השלישייה שכבה בשפיפות על הבטן על הגבעה כבר שעות. מאחוריי הגבעה השמש כבר נהייתה כתומה והתחילה לשקוע.

"סבלנות, עדיין יש שם הרבה ילדים יחסית." ריילי עדכנה אותו בלחישה.

"וכשיגיע הזמן, מה נעשה?"

"נרוץ לשם מהר מהר ונחפש, ואז נרוץ מהר לבניין ונגמור עם זה."

"זו התוכנית הגאונית שלך?"

"היי, אני אמרתי שזו לא תוכנית מבטיחה במיוחד."

"אולי שקט כבר? כמה אפשר לשמוע אתכם רבים?!" הנערה האדמונית, לחשה בתקיפות.

שתיקה.

"נו, מתי הם הולכים כבר?!" ריילי התלוננה.

"למה הם לא נכנסים?" הנער שאל.

"נראה לי הם נכנסו כבר, ויצאו שוב." הנערה האדמונית לחשה.

"למה?" ריילי שאלה.

"אני יודעת? אולי נתנו להם זמן חופשי או משהו."

שוב שתיקה.

פתאום נשמע מאחוריהם קול כל כך חזק שהקפיץ את כל השלושה במקומם.

"חובה על כל התלמידים להתכנס בביתנים שלהם עוד חמש דקות." זה לא היה הקול המפחיד ממקודם. הוא היה יותר צרוד, יותר אנושי, כאילו מישהו מדבר ברמקול. "אם לא תיכנסו פנימה עוד חמש דקות, אין לנו אחריות עליכם עם תפצעו. ראה הוזהרתם."

כך נגמרה ההודעה הכה מעודדת הזו.

הנערה האדמונית נלחצה. "למה הם מודעים לנו את זה...?"

ריילי השתדלה להישאר רגועה. "נשאר רק עוד תלמיד אחד מאחור, עוד רגע..."

יללה פראית של חיה כלשהי נשמעה מאחוריהם.

"אוקי, לרוץ!!!!"

השלושה טסו במורד הגבעה, חצו את הגשר והגיעו אל הלוח תוך שניות.

בלי לעצור לנשום, הם עברו שם שם במהירות.

כבר התחיל להחשיך, אבל ממה שהם יכלו לראות כל שם היה בצבע אחר, עם עיטורים קצת אחרים. השם "אלסה" היה עשוי מפתיתי שלג שנצצו בחושך. השם "רפונזל" היה שזור מככל הנראה חתיכות שיער זהוב.

"אה, חבר'ה, נראה לי שמצאתי..." הנערה האדמונית היתה הראשונה לומר. ריילי והנער השני מיהרו עליה. הנערה האדמונית נראתה חיוורת ומסוחררת. היא הצביעה על נקודה על הלוח קצת מעל ראשה, שם נכתב באותיות זהובות:

פני

בת 13

אחדניקית.

הנון בשם שלה היה בצורת ברק.

פני מעדה וריילי תפסה אותה על הרגע האחרון, ותמכה בה עם הכתף שלה.

"שם יפה," ריילי אמרה בחיוך קטן. "יופי, זה סימן טוב. עכשיו רק השם של השני ו..."

לפתע משהו תפס את התשומת לב של ריילי והיא כמעט הפילה את פני לקרקע. השם "ריילי אנדרסון", כתוב באותיות צבעוניות היה תלוי בגובה העיניים שלה. מתחת לשם היה כתוב:

בת 12.5

אחדניקית

היא התאמצה מאוד לא לקרוס על ברכיה.

אני כבר בת 12 וחצי... היא חשבה לעצמה, על סף בכי. אני כבר בת שתיים עשרה וחצי ואין לי מושג בכלל מי אני, לאן אני שייכת, מי המשפחה שלי, עם יש לי משפחה בכלל...

"ריילי?" פני שאלה בקול מודאג. ריילי רק אז שמה לב שדמעה זלגה על לחייה. היא מחתה אותה מהר במבוכה ונשמה עמוק כדי להחזיר את עצמה לפרופורציות.

"אני בסדר," הקול שלה יצא צרוד משרצתה. היא כחכחה בגרונה. "אני בסדר," היא חזרה בקול ברור יותר. היא פנתה לנער. "יאללה, תמצא את השם שלך ובואו נתחפף מפה. הספיק לי ליום אחד."

בתזמון מושלם, הוא הוריד את מבטו וקלט את השם "הירו המדה" באותיות  סגולות עם פסים אדומים. מתחת לשם היה כתוב:

בן 14.5

אחדניקי

ריילי ידעה להעמיד את פני ולתפוס אותו בזמן לפני שכמעט נפל על הפנים.

"אוקי," ריילי מלמלה והתנשפה מהמאמץ לתמוך בשניים בוא זמנית.

"אוקי, גמרנו עם זה. תודה לאל. עכשיו בואו ניכנס פנימה." היא תמכה/גררה את השניים במורד הגבעה, והעמידה אותם כשהיו מול הדלת של ביתן "אחדניקים".

"טוב, מוכנים?" היא שאלה את הירו ואת פני.

הם הנהנו.

"בסדר, אז בוא נראה איך נראה הבית החדש שלנו."

..............................................................................................................................................

 היי אנשימו! אז זה הפרק השלישי של גורלות, ואני מקווה שאהבתם

רק שתדעו שזה שאתם מגיבים כל כך יפה ממש משמח אותי ודוחף אותי להמשיך לכתוב, ואני אסירת תודה

בלי קשר אני יודעת ששלושת הפרקים הראשונים עד עכשיו כתובים ברמה נמוכה יחסית, די ילדותיים ובכללי לא משהו, אבל אני הולכת ונהיית יותר בטוחה בעלילה ואני מבטיחה לכם שזה ישתפר עם הזמן.

עוד דבר שאני רוצה לציין שהפרק הזה קצר מהרגיל ויותר מן פרק מעבר כזה, שאחריו בה פרק ארוך מהרגיל...

אגב, תודה רבה לchuka על ההערה לגבי פני, אני כבר מתקנת...

מעדכנת עוד פרק בקרוב!

הודעה חשובה!!!!

אני לא מסוגלת להביא את עצמי להמשיך את הפאנפיק הזה כי כבר כתבתי מלא פרקים ארוכים בוורד והם כולם נמחקו, ואני ממש מתוסכלת מזה וזה פשוט מעצבן אותי להסתכל על זה ואני פשוט... אני כנראה לא אמשיך אותו בזמן הקרוב, ואני מתנצלת שזה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיב...

אני ממש מתוסכלת עכשיו. אבל נראלי שזה אומר שעכשיו אני יוכל אולי להתפנות לכתיבת דברים אחרים, גם ככה יש לי כבר מלא רעיונות לפרויקטים על הראש.

אני עובדת על תרגום של ספר שאני ממש אוהבת, כנראה שאותו אני אפרסם בקרוב...

אני שוב ממש מתנצלת לכל העוקבים של הספר הזה שחיכו עד כה שאני ימשיך אותו, אני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי לשחזר את הכל.

הפרק הקודם