המסיידים- לא מה שתמיד חשבתם..

"רוונה?" סלאזאר שאל אותה כשיצאו מן האולם.
"כן סלאזאר?"
" רוצה להתלוות איתי לטיול במדשאות?" הוא שאל, מציע את ידו לה. על פניו היה מבט ערמומי, כמו ממקודם, מחוץ למועדון, ואחרי הפגישה, וליד המטבחים, ובקומה השביעית....
"אני מצטערת סלאזאר, אני עייפה. אל תדאג, אם תרצה נטייל מחר." מה לעשות, סלאזאר, שקבעתי עם גודריק? היא חשבה, אך לנוכח מבטו המאוכזב פלטה לו קריצה. מצב רוחו השתפר פלאים.
"לילה טוב לכולם." הוא הכריז, ופנה לחדרו, שוכח מה שהוא אמר ממקודם על המדשאות. אבל אף אחד לא הבחין. הלגה ואוביליוס היו עסוקים מידי בהתלחשש ולצחקק, וגודריק בדיוק, בטעות, לחץ את ידה של רוונה. "לילה טוב" הוא לחש לה באוזן, וקרץ לה. היא צחקקה והלכה אל משרדה. כעבור מספר דקות גודריק כבר היה שם, מנשק אותה ברכות, רוונה מתמסרת אל מגעו העדין והמלטף.

"בי גודריק" היא לחשה לו באוזן לפני שעזבה את החדר. הוא הימהם וחזר לישון.
היא טיילה במדשאות, מאושרת. היא הגיעה כבר עד לאגם כשתקפה אותה בחילה עזה והיא הקיאה את נשמתה אל שיח קרוב. לאחר מכן היא נעמדה, מסוחררת מעט, ובנפנוף שרביט העלימה את החומר המגעיל. בטח משהו שאכלתי. היא חשבה. והתחילה ללכת חזרה בכיוון הטירה. היום המורים החדשים באים.

״היי, אתה אחד מהמורים החדשים?״ הלגה שאלה את אחד האנשים שעמדו מחוץ לטירה. הוא היה בגיל העמידה, מעט מתקרח, עם אף גדול במיוחד.
״כן. ג׳ורג׳יאן אלפס. לתולדות הקסם..״ הוא ענה בענייניות.
״טוב, אז ג׳ורג׳יאן, בוא אני אוביל אותך אל המעונות שלך, והמשרד.״ היא נכנסה אל תוך הטירה, שמלתה הצהובה מתנופפת מאחוריה. האיש מאחורייה. כך הם ליוו כל אחד מהמורים אל משרדו והראו לו את הכיתה שבה ילמד.
״המשך צהריים נעים פרופסור אלגוריוס! אל תשכחי, ארוחת הצהריים מוגשת בעוד שכחצי שעה״ רוונה בירכה את האישה הצעירה, המורה החדשה לתעופה.
היא הלכה בחזרה במסדרון אל כיוון אולם הכניסה, להדריך עוד מורה חדש, כשנמשכה אל תוך ארון שירות.
״מה- היי סלאזאר. הפחדת אותי״ היא ציחקקה.
״חצי שעה זה מספיק זמן.. נכון?״ הוא אמר לה באהבה והיא נפלה בקסמיו.
״תלוי כמה מהיר אתה״ היא השיבה לו בערמומיות.
״הו, אני חושב שאני מספיק מהיר.״ הוא סיכם את השיחה הקצרה, והחל לנשק אותה עמוקות, תוך שהוא מפרק את הקשר של השרוכים של שמלתה.

״אוי נו״ היא מילמלה, לאחר שהקיאה זה בוקר שני. ״נו מה הקטע עם זה...״ היא נעמדה על רצפת השירותים, והסתכלה במראה. הכל נראה בסדר. אותו שיער, אותן עיניים… לפתע הכתה בה ההבנה. מחר באים התלמידים. היא רצה מהר לחדר של הלגה והעירה אותה בצרחות התרגשות.
״קומי הלגה!! מחר באים התלמידים!! יש עוד מלא לעשות! קומי!״
"מה? רוונה עזבי אותי יואוו תני לישון..״
״אגואמנטי!״
״את משוגעת?!?!״ הלגה צרחה בזעם, רטובה על לשד עצמותייה.
״נו קומי!״
״אני קמה יואוו״ היא קמה ממיטתה סוף סףך ונכנסה לחדר האמבטיה. רוונה נכנסה אחריה. ״תגידי״ היא אמרה לה תוך כדי שהיא מצחצחת שיניים.
״איפה אוביליוס?״
״הוא קם בבוקר מוקדם והלך לעיר. הוא פוגש היום את אמא שלו״ היא השיבה לה בעינייניות, מכינה בגדים לאותו היום.
״אה״ רוונה המשיכה, מסוקרנת ״למה לא הלכת איתו?״
״כי זה היום האחרון לפני שתלמידים מגיעים טיפשונת. עכשיו צאי, אני רוצה להתקלח״ ובמילים אלו זרקה אותה מן החדר.

כל היום המייסדים התרוצצו סביב, מיישרים ציורים, בודקים מנגנונים, מטאטאים, ומוודאים שלגמדונים יש מלאי מספק של מזון לסעודה הגדולה, ורוונה ניסתה למצוא את התשובה להקאות האלה בין מתכוני הבישולים. היא לא הצליחה.
לאחר בדיקה אחרונה שכל האלפים והיצורים השונים זזו מגבולות היער, והדשא במגרש הקווידיץ׳ גזום לחלוטין, הם נחו במשרד המשותף שלהם.
״זהו״ סלאזאר סיכם.
״זהו״ גודריק חזר אחריו והסתכל על השעון המוזהב שעל פרק ידו. ״חי זקנו של מרלין! עכשיו כבר אחת עשרה בלילה! עדיף שכולנו נלך לישון. לילה טוב כולם. שיהיה לנו בהצלחה מחר!״
כל ארבעת המייסדים התפזרו, מתרגשים לקראתהיום הגדול למחרת.

״הלגה?״
זה היה באמצע הלילה, כשרוונה הופיעה בחדרה של הלגה.
״מה״ היא הימהמה, עיניה עדיין עצומות.
״אני יכולה לישון איתך הלילה? יש לי סיוטים״ ואכן היו לה סיוטים. בחלומה היא הייתה בתוך בור, לבדה, כשאישה צעירה עם שיער לבן הופיעה לידה.
״כמה גדלת.״ היא לחשה כשליטפה את פניה. ״כמה נבונה את.. וכמה טיפשה. ״ היא צחקה צחוק עדין ונעלמה, ורוונה נשארה בבור ההוא, צורחת לחלל הריק..
״כן״ הלגה המהמה בשנית, ורוונה נכנסה תחת השמיכה במיטת האפריון הגדולה. היא לא הבינה את פשר החלום. בכלל. היא לא הכירה את האישה, ולפי מה שהיא זוכרת, זוהי הפעם הראשונה שהיא מופיעה בחלומה. אז מי היא?

הפרק הקודם		הפרק הבא