המסיידים- לא מה שתמיד חשבתם..

״נו באמת!!!״ נשמעה צעקה זועמת ממחוץ לבית רייבנקלו. רוונה רצה מהר אל דלת הכניסה, ופתחה אותה כדי לראות את סלאזאר הזועם.

״אוי סלאזאר, מה קרה?״ היא צחקקה

״הנשר הזה, לא נותן לי להיכנס!״

״כי אתה לא רייבנקלואי אמיתי. חוץ מזה, למה רצית להיכנס מלחתחילה?״

״את יודעת למה״ הוא ענה בערמומיות ונישק אותה ארוכות. הוא נכנס לחדר המועדון והוביל אותה אחריו.

״הנה. בואי ננסה עוד פעם אחת. תמייני אותי.״

״רייבנקלו!״

״לא, לא,״ דיבר אל המצנפת גודריק העייף. ״אני בגריפנדור. הלוואי שהייתי ברייבנקלו. עם רוונה החכמה והיפה שלי… ככה היינו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים בחדר המועדון כל הזמן...״

״להכניס את זה לתכונות בית גריפינדור?״ המצנפת ענתה בתמיהה

״לא לא!! אל תכניסי את זה!!״ גודריק הזדעק אלייה. אסור שרק תלמידים שמאוהבים ברוונה יהיו גריפינדורים… היא רק שלו. או שכך הוא חשב.

״גודריק?״ הלגה נכנסה למשרד הקטן, כדי לראות את גודריק יושב, מתוסכל, ליד השולחן עשוי עץ הדובדבן, המצנפת לידו.

״כן הלגה?״

״דיברתי כרגע עם סקינג׳ר, המורה לתולדות הקסם שרצינו להעסיק,״

״נו?״

״הוא לא יכול לבוא בסוף. אשתו נפלה למשכב, חולה מאוד. מה נעשה?״

״אני מכיר איזה מישהו. תני לי לשלוח לו ינשוף ונראה.״

״מעולה״ היא השיבה, ויצאה מן המשרד.

הוא פנה אל האוח הגדול שישן בכלוב שמימינו.

״רופוס, צריך לשלוח מכתב.״

האוח התעורר מיד והסתכל על גודריק בציפייה, תוך שהוא לוקח חתיכת קלף ונוצה ומתחיל לכתוב.

״תגידי, רוונה״

״כן סלאזאר?״

הם שכבו שניהם במיטה, במעונות הבנות של רייבנקלו, מזיעים וסמוקים.

״למה את וגודריק הגעתם היום באיחור, עם בגדים מבולגנים והכל?״ הוא פלט את השאלה שהציקה לו כל היום.

רוונה נלחצה מיד, ונאלצה לחשוב מהר הפעם, שלא יחשוד. למזלה, היא טובה בזה.

״היה לנו קצת צרות עם איזה מושבת אלפים ביער, הם לא הסכימו להזיז את המושבה שלהם עמוק יותר אל תוך היער והיינו צריכים לברוח מהם, הם היו ממש מעוצבנים.״ היא סיכמה ״אבל נטפל בזה מחר. זה לא כזה משנה.״ היא הוסיפה במהירות.

״אה״ הוא אמר קצרות והיא פנתה אליו. היא רצתה להגיד משהו.. אבל לא לשקר יתר על המידה. לבסוף היא החליטה לנשק אותו בשנית, והוא וויתר, נצמד אלייה, שוכח מכל העניין.

הלגה הפלפאף ישבה בחדר המועדון של בייתה, בקומה הראשונה. משהו היה לא בסדר. מסתירים ממנה משהו. איפה רוונה? סלאזאר בטח במרתפים, אך היא הרגישה משועממת יתר על המידה בלי חברתה הטובה ביותר. שכנראה מסתירה ממנה משהו. ולמה גודריק והיא הגיעו היום באיחור, נראים כאילו הם בדיוק עשו..? כן, זה נכון. אולי היא נחמדה וידידותית, אך טיפשה היא לא. ובסוף היא שמה לב לשעה. אוי לא אני מאחרת לפגוש את אביליוס ובמחשבה זו היא התעתקה משם.

ארוחת הערב הייתה שקטה מתמיד. אף אחד לא פצה את פיו, והאוכל היה מעולה מתמיד, בזכות גמדוני הבית.
הם ישבו בשולחן עגול שמיקמו באולם הגדול, כי הישיבה בשולחן המורים הארוך, נראתה להם מעט, בודדה.
זה וגם, שגורם השיחה המרכזי, הלגה, איחר לסעודה.
״אז, גודריק״ רוונה פתחה בשיחה ״גמרת עם המצנפת?״
״כן. היא ממיינת בצורה פנטסטית . מדוייקת להפליא.״
״מעולה״ סלזאר ענה לו.
עברו עוד כמה דקות של אכילה שקטה, לפני שדלתות האולם הענקיות נפתחו. הלגה נכנסה דרכן, ואיתה גבר חסון וגבוה, עם שיער בצבע חול, שלא הכירו.
״שלום לכולם! אני רוצה להכיר לכם את אוביליוס. אוביליוס, אלו רוונה, סלאזאר, וגודריק. כולם, זה אוביליוס, הארוס שלי." היא אמרה את המילים האחרונות בהתרגשות.

״מזל טוב!״ גודריק אמר מיד וניגש ללחוץ את ידו ולברכם. גם סלאזאר עשה כמוהו. רוונה ברחה בלי הבחנתו של אף אחד מהאולם. היא נכנסה לכיתה הריקה הראשונה שראתה ונעלה אותה.
״סילנציו מקסימה״ היא מילמלה ופנתה להישען על הקיר, מכנסה את פניה בידיה.

היא ידעה על אוביליוס, ורצתה שהלגה תהיה מאושרת, אבל בכל זאת... היא תמיד קיוותה שהם יפרדו, והיא תגמור את זה עם סלאזאר או גודריק, היא לא ידעה אפילו מי, ואז הוא ילך עם הלגה והרביעייה תהיה לזוגות, כמו באגדות.

מה היא אמורה לעשות עכשיו, איך היא אמורה לגמור את זה עם אחד מהם? היא לא חשבה שזה ימשך לנצח, ובכל זאת.. זה לא שהיא התכוונה גם לגמור את זה מהר כל כך. היא נהנתה מזה כרגע- מהאנדרנלין שזה הכניס לה לחיים, מההתרגשות, ובעצם- כל אחד היה נהנה מקצת סקס טוב. והוא היה טוב. שניהם, גם גודריק וגם סלאזאר, ידעו מה הם עושים. חוץ מזה, היא בת עשרים וארבע, מותר לה קצת כיף בחיים. נכון?

הלגה הייתה לה רשת ביטחון, ועכשיו.. עכשיו היא תצטרך לראות מה היא תעשה.

היא סידרה את השיער שלה במהירות ויצאה מן הכיתה.

"רוונה? איפה היית?" הלגה שאלה אותה ברגע שנכנסה לאולם. "רציתי להכיר לך- זה אוביליוס בלפור, הארוס שלי"

"שלום, אני רוונה רייבנקלו" היא פנתה בחביבות אל האיש, שישב כעת ליד הלגה וגודריק."הייתי במשדאה, הייתה לי מעט סחרחורת" השיבה לה בקצרות והתיישבה במקומה, ליד הלגה וסלאזאר, ששם את ידו על הירך שלה, והתקדם למעלה באיטיות.

אומנם הלגה הייתה החברה הכי טובה שלה במשך אולי שש שנים, אבל על העניין הזה לא יכלה לספר לה. פשוט לא. היא הייתה נוזפת בה על ההתנהגות שלה, על היחס שלה לשניהם… היא לא יכלה לתת לה לנזוף בה על מה שהיא נוזפת בעצמה כל פעם מחדש.

"אז, התלמידים מגיעים בעוד כשלושה ימים, ואני חושבת שאולי כדאי להוסיף עוד דיוקנאות. מה אתם אומרים? ככה יהיו כאלה בכל הוגוורטס!" הלגה אמרה בשמחה. גורם שיחה מרכזי או לא?

"כן, אני מניח. יש איזה יריד ציורים מחרתיים בהיכטנבורג, בגרמניה. מאוד מפורסם. בן דוד שלי, אורביאן, כתב לי שהוא הולך." גודריק המשיך, מתעסק בעוף שלו, שמשום מה התקשה לפרק.

"כן כן שמעתי על היריד הזה. מאוד מיוחד, אלפי ציירים באים לשם. תוכלו גם לעשות דיוקן שלכם, אתם יודעים, המנהלים." אוביליוס אמר, עיניו נוצצות. רוונה הייתה חייבת להודות, נוכח האכזבה שלה, שהם פשוט מושלמים ביחד. 

"כן מעולה! אז מה אתם אומרים? סלאזאר? רוונה?" הלגה המשיכה את הדברים בהתרגשות.

"כן בסדר" שניהם הימהמו והמשיכו לאכול בדממה את האוכל שלהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא