עולם חדש

הארי

"הארי! ג'יני! רון! הרמיוני! רדו למטה, האורחים הגיעו!" צעקה אליהם גברת וויזלי מלמטה.

"נו קדימה, תרמוס אותו! תרמוס או- כן גברת וויזלי, אנחנו כבר באים!" צעק הארי אל גברת וויזלי והסתכל בסיפוק בחייל השחמט שלו מרביץ בפראות לחייל השחמט של רון.

"נו, קדימה, למה אתם מחכים?" שאלה אותם הרמיוני שכבר הספיקה להגיע לדלת. רון נאנח והתקדם לכיוון  הרמיוני והארי בעקבותיו. הם הצטרפו לג'יני והרמיוני שכבר הגיעו למטה (מה שאומר שהם היו צריכים לרוץ כל בדרך) ונעמדו מול שבעה נערים ונערות בגילם. הארי סקר אותם.

הנערה שעמדה הכי קרוב להארי הייתה יפה מאוד, והיו לה נוצות שזורות בצמות דקות בשיער שלה. הנער שעמד לידה היה בלונדיני עם עיניים כחולות מחשמלות, והיד שלו הייתה כרוכה סביב כתפיה של הנערה כך שהארי הסיק שהם חברים. ליד הזוג עמד נער מוצק עם עיניים קצת מלוכסנות, שהחזיק ידיים עם נערה שחומת עור שעיניה היו בצבע זהב בוהק. מהצד השני של הנערה שחומת העור, עמדה נערה בלונדינית שזופה עם עיניים אפורות מחושבות. צמוד לנערה הבלונדינית, עמד נער שחור שיער עם עיניים ירוקות כמו הים. הוא היה בעל מבנה גוף אתלטי, שזוף והפגין ביטחון עצמי. לידו היה נער עם מראה שדוני וחיוך של עושה צרות. הארי לא היה היחיד שסקר את האורחים החדשים. רון עדיין העביר את עיניו על כל הנערים, והרמיוני בחנה אותם בעיניים מצומצמות כאילו משהו לא נראה לה. אדון וויזלי הפר את השתיקה.

"אלה פייפר, ג'ייסון, פרנק, הייזל, אנבת', פרסי וליאו", עם כל שם הוא הצביע על אחד מהנערים, "וכפי שכבר אמרנו לכם הם מצטרפים רק לשנה הזאת להוגוורטס, בתכנית העברה של משרד הקסמים להעביר כמה ילדים מבית ספר של קוסמים באמריקה לכאן. אני התנדבתי לארח אותם כאן עד תחילת השנה. הארי, רון והרמיוני, הם מצטרפים אליכם לשנה השישית, לכן אנחנו נשמח מאוד אם אתם תוכלו להראות להם את בית הספר ולעזור להם להשתלב. אתם מסכימים?"

הארי, הרמיוני ורון הנהנו.

"מצוין! אתם יכולים להראות להם עכשיו את הבית. אנחנו נקרא לכם כשהארוחה תיהיה מוכנה." אמר אדון וויזלי ומיהר לעזור לגברת וויזלי שנראתה כאילו היא הולכת להתמוטט תחת המשקל של כל הסירים שסחבה. "קדימה, בואו," אמר רון וסימן לנערים לבוא אחריו. השבעה הפסיקו לסקור את הבית גם, ועלו אחרי רון למעלה.

"זה החדר שלי," רון אמר ופתח את דלת החדר שלו לרווחה. פיות הנערים נפערו. הארי לא ידע אם זה בגלל שהחדר היה כל כך אדום, או בגלל שהוא היה מאוד לא מסודר. כנראה שגם וגם.

ליאו היה הראשון שנכנס. "אני אוהב איך שהחדר הזה נראה," גיחך. השאר נכנסו ישר אחריו. פייפר, שנכנסה אחרונה, קפאה במקומה. "מה זה?" היא שאלה והצביעה על הפוסטרים של קבוצת התותחים מצ'דלי.

"אלה הקבוצה שאני אוהד בקווידיץ'," רון נראה קצת מבולבל מהנימה שבה פייפר אמרה את זה, "לא שמעת עליהם?"

"כן, בטח," פייפר צחקה צחוק מתוח, והחליפה מבטים עם פרסי. הארי הציץ מזווית העין אל הרמיוני. היא עדיין הייתה  עם עיניים מכווצות, אבל עכשיו היו לה גם קמטים במצח. "מאיזה בית ספר אמרתם שהגעתם?" היא שאלה אותם. כל השבעה קפאו.

ג'ייסון פתח את הפה לענות, אבל בדיוק גברת וויזלי קראה מלמטה- "ילדים! ארוחת הערב מוכנה!". פרנק שיחרר אוויר בהקלה ומיהר יחד עם שאר השבעה לרדת למטה. רון, הרמיוני והארי נשארו בחדר.

"מה את עושה!?" רון צעק בשקט על הרמיוני, ונראה מאוד מעוצבן, "אנחנו אמורים לתת להם להרגיש בנוח, לא להתקיף אותם בשאלות!"

"לא התקפתי אותם, שאלתי בסך הכול שאלה אחת!", הרמיוני התגוננה, "וחוץ מזה, ראית את הבעות הפנים שלהם? הם ממש נלחצו מהשאלה. זה לא נראה לכם מוזר?"

"את האמת, אני מסכים עם הרמיוני הפעם רון," הארי מיהר לומר כשראה שרון פותח את הפה לומר עוד משהו, "זה באמת היה מוזר."

"טוב, אני חושבת שבאמת כדאי שנרד לאכול, מחכים לנו," אמרה הרמיוני במהירות כשרון פתח עוד פעם את הפה כדי לומר משהו.

"בסדר!" פלט רון בעצבנות והתחיל ללכת לכיוון הדלת. הארי הסתכל על הרמיוני. הם משכו כתפיים והלכו אחריו.

למטה כולם כבר ישבו. הארי, רון והרמיוני התיישבו תוך כדי נזיפות מגברת וויזלי על כך שאיחרו ושכולם כבר רוצים להתחיל לאכול.

 בערך באמצע הארוחה, גברת וויזלי אמרה פתאום- "אתם מריחים משהו שרוף?"

"לא", ענו כולם. "זה בטח מגיע מבחוץ, גברת וויזלי." הוסיפה אנבת'.

"כן, את צודקת, זה בטח מגיע מבחוץ," גברת וויזלי מלמלה וניגשה לסגור את החלונות.

"אוי, נו," נאנח הארי כשהמזלג שלו נפל לרצפה והתכופף להרים אותו. הוא הזיז את המבט שלו למעלה לשנייה אחת, והחזיר אותו מיד במהירות. מה לעזאזל?! מהיד של ליאו יצאו לשונות אש, והוא שרף את האוכל שהייזל העבירה לו מתחת לשולחן באותו הרגע. זה אפשרי שהוא פשוט עשה לחש לקירור להבות, אבל הארי לא ראה שום שרביט ביד השנייה של ליאו. הוא התרומם במהירות חזרה לכיסא שלו ותקע מרפק ברון שישב לידו. רון הפנה אליו מבט שואל, והארי סימן לו להתכופף. רון עשה כמו שאמר לו, והארי שמע השתנקות חלשה מלמטה. רון התרומם לשולחן עם מבט המום. הארי סימן לו להגיד גם להרמיוני. כעבור זמן קצר גם הרמיוני וגם רון היו המומים לגמרי. הארי סימן לשניהם שידברו על זה אחר כך.

כשנגמרה הארוחה, שבעת הנערים יצאו החוצה כדי "לראות את המקום", ורון, הרמיוני והארי עלו למעלה. "אמרתי לכם!" אמרה הרמיוני בשנייה שהדלת נסגרה.

"איך למען מרלין הוא הצליח לעשות את זה?" אמר רון נרעש והתהלך בחדר מצד לצד.

"אני לא יודע," אמר הארי, "יכול להיות שהוא כן החזיק שרביט ולא שמתי לב. אתם ראיתם?"

הרמיוני ורון נענעו בראשם לשלילה.

"אני אומרת שנעקוב אחריהם," אמרה הרמיוני בנחישות.

"איך בדיוק תעקבי אחריהם כאן?" אמר רון בעצבנות. "אין להם כל כך הרבה מקומות סודיים להיות בהם בתוך הבית." הוא הוסיף בציניות.

הארי חשב לכמה שניות. "אז אולי לא כאן," אמר, "אבל בהוגוורטס אפשר."

"אני מסכימה," הרמיוני אמרה במהירות.

"אני מסכים גם," אמר רון לאחר כמה שניות של מחשבה.

~*~

"קום כבר!" הארי שמע קול צועק והתהפך לצד השני. תוך שניות הוא היה ספוג כולו מים קרים.

"בשביל מה זה היה?!" הוא שאל בעצבנות את פרד וג'ורג' שהתגלגלו מצחוק על הרצפה.

"אמא אומרת לרדת למטה," הצליח פרד לומר בין שאגות הצחוק. הארי ירד בעצבים למטה והתיישב בשולחן בין הרמיוני ורון.

"למה אתה ספוג מים?" לחשה אליו הרמיוני. "פרד וג'ורג'," הוא פלט בכעס והתחיל להעמיס פנקייקים על הצלחת שלו. במשך כל הארוחה הרמיוני, רון והארי התכופפו בתורות כדי לראות אם ליאו עושה עוד פעם את מה שעשה אתמול, אבל זה לא קרה.

בסיום הארוחה גברת וויזלי נעמדה, השתיקה את פרד שרב עם ג'יני בנוגע לאיזה קבוצה טובה יותר בקווידיץ', והכריזה בחגיגיות: "היום נלך לקנות ציוד בסמטת דיאגון!" 

הפרק הקודם		הפרק הבא