האליל והפשוטה

29 ביולי, סוף שנת הלימודים החמישית של ג'יימס ולילי.

ג'יימס חיכה.

הוא ישב במשרדה של פרופסור מקונגל, ממתין בעצבנות. 

הוא תהה לעצמו איזה עונש מקונגל כבר יכולה לתת לו, יום לפני סיום הלימודים.

כשמקונגל נכנסה, היא לא נראתה כמו עצמה. 

עיניה היו פעורות, נוצצות, שיערה העיד כי ברחה ממישהו, היה סתור לגמרי.

פניה היו חיוורות כפי שמעולם לא היו. 

כשנכנסה, היא הביטה שוב ושוב מבעד לכתפה, צעקה, "אל תגיד לי לא, אלבוס!" ונעלה בנקישה אחריה את הדלת. 

"פרופסור!" ג'יימס קם, זרועותיו פשוטות בבהלה. 

"הו פוטר, שב בבקשה. שב." היא נקשה בשרביטה על החלונות הקעורים ועל הדלת, ואז התיישבה, בעודה מטילה לכל עבר לחשים נגד ציטוט.

"פרופסור, מה קרה?" שאל ג'יימס, עדיין עומד. 

היא החוותה בידה בתנועה אצילית, וג'יימס התיישב, הבעת הפחד על פניו.

לאחר שנקשה על קופסת העוגיות העבשות שלה, ולוש מהן עפו וריחפו מול עיניו של ג'יימס עד שאכל אותם, היא התחילה. 

"השגת את אוואנס?" שאלה בעצבנות. "סליחה?" ג'יימס הרים את גבותיו. "מ - ממתי את מתעניינת בזה, פרופ -"

"לא השגת, אני מבינה." ג'יימס לא הגיב. "זה חשוב, פוטר." ג'יימס מלמל, "לא, פרופסור. לא הצלחתי." 

היא נראתה מרוצה מעט, אך עדיין מבוהלת. "תשמע לי, פוטר. רק אני ואלבוס והוראס ו-אתה יודע... יודעים. הוא אמר לא לספר לך. אני אמרתי כן. טיפשי להסתיר ממך."

ג'יימס הביט בה  בציפייה. מבטה נדד לרגע אל ג'יימס, לדלת וחזרה. 

"אל תצא עם אוואנס." 

"מה?"

"שאתה שומע. אם אתה אוהב אותה ורוצה להגן עליה. אל תשאל שאלות." 

באותו רגע הדלת נפרצה. הפרופסור דמבלדור, מורה לשינויי צורה, ולצידו הוראס סלגהורן,  המורה לשיקויים, נראו מבועתים.

"אל תגידו לו, מינרווה!! לא הכול!!"

הפרופסור מקונגל קמה על רגליה ושלחה בשניהם מבט מתנשא.

"רק מה שצריך בשביל להגן עליהם. זה הכול." היא הדפה את שניהם ואז לחשה באזנו של ג'יימס, "למען לילי."

ויצאה משם, בגלימתה המתנפנפת בזעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא