האליל והפשוטה

אחרי השיחה עם אמילי, בראש רגוע מעט, קיוותה לילי לישון שינה טובה ומתוקה, ולשוב לחיי השגרה בהוגוורסט, עוד לפני שהתחילה אותם - אולי עם קמצוץ אהבה.

אבל לפנות בוקר היא התעוררה. דמותו של ג'יימס, השרירי, הגבוה, החתיך - ניבטה אליה מהחלומות. אבל היא גם קדחה. קדחה מחום. 

היא הייתה משוכנעת שזה קשור בג'יימס - סבתה, רופאה מוגלגית, אמרה תמיד שרגשות משפיעים על חום הגוף.

עיניי כאבו, אזנייה דלקו, ראשה קדח ולהט, והיא בקושי הצליחה לנשום כשהשמש טיפסה בשמים התכולים של תחילת ספטמבר. 

רייצ'ל, שתמיד הקדימה לקום, ישר ראתה את לילי הגונחת, ומיהרה אליה. "לילי!" היא אמרה, לוחשת אך מבוהלת, "את נראית נורא - את יכולה לעמוד? שניקח אותך למרפאה..." 

לילי הנידה בראשה. כל גופה צרב. "א... אני אקרא למדאם מיסקי, תישתדלי לחיות בינתיים -" אמרה רייצ'ל וחיפשה בעצבנות את הנעליים שלה. 

לילי צנחה על הכרית. דמעות עמדו בעיניה. על אף שאמילי הרגיעה אותו, היא הייתה מודאגת מהתנהגותו של ג'יימס. ההצקות שלו כמעט הפכו לדבר שבשגרה. 

ההתעלמו שלו ממנה...האם זה באמת כל כך משמעותי עבורה? כנראה שכן. היא מחתה את עיניה כששמעה צעדים כפולים במסדרון.

***

"היי רייצ'ל, למה התעכבת?" שאל רמוס כשרייצ'ל ירדה לארוחה. היא נשקה על לחיו. "לילי הרגישה לא טוב. עזרתי לה קצת." "אה -", אמר רמוס, ומתוך הרגל הציץ בפניו של ג'יימס. 
ג'יימס לא נרא כאילו איזכור שמה של לילי מעניין אותו. רייצ'ל הביטה בו בדאגה, אבל הוא, סיריוס ומישל היו עסוקים בשיחה משלהם.

"את יוצאת עם מקלאגן?" שאל סיריוס והפיל את המזלג שלו. מישל נעמצה בו מבט כועס אך חביב. "כנראה." ג'יימס בלע את מה שהיה לו בצלחת, ניגב את פיו, ואמר,

"מישלוש, חמודה, את לא חושבת ש-" "הגזמתי?" "אה - כן." "אני שולטת בהכול, ג'יימי." מישל הביטה בו בערמומיות. הוא שנא שקראו לו ג'יימי.

***

לילי התהפכה. ההזיות התחילו לפקוד אותה. הזיות נוראיות, מוטרפות, שהיא אפילו לא העזה לחשוב עליהן. 

"היי לילי. שמעתי שאת חולה."  לילי הרימה את ראשה מין הכרית. "היי, אמילי," היא אמרה בחיוך חלוש.

"אני יכולה לתהות ולחשוב שג'יימס מעורב ב -" "כן, את יכולה, אבל את יכולה גם לסתום את הפה בקשר לזה."

אמילי הרימה גבה. "א.. סליחה," אמילי הנהנה. "את חמודה. כנראה התאהבות ראשונה שלך, נכון?" לילי הרימה את ראשה.

"אה - כנראה." היא מלמלה. "הכול בסדר, פשוט כנראה אצלך זה חזק מידי," אמילי אמרה בחיוך. "מדאם מיסקי לא נתנה לך שום תרופה?"

"היא כן - זה הבקבוקון שם," לחשה לילי. אמילי הרימה אותו וסקרה אותו. "לא יעיל בכלל, מתוקה," אמרה בחיוך מסתורי.

"אני יודעת בדיוק מה את צריכה לעשות." 

הפרק הקודם		הפרק הבא