As long as you need me

התגעגעתיי !

מה המצב?

רק רציתי לומר שאתם מדהימים, והתגובה שלכם לסיפור פשוט הזויה!

תודה ❤

בואו נתחיל עם בדיחה שקשורה להארי פוטר! (באנגלית, למבינים בלבד.)

*your password is weak!*

YOURE THE WEAK ONE, AND YOULL NEVER KNOW LOVE, OR FRIENDSHIP, AND I FEEL SORRY FOR YOU.

מי שהבין הבין, ומי שלא ינחש ;)

אז יאללה לפרק!

*קטע מיני, מזהירה.

---

*נקודת מבט הרמיוני*

לאחר שינה נדודה, אני קמה מהמיטה בעייפות כשהשחר מפציע, שמה את נעלי הבית שלי, ומתארגנת ליציאה.

אני קמה הרבה יותר מוקדם מכל חברי המועדון, כשהם צריכים לקום עוד חצי פחות או יותר.

אני משפשפת את עיני בעייפות, לוקחת את תיק הלימודים שלי ומכניסה בו את כל מה שאני צריכה לאותו ביום. 

המשחק הפותח בין גריפינדור לסלית'רין הוא בשבת, והיום אני אהיה עם הארי באימון הקווידיץ' כדי לתמוך בו. 

אני בטוחה שהם ינצחו.

עם הרגשה טובה, אני יוצאת מחדר המועדון בשקט כדי לא להעיר אף אחד, והולכת לכיוון הינשופיה.

אני עוברת ליד פילץ' הזקן, שבדיוק עושה בדיקה במסדרונות בית הספר, ואומרת לו בוקר טוב בנימוס.

הוא מחזיר לי מבט עייף וממשיך בדרכו, שחתולתו נוריס משתרכת אחריו.

בדרך לינשופיה, אני חושבת על מה לרשום לדראקו.

אני רוצה לנקום בו, רוצה לומר לו שיפסיק כבר עם השטויות, ושיפסיק להתנשאות.

זה שהוא טהור דם לא אומר שהוא טוב ממני.

אני לא בטוחה מה לרשום, אבל זה כנראה יהיה מכתב שאומר תודה, ובהצלחה במשחק הקווידיץ' הקרוב, יחד עם נימוק משכנע לשנאתי כלפיו.

חוץ מזה, אני אצטרך להבהיר בפניו שלא התכוונתי למה שרשמתי בתחתית העמוד.

אני חושבת.

למה אני לא מסוגלת לומר לו את זה פנים מול פנים?

אני רושפת ומגיעה לבסוף לינשופיה, לוקחת גיליון דף ריק, קסת דיו, ונוצה, ומתחילה לשרבט.

היי מאלפוי. 
רציתי לומר תודה על שמצאת לנכון להחזיר לי את הספר.. ו..ובכן, לא לגנוב אותו או משהו בסגנון, כפי שציפיתי שתעשה.

אז, תודה.

בנוסף, אשמח לומר לך שכשכתבתי את האימרה הזו בתחתית העמוד, לא התכוונתי לכך, אלא, הייתי כועסת בגללך, וזה היה מה שיכולתי לעשות כדי למצות את הכעס.

המון בהצלחה במשחק הקווידיץ'

הרמיוני גריינג'ר, גריפינדור.

אני מכווצת את עיני ומכניסה את המכתב למעטפה, קושרת לינשוף מסוים ושולחת למאלפוי, בתקווה שיבין.

השיעור הראשון שלי להיום הוא שיעור חקר המוגלגים, ואני עושה את דרכי לשם.

~~

"היי, דראקו, קיבלת מכתב!" קראב קרא אליי כשרק התעוררתי.

"אוקיי, תביא את זה, דביל." אמרתי בעצבנות, וחטפתי את המכתב מידו.

למה הוא היה צריך להעיר אותי בשביל מכתב מטופש?

אני מביט במעטפה של המכתב בעיניים מסוחררות, משפשף את עיניי ורק אז מצליח להבין מה רשום.

כשקראתי את שמה של הרמיוני התעוררתי לגמרי.

כדי שאף אחד לא יראה שהיא שלחה לי מכתב, אני קם באיטיות מהמיטה והולך לשירותים, כדי לקרוא את זה שם.

אני פותח את המכתב, וקורא אותו בשקט.

אני מחייך לעצמי בסוף המכתב.

היא לא באמת שונאת אותי.. ובכן, לא כל כך.

אני יוצא מהשירותים וזורק את המכתב לפח, והולך לשיעורי הראשון - חקר המוגלגים, שלא שווים את זמני.

מטופש מצידי לקחת שיעור כל כך דבילי, אבל מצד שני, השיעור החלופי היה טיפול בחיות פלא, עם האגריד הדביל.

כמובן שלא נתתי לזה לקרות, אז לקחתי את חקר המוגלגים, בלית ברירה.

אני נכנס לכיתה באיחור של כמה שניות, ולמזלי פרופסור ספראוט לא הייתה בכיתה עדיין.

אני מתיישב במקום מסוים, שהיה היחיד שפנוי, ומביט קדימה, מריח ריח ווניל.

מייד זיהיתי את הריח, זה היה ריחה של הרמיוני, כמובן.

גבה היה מופנה אליי, ושיערה היה מולי.

במשך כל השיעור לא הצלחתי להתרכז בשום דבר, מלבד הרמיוני.

כמה אני טיפשי?

כמה פעמים עוד אצטרך להזכיר לעצמי שהיא סתם בוצדמית מטומטמת, שלא שווה כלום?

אני מחליט לנקום בה, על שמבזבזת את זמני ומסיחה את דעתי, אבל לא בטוח מתי.

אני יודע שתהיה לי הזדמנות, בקרוב מאוד.

בסוף השיעור היא קמה, וכשמבטה תופס את פניי, היא שולחת לי חיוך.

כמעט וחייכתי אליה בחזרה, אבל נזכרתי שאני לא סובל אותה, ושאני דראקו מאלפוי. אני בחיים לא מחייך.

אז החזרתי לה מבט רע, ואני מניח שהיא נבהלה מעט, אבל יצאה מהכיתה בקלילות האופיינית לה.

אני מושך בכתפיי, ונאנח.

"היי, מה זה היה? כל השיעור לא הורדתי את העיניים מההרמיוני הזאת!" גויל אמר מצד הימין שלי, והסטתי את מבטי אליו.

"זה היה כלום." אמרתי באדישות, ויצאתי מהכיתה, יודע שאני הולך להבריז עכשיו משיעור, כי אני הולך להרגע עם עצמי עכשיו.

לפניי שיקרה משהו.. שאני לא רוצה שיקרה.

אני הולך לאמבטיית המדריכים, ומוודא שאף אחד לאנמצא.

אני ממלא את האמבטיה בקצף מכל מיני סוגים וצבעים שונים, ונותן לעצמי לנוח מהעובדה שאני מבריז משיעור היסטוריית הקוסמים עכשיו.

אני פושט את בגדיי, ונכנס לתוך הקצף ברוגע.

אני פשוט עוצם עיניים, ומנסה לחשוב על הכל, מלבד הרמיוני.

זה לא עובד, אז אני מנסה לפתור את העיניין עם עצמי.

למה אני תמיד חושב עלייה? מה מיוחד בה?

אני יודע שהיא נראית טוב.. והשפתיים שלה תמיד תפוחות כאלה, כאילו מישהו מנשק אותה תמיד באופן אוטומטי.

מה שגורם לי לקנא במידיות, בלי שאני שם לב.

אני רוצה להיות זה שמנשק אותה, אני רוצה להיות זה שגורם לילדה התמימה הזו לצעוק בקולי קולות, פאק! אני רוצה!

אני לא יודע איך זה קרה.. היא תמיד הייתה הילדה השנואה עליי, זאת שאני חושב עליה כבוצדמית מטונפת.

היא גדלה, כמובן, והיא נהיית יותר יפה משנה לשנה. תמיד חשבתי כך, אבל לא רציתי להודות בזה.

היא מבית גריפינדור, לעזאזל!

והיא החברה הכי טובה של וויזלי ופוטר המסריחים.

בלי שאני שם לב, אני מניח את ידי על איבר מיני, ומתחיל להניע, תוך כדי מחשבה על הרמיוני.

אני לא מאמין שאני באמת מפנטז עליה.

אני נוראי.

אני נושך את שפתיי, ומתענג ממגע ידי, מדמיין בראשי שזו הרמיוני והיד הקטנה אבל חמודה שלה.

זה העניין, אני רוצה אותה מבחינה פיזית.

הריח שלה משכר אותי, המראה שלה מהפנט אותי ואני לא מסוגל לשלוט בעצמי.

~~

אני מגישה את שיעורי הבית שלי לפניי כולם, ומשתחררת גם כן לפניי כולם.

אני מחליטה לנצל את הזמן הנותר, ולהתקלח, כדי להעביר את היום בצורה יותר טובה.

אני מתלבטת איפה להתקלח, ומחליטה להתקלח באמבטיית המדריכים, מכיוון שבדיוק עכשיו בית רייבנקלו חזרו משיעור תעופה, וכולם הולכים להתקלח במקלחות הרגילות.

אני הולכת במהירות לעבר אמבטיית המדריכים, ונכנסת בשקט.

אני לא טורחת לבדוק אם יש מישהו, כי אני יודעת שאין.

כולם בשיעור כרגע, או במקלחות.

תחילה, אני מפזרת את שערי, ונושמת את ריח הווניל של השמפו שבו אני משתמשת.

אני מסירה את גלימת גריפינדור מגופי, ומורידה את נעליי ואת גרבי, נשארת עם חולצה וחצאית שחורה.

אני מורידה את חולצתי, ונשארת רק עם חזייה פשוטה ושחורה, עד שאני שומעת גניחה.

עיני נפערות למה ששמעתי, ואני מקווה שזה לא מה שאני חושבת.

אני שומעת עוד גניחות קטנות, ואני חושבת שאני יודעת למי שייך הקול.

אני מתקדמת באיטיות, שוכחת לגמרי מהעובדה שאני בחזייה וחצאית.

"דראקו?" אני שואלת בשקט, ומיד מבט עם פה פעור מסתובב לכיווני.

ידו על איבר מינו, ונראה כי הוא מזיע.

אני כמעט צוחקת. "אתה בסדר?" אני שואלת, ומתקרבת אליו.

עיניו יורדות אל חזי, ואישוניו מתרחבים, כשהוא מתרחק ממני כדי להסתיר את גופו.

"א..את עם חזייה," הוא אומר כדי להזכיר לי בקול צרוד.

אני מביטה מטה, ומחליטה שלא אכפת לי.

"אתה מאונן," אני מגחחת ואומרת בפניו.

"את גסה," הוא אומר, ולא מוריד את עיניו ממני.

"כן, ומלוכלכת." אני אומרת, והוא פוער את עיניו.

לוקח לי כמה רגעים להבין למה הוא התכוון.

"מה? לא! לא בצורה כזו!" אני צוחקת, והוא נרגע, ידו עדיין על איבר מינו.

"מלוכלכת מבחינת צריכה אמבטיה טובה," אני מחייכת.

"למה באת לפה?" הוא שאל שוב בקול צרוד.

"רייבנקלו..שיעור תעופה." אני מסבירה בפשטות, ולוקחת את החולצה כדי להתלבש.

"לא.. אל תשימי אותה," הוא אומר ומכווץ את גבותיו.

אני מביטה בו בשאלה, והוא יוצא מהמים, עירום ומתקרב אליי.

הוא הולך כמה צעדים, קצף מכסה את גופו.

אני מגלגלת את עיני על גופו החלק, מגלה שיש לו ריבועים כאלו בבטן, ונקודת חן אחת על החזה.

"מה..מה אתה עושה?" אני שואלת ולוקחת צעד אחורה.

הוא מצמיד אותי לקיר ומביט בעיניי.

השיער שלו נוטף מים, כך שטיפות מים נוטפות על פניי גם.

הוא מביט בי בעיניו הכחולות הקרות, ואני חושקת שיניים, תיכף מרביצה לו על שהתקרב יותר מידי.

"לא ידעתי שאת כזו.. הרמיוני." הוא אומר, ואני מרגישה רטובה.

גם בגלל שהוא רטוב ונוגע בגופי.. וגם בגלל..

"את נראית טוב בחזייה," הוא מחייך חיוך מעושה, גורם לבטני להשתולל.

"קחי את האמבטיה, אני כבר גמרתי." הוא אומר, ואני צוחקת בגלל בחירת המילים.

גמרתי.

הוא משגע אותי.

רגע אחד אני שונאת אותו, ומתעבת את קיומו, וברגע השני.. אני רק רוצה שינשק אותי.

מה קורה לי?

הוא מסתובב, ואני מרשה לעצמי להביט שוב בגופו, המדהים למראה.

"אני לא אוהב שנועצים בי מבט," הוא אומר, לוקח את בגדיו ויוצא מחדר האמבטיה.

מה לעזאזל קרה פה עכשיו?

אני מתנשפת, מורידה את בגדיי ונכנסת לאמבטיה, מנסה להרגיע את הבאלגן ההולך בראשי, שהעיקר שלו, הוא.. נו טוב... דראקו מאלפוי.

___

טוב, רוב הפרק היה מיני, אבל אני ממש מקווה שאהבתם!

אוהבת המוניםםם

נשיקות :***

הפרק הקודם		הפרק הבא