שובו של המלך

הוא התעורר מחדש, מכוסה בגלימה, ראשו עדיין פועם בכוח. הוא הרים מבט והביט סביב, ואז כשראה שהשטח פנוי התרומם לישיבה. הוא זחל אל הקיר ונשען עליו, מסדיר את נשימתו בקושי. היה שקט משונה כל כך סביבו...

ואז הוא הצליח וקם על רגליו הרועדות. הוא בקושי הצליח להחזיק את משקל גופו והחל לדדות במורד המדרגות הלולייניות והחוצה, אל מה שנראה בעיניו במטושטשות כמו גיהנום של ממש. היה חור בתקרה, וחלקים ממנה נמצאו פזורים ברחבי החדר. הוא המשיך קדימה, לא בטוח שיוכל לשרוד עוד הרבה, ואז דרך במשהו. על משהו.

הוא הוריד מבט.

על מישהו.

היה לו שיער אדום והוא התבוסס בשלולית דם, שוכב על פניו. רגולוס נפל לצידו, משתדל ליצב את עצמו, והפך את הבחור. הוא לא הכיר אותו, אבל גם אם הוא היה מכיר הוא בטח לא היה מזהה אותו. לא ככה, בחושך ועם שריטות על כל פניו...

רגולוס מצא שרביט על הרצפה, כנראה שייך לאותו הבחור שראשו נח כעת על ברכיו, והוא בחן את השרביט. אמנם זה נכון שהוא לא היה מרפא מעולם, הוא לא באמת התחיל את ההכשרה שלו מעולם כי האמין שלא יהיה בחיים לזמן רב, אבל הוא כן ידע כמה טריקים. הוא מלמל כישוף אחד, ואז שני, ומתוך השריטות החלה לצאת מוגלה ירוקה-צהובה. השריטות החלו להיסגר, רק קצת, רק כדי לא לאפשר להרבה דם לצאת.

הבחור פקח עין, והביט במבט מזוגג מעט אל פניו של רגולוס שהיה מעליו. "סיריוס?..." הוא מלמל בקול חלוש.

"אתה מכיר את אחי? טוב, אחר כך, אל תאמץ את עצמך עכשיו. איבדת המון דם, אמ..."

"ביל."

"כן, ביל."

ביל עצם את העין שבקושי פקח ומלמל תודה חלושה כשהכרתו עזבה אותו שוב.

רגולוס נלחם בעצמו כדי לא להצטרף אל ביל בעולם החלומות אליו כנראה נכנס. עזר לו לשמוע צעדים נמהרים, ולהיזכר שהוא נמצא במה שנראה כמו שדה קרב טרי. הוא אחז בשרביט בכוח, כיוון אותו לכיוון ממנו באו הצעדים כדי לנסות ולהגן על עצמו ועל ביל. הוא שם לב לפתע לעוד מישהו, גוף של מישהו מוטל רחוק ממנו, הוא לא ראה פנים. היה גם מישהו לידו, גם הוא מתבוסס בבריכת הדם שכנראה היה של ביל. הוא נגע בעדינות בכתפו של האדם הזה, מנסה לקרב אותו או להפוך אותו, אבל הוא לא חש בנשימות. כנראה שהוא הגיע מאוחר.

הצעדים התקרבו והוא הניף את שרביטו של ביל מחדש, מוכן להגן על עצמו, אבל למסדרון ההרוס נכנסה רק הפרופסור מקגונגל. היא בהתה ברגולוס כאילו היא רואה דמות תנ"כית זוחלת מתוך ספר על היסטורית הכישוף בלאס וגאס.

"מינרווה?" נשמע עוד קול, קול שרגולוס זיהה טוב מדי, זו הייתה מאדאם פומפרי שמיהרה בעקבות פרופסור מקגונגל.

"פופי, האם את... רואה את אותו הדבר... כמוני?..."

מדאם פומפרי הביטה במסדרון, מודדת נזקים בראשה, ואז הניחה עיניים על רגולוס וביל. צרחה ברחה מפיה ושתי הנשים מיהרו לעברם.

"פרופסור... נראה לי שמישהו מת..." מלמל רגולוס והצביע על הגופה הקרובה אליו. "נתתי לביל קצת עזרה ראשונה... אבל גם הוא צריך טיפול... והבחור שם..." הוא הצביע על הבחור שהיה רחוק ממנו, וראה את ביל מתרומם באוויר, וכך גם את הגופה ואת הילד הרחוק.

הוא עצמו עמד לקרוס לצד, אבל פרופסור מקגונגל תפסה בידו שהצביעה עדיין והרימה אותו בעזרתה. הוא הצליח לסנן צליל של כאב כשהפרופסור לחצה על האות האפל שלו ששרף בבשרו ממילא. "בלק?" היא שאלה, והוא לא הצליח לפענח את הטון שלה.

"כן, פרופסור?" הוא בקושי הצליח לדבר, והיא נתנה לו להיעזר בה.

"קדימה מינרווה, נביא אותם למרפאה."

"מה לגבי פוטר?"

"ג'יימס?..." מלמל רגולוס, אבל נדמה שהיה שקט מדי. הוא לא זכר איך הוא מצא את עצמו במרפאה, ואיבד הכרה לחלוטין לפני שניתן לו כל טיפול.

הפרק הקודם		הפרק הבא