איסוף שושני העקרב

זה היה יום אביבי במחילה, הרבה כיסאות ושולחנות הונחו בחוץ מוכנים לבואם העתידי של  חמישה בני וויזלי ובנות זוגם בת ווויזלי אחת לשעבר ובן זוגה  חברים טובים של המשפחה ואינספור נכדים, ילדיהם שחלקם כבר היו בבית המדובר. "אתן לא חושבות שזה מוגזם מידי?" טסה שאלה את לילי, אליסה וג'יימס הקטן שכבר עבר את גיל שלוש, עיני השקד  הגדולות של ג'ימס נחו על טסה בהערצה "את יפה מאוד!" הוא אמר בגמלוניות שגרמה לשלוש הבנות לצחקק ולהיאנח בו זמנית.
"לא זה מושלם" לילי אמרה בהחלטיות ובחנה את טסה מכל זווית אפשרית, היא כבר ניסתה מיליון דרכים לגרום לטדי הנוראי להודות ברגשות שלו כלפי טסה, למרות שזה היה ברור כשמש שמה שהוא מרגיש כלפיה זה לא ידידות וגם לא יחסים של סוכן וציירת מוכשרת אלא הרבה יותר מזה.
"אל תשני דבר" אליסה הסכימה והניחה את ידיה על כרסה ההריונית, מחליפה עם גיסתה מבט ערמומי, בראשן הן ניהלו מן שיחה טלפתית שהתנהלה כך:
לילי: "אין סיכוי שהוא יעמוד בזה"
אליסה: "היא נראית כל כך נהדר עם השמלה והאיפור שגם אם הוא לא ינסה להתוודות בפניה יהיו הרבה שינסו להתקרב אליה"
לילי: "הפעם תפסנו אותו מכל הכיוונים"
השמלה שעליה הם דיברו הייתה שמלה קיצית ופרחונית שערה הגלי של טסה היה מפוזר סביב פניה ומסגר אותם, אילו היו צריכים לתאר אותה במילה אחת המילה כנראה תהיה מלאך.
"כדי שנרד" טסה אמרה במבוכה קלה, היא לא ידעה איך להגיב למחמאות כל כך. לילי ואליסה הנהנו בהסכמה וירדו אחרי טסה במדרגות הרבות של המחילה יחד עם ג'יימס הקטן שמשתרך אחריהן.  לילי זיהתה את בעלה ברקע ראשו הבלונדיני לצד הוריה ואביו ששוחחו בלהט על קווידיץ כנראה, היא קירבה אליה את בנה "ג'ם לך תציק קצת לאבא" ג'ימס הסתכל על אימו בחשדנות "לא רוצה, ני' רוצה להיות דודה" הוא אמר בכעס ילדותי.
"תזכיר לו את המטאטא שהוא הבטיח לך" היא הוסיפה במתיקות וחייכה כשידעה שהוא יעשה זאת היא נתנה לו לרוץ אל אביו ואותו אחד הרים אותו, ג'ימס הפך במהרה למוקד תשומת הלב של סביו וסבתו ואביו. היא חייכה ואיתרה את המטרה, טדי לצד אלבוס שתה בירצפת ונשען על עץ אלון הגדול הוא נראה מהורהר במעט עיניו נודדות לשמיים התכולים שעננים לבנים ונפוחים עיטרו אותם.
"טדי" היא  נעמדה מולו ומול אחיה "לילי" טדי הביט בה בחשד מעט והשיב לה באותו טוב.
"ראית כמה יפה טסה נראת היום?" היא שאלה בטון מעצבן מעט מודעת לכך שההתגרות בו מספקת יותר מידי. "אוח, לילי בשם התחת של מרלין, תפסיקי לנסות לשדך אותנו אני לא מחבב אותה"
אבל בניגוד לרצונו ולאופן המאוד משכנע  שבו ביטא את דבריו עיניו נדדו לעבר טסה שעמדה לצד נער בלונדיני שטדי זיהה בתור אחיו של בעלה של ויקטואר (הבת של ביל ופלר) האישה  הראשונה והאחרונה שהוא אי פעם אהב, לפחות כך הוא חשב.
היא עמדה שם מחייכת את חיוכה הכנה והזוהר ועיניה נעוצות במישהו שהוא לא הוא וזה גרם לאיש קטן בראשו  להטיל אברה קדברה על הבחור המסכן. הוא הסית את עיניו "היא באמת יפיפייה היום" אלבוס הוסיף בשאננות, "כמעט כמו אליסה שלי"
"אתה עוד תגרום לי להקיא" טדי אמר בשעשוע למורת שלא הרגיש משועשע כלל.
"טדי זה כתוב על כל הפרצוף שלך אולי תפסיק כבר אתה אוהב אותה!" לילי נשברה לפתע גורמת לשניים להביט בה בהפתעה בגלל הישירות שלה. טדי השפיל את עיניו ואז נעץ אותן בלילי בעוצמה כזו שגרמה לה להתכווץ מעט, הן נהפכו לזהובות כמעט כמו השמש עצמה בעוד ששערו התכהה יותר ויותר, "ומה אם כן, אני לא רוצה שיצא מזה שום דבר וזה לא עינייך"  הוא אמר והתרחק מהם בניו זועפות שעוד שהוא מתעתק קול הירייה שמתלווה לכך נבלה בהמולת הדיבורים.
"באמת הגזמת הפעם ליל" אלבוס אמר בוהה במקום שבו טדי התעתק, "אני יודעת" היא נאנחה זה פשוט מתסכל, אני יעבור אצלו אחר כך ואתנצל" היא נאנחה.
מאוחר יותר לילי פינתה יחד עם אלבוס מספר מן הדברים הרבים שעמדו בקצה הסלון המבולגן של המחילה, כבר חצי מן האורחים עזבו ורק מספר חברי משפחה בחרו להישאר, ביניהם ג'יני והארי פוטר, ג'ורג' ואנג'לינה ווזלי  שדיברו עם מולי וארתור וויזלי על הפיתוחים הטכנולוגים החדשים בעולם, לילי ואלבוס בעוד שבני זוגם הלכו לביתם מסיבות שונות ולבסוף גם טסה שהייתה תלויה בלילי בכדי להגיע לביתה, בעוד שהמבוגרים היו עסוקים בשיחה שלא ממש עניינה אותם לילי אלבוס וטסה סידרו ערימה מבולגנת של מתנות ומכשירים מיותרים שהצטברה בקצה סלון המחילה כתוצאה מן מתנות תודות לאירוח.
"זו חבילת בגדים"  אלבוס משך ערימה ענקית של סוודרים שהייתה פרחונית ומגוחכת "בטח דוד צארלי הביא את זה" היא אמר בגיחוך וסידר בהינף שרביט את הערימה לצד שאר בגדים מסודרים.
"מישהו הביא לסבא ספר על כישוף מכשירים מוגלגים" כדי שנראה את זה לסבתא מולי לפני שנביא לו את זה" לילי הכריזה ושמה את הספר בצד מחביאה אותו.
"מה זה ?" טסה שאלה מסתכלת על חבילה גדולה ושטוחה שלילי משכה במיומנות מבלי להפיל שום דבר אחר, שמה של טסה היה רשום עליו בשרבוט, "אין לי מושג" לילי השיבה והסתכלה על זה בבלבול, הרי היא ידעה מה טסה הביאה וזה לא היה חבילה גדולה שעטופה בנייר חום ומרופט.
"אולי זה בשבילך, הרי היה לך יום הולדת לא מזמן לא? אולי מישהו רצה להביא לך מתנה מאוחרת ושכח" אלבוס אמר בתמיהה ונטש את מה שהתעסק בו.
לילי הושיטה לה את החבילה המלבנית והשטוחה והיא פתחה אותה בעדינות מסתכלת ולעיניהם נגלה ציור יפיפיה של נוף כפרי בזמן שלפני השקיעה, כשכל העולם נצבע בזהב רך והשמיים עדיין מלאים בכחול. "זה... זה" קולה של טסה רעד מעט "זה הציור האחרון שאמא שלי מכרה בדיוק לפני שתקפו אותנו" היא העבירה את אצבעה על משיכות המכחול בעדינות, "אני לא מאמנה שטדי זכר, סיפרתי לו את זה ביום השנה למותה כשהיינו בדנמרק"
"את בטוחה שזה הוא?" לילי שאלה בחשש חוששת מעט להתקרב לנושא מאז מה שקרה מוקדם יותר.
"סיפרתי את זה רק לו" טסה אמרה במשיכת כתפיים עדיין בוהה בציור בזמן שאלבוס נאנח ופנה ללילי "את יודעת מה הכלל  החשוב ביותר של טדי" הוא עשה מירכאות באוויר כשאמר חשוב "אסור לקנות לבחורה משהו סנטימנטלי ואם אתה רוצה..." אבל הוא לא השלים את המשפט כי לילי מרפקה אותו, העובדה שטסה שמעה את זה יכל לגרום לה להבין את מה שטדי מרגיש אבל זה לא שינה כי טסה הכירה את הכלל החשוב הזה, היא הייתה מספיק זמן לצד טדי לופין בשביל לשמוע את כל הכללים החשובים שלו, "ואם אתה רוצה זה אומר שאתה אוהב אותה, אז תזרוק ותברח" היא השלימה את אלבוס במלמול חלוש בוהה בתדהמה בציור ואז מסתובבת אליהם בחדות " אני זוכרת את האחד הזה, הוא... אתם חושבים שהוא- אלי"
לילי ואלבוס הסתכלו זה על זה בהיסוס, "אנחנו-" לילי התחילה לומר
"אנחנו חושבים שכן" אלבוס השלים שולח ללילי מבט שאין  טעם להכחיש בפניה זאת.
"ממתי, איך, למה... לא אתם בטח טועים הרי הוא בקושי פונה אלי ומתחיל עם כל דבר שזז חוץ ממני" ההיסטריה בקולה של טסה החלה להתגבש ובצדק איזו סיבה יש לאדם  שהוא כל כך שונה ממנה  לחבב אותה.
"לא הוא לא יכול... זה בלתי אפשרי אני וטדי זה נשמע גרוטסקי לחלוטין" היא המשיכה והרגישה מן חנק עומד בגרונה, טדי הוא רק טדי.. כלל לא מושלם פגום בכל כך הרבה דרכים, ההתבטאות הרגשית שלו זהה לשל חילזון מת והוא יודע לפגוע בנקודות הרגישות של העולם כולו אם צריך, הוא ממציא כללים מטופשים אבל בו זו זמנית הוא יפה כל כך... החוכמה שלו, התשוקה שלו לאומנות, הדרך שבה הוא נחלץ לעזור אם הוא מבין שמשהו מכאיב קרה למישהו הוא הראשון שיצלול לסכנה אפילו מבלי לשאול למה.
"טסה" לילי אמרה במתינות משווה לקולה קול של רצינות "מחר זה יום השנה לחללים על הקרב של הוגוורסט בינהם ההורים של טדי וזה אומר שהוא יהיה בבית הקרבות במכתש גודריק מבקר אותם, אם את חשה כלפיו משהו תלכי אליו אבל אם לא בבקשה אל תאמרי לו כלום" ההתחננות בקולה של לילי הייתה ברורה, היא לא רצתה שהוא יפגע במיוחד לא אחרי מה שקרה מוקדם יותר.
"אני..." טסה הסיתה את עינה והסתכלה על הציור בשילוב של רוך ופחד, "אני פשוט  צריכה לבית, אלבוס אתה יכול-" היא שאלה לבסוף בבלבול כאילו התעוררה מחלום. אלבוס הנהן  והיו ספק רחמים ספק אהדה לבחורה אובדת העצות שעמדה מולו הוא אחז בידה של המוגלגית וזרק חופן של אבקת פלו לאח בעוד שלילי מביטה בשניהם ,ראשה הג'ינג'י מלא בבלגן.

הפרק הקודם		הפרק הבא