למה אתה לא מקשיב?

הארי, דראקו, הרמיוני וורון ישבו במשרד של פרופסור מקגונגל.
״מסטר וויט מת?״ הארי שאל בעצב. הוא ידע כמה אלבוס היה קשור אליו. 
״לא אהבתי אתו גם ככה,״ אמר מאלפוי בהתרוממות. 
הארי לכסן מבט כועס לדראקו. הוא לא הבין איך חברו הטוב ביותר של בנו הוא הבן של דראקו ״המהולל״. הוא לא הבין מה מאלפוי עושה פה בכלל.
״הבנים שלכם מצאו אותו,״ פרופסור מקגונגל נעצה בדראקו ובארי מבט עם סבר פנים חמור.
״רגע, אלבוס...?״ הארי שאל בבילבול.
״כן. אני תחקרתי אותם על המקרה, ונראה שזה השפיע מאוד על אלבוס,״ אמרה. ״כדאי שתלך לעודד אותו, פוטר.״
״כמובן,״ מלמל הארי. הוא התחיל ללכת לכיוון היציאה מהמשרד. אך פרופסור מקגונגל אמרה בפתאומיות ״גם אתה דראקו.״
הפרופסור נשארה לדבר עם הרמיוני ורון, בזמן שהארי בלית ברירה הלך עם דראקו לצידו למעונות של אלבוס וסקורפיו.

״מצאתם כבר את אישתי?״ שאל מאלפוי בפתאומיות.
״אתה יודע שפעם אחרונה ששאלת את זה היתה לפני כמה שעות, כן?״ התעצבן הארי. ״זה הדבר היחיד שאנחנו חייבים לדבר עליו כל הזמן? הארי ״גרוע בעבודה שלו״ פוטר?״
״אוקיי, בוא תגיד לי על מה אתה רוצה לדבר, מיסטר פוטר.״ לגלג דראקו. 
״מי אמר שאני רוצה לדבר איתך?״ אמר הארי. 
״אז תפסיק לדבר אם אתה כ״כ לא רוצה, משקפיים.״ המהם הבלונדיני.
״איך קראת לי, נמייה?״ כעס הארי.
מאלפוי עצר. ״לא.״ הוא הסתובב להארי. ״קוראים.״ הוא הוציא שרביט מכיסו. ״לי.״ הוא כיוון את השרביט לגרונו של הארי. ״נמיה.״

הארי הזיז את השרביט של מאלפוי מגרונו.
״אתה התחלת,״ אמר הארי בהרמת כתפיים. ״ומה כל כך אכפת לך פתאום?״
דראקו נאנח. פניו היו לכיוון הרצפה.
״אתה בוכה?״ שאל הארי מזועזע. ״אז כן יש לך רגשות!״
״או, אל תרגיז אותי עכשיו, פוטר,״ סינן.
״בא לך לספר למה אתה בוכה?״ שאל הארי.
״אכפת לך בכלל?״ כעס מאלפוי.
״לצערי הרב כן,״ ענה הארי בטון ממורמר.
״זה סקורפיו...״ התחיל דראקו לספר בדאגה. ״אני לא יודע מה עובר עליו, מאז שאמו נחטפה הוא פשוט... מנותק״

הארי שם את ידו על כתפו של דראקו במטרה לנחמו. דראקו במהירות העיף את ידו של הארי. ״לא, אל תיגע בי,״ אמר בטון כועס. ״אתה אשם.״
מאלפוי ירד בקצב מהיר במדרגות, לא מאפשר להארי לעקוב. הארי התעצבן קצת על דראקו בגלל שהאשים אותו.
זה בכלל לא אשמתו. הוא זה שמציל אנשים. הוא זה שנלחם בכוחות האופל.

״נמיי- מאלפוי חכה,״ הארי התחיל להגיד נמייה אבל במצב הזה זה לא יעזור גם ככה.
הם הגיעו בשתיקה למדרגות המובילות למרתפים של מועדון סלית׳רין. באחת התמונות במסדרון היה איש שמן בבגדים ירוקים על חד אופן מחייך אליהם.
״הארי פוטר,״ אמר בטון נרגש.
הוא השפיל את מבטו לכיוונו של דראקו, טון דיבורו השתנה למשועמם. ״ודראקו מאלפוי.״
״כן כן בלה בלה פוטר הציל את בלה בלה בלה,״ מאלפוי גילגל את עיניו. ״בוא נתקדם בחיים, פוטר.״
הארי קד לאיש בחיוך, ממהר אחרי דראקו במורד המדרגות.

הם הגיעו לסוף המסדרון, שם חיכה להם פסל של...
״פרופסור סנייפ?״ הארי שאל, מלא התרגשות וחרדה.
״זה רק פסל, פוטר,״ הבלונדיני גילגל שוב את עיניו. ״אתה יודע את הסיסמה?״ שאל.
״חשבתי שמקגונגל אמרה לך,״ הארי סטר למצחו עם ידו. ״טוב תתחיל לנחש מאלפוי,״ אמר בכעס.
״למה אני?״ שאל דראקו באותו הטון.
״כי אתה גרת פה 6 שנים אולי?!״ הארי התעצבן. הוא נשם, סופר לעצמו בלב עד עשר.
״נחש,״ התחיל דראקו לנחש. ״עוגה. סנדל. 1976. לורד וולדמורט.״
הארי הביט בו מזועזע.
״מה?״ הרים מאלפוי גבה.
הארי הסתכל עליו. ״אתה יודע בדיוק מה.״
דראקו הסיט את מבטו מהארי, מביט שוב לעבר הפסל. ״עור של דרקון, פצעון של גרגויל, חרא של היפוגריפים. נו!״
״זה לא עובד,״ הארי בעט בפסל. הוא סטר לעצמו שוב.
״נו באמת,״ אמר הארי. ״סוורוס סנייפ.״ הפסל הסתובב וזז.
״מה פוטר, מישהו כאן נעשה טוב בחידות?״ ליגלג מאלפוי.
״אם מה שיש לך להגיד לא יפה יותר מהשתיקה, תשתוק מאלפוי.״
״וואו. מקורי, פוטר.״

שניהם נכנסו לחדר המועדון הצבוע בירוק. הכורסאות היו ירוקות. הקירות והריצפה היו אפורים. אש ירוקה בערה באח.

״כאן גרת 6 שנים?״ התפלא הארי. ״לא פלא שאתה אדם אפל ומדוכא.״
מאלפוי גלגל את עיניו.
העיניים של הילדים ששהו במועדון הופנו אליו. הארי בחן את הילדים. חלקם היו קטנים, חלקם היו גדולים, חלקם היו רזים, חלקם היו שמנים. אבל על כל הפרצופים הייתה הבעת פנים עגומה. אלבוס לא היה בניהם. גם סקורפיו לא.
״זה הארי פוטר!״ אחד הילדים פתאום אמר בפליאה.
כולם החלו ללחשש. הארי פוטר?
״אחמ,״ מאלפוי השתעל. הארי כמעט צחק מהניסיון של מאלפוי לקבל תשומת לב גם. אף אחד אפילו לא שם לב אליו.
״שמור את החיוכים שלך לאחר כך, פוטר,״ אמר מאלפוי בפרצוף כעוס. ״איפה סקורפיו?״ שאל את הילדים.
״הוא ואלבום יצאו ׳לטייל׳,״ אמרה ילדה נמוכה בעלת שיער שאני ופרצוף זדוני.
״מה את רומזת?״ שאל מאלפוי בעין עוינת.
הארי משך את דראקו משם. הפסל זז בחזרה על צירו.

״מה עם מפת השטוזונים הזאתי שלך?״ דרש דראקו.
״קונדסאים, לא שטוזונים,״ העיר הארי.
״לא אכפת לי מי הם, רק בא לי שהם יעזרו לי למצוא את הבן שלי.״ מאלפוי שילב ידיים.
הארי הוציא את המפה. הוא תמיד סוחב אותה בכיס, למקרים דחופים. הוא שם את שרביטו מעליה ולחש : ״אני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות״.
על המפה החלו להופיע קווים ועיגולים קטנים.
מאלפוי נראה המום. הוא רק שמע על המפה, בחיים לא ראה אותה בפעולה.
״תסגור את הפה מאלפוי, שלא יכנסו זבובים,״ הארי גיחך.
״אוי תסתום, פוטר.״ ענה דראקו. ״במקום להיות מפגר תעזור לי לחפש את אלבוס וסקורפיו.״
הארי סקר את המפה, כך עשה גם דראקו.

״אני לא רואה אותם בשום מקום.״ ציין דראקו בציניות לגלגנית למדיי.
״זה כי הם בחדר הנחיצות.״ אמר הארי. ״אבל מה הם עושים שם?״
מאלפוי נאנח. הפוטר הזה נמאס עליו. הוא נזכר בחיוך בזמן שאמברידג׳ הייתה המנהלת, והוא ושאר תלמידי סלית'רין עזרו לה לפרוץ לחדר הנחיצות, ועל הדרך להעניש את כל הגריפינדורים. הכל היה כל כך קל אז.
אבל המציאות השתנתה. עכשיו היא נשוי ויש לו ילד יפה טוהר.
״בוא נלך לבדוק,״ דראקו גילגל את עיניו ושניהם החלו ללכת לכיוון חדר הנחיצות.

הפרק הקודם