מנצחת - קשמיר

העיניים שלי בוהות בנקודה לא ברורה בקיר הלבן המסויד. אלי ממהרת אל החדר, אוכף השקט ששומר עליי בפינה מודיע לנו שיש לנו חמש דקות בלבד. אלי מתיישבת לידי, ואני מושיטה את זרועותיי לחיבוק. היא נענית להזמנה ואני קוברת את פניי בכתף המנומשת שלה. לאחר חצי דקה היא משחררת אותי ולהפתעתי היא פותחת את הפה וצווחת עלי:"למה עשית את זה?! אם היית מחכה שנייה אחת מהבנות הקיירריסטיות בנות השמונה עשרה היו מתנדבות!" היא מושכת באף בזמן שאני משפילה מבט למטה:"את יודעת מה המשחקים האלו עשו ללין?! אולי אצל גלוס זה לא ככה, אבל כל פעם שמזכירית את מחוז שתיים או את השם שונטל היא מתחילה לבכות. כן, ולפעמים לא רק היא שומעת את הצרחות." לרגע נתתי לעצמי להזכר מה קרה בשנת משחקי הרעב של לין. נכון, בעלת הברית שלה הייתה ילדה שחומת עור ממחוז שתיים בשם שונטל. לבסוף, הנער ממחוז חמש הרג את שונטל. ממש מול עינייה של חברתה הטובה ביותר, לין. אוכף השקט מסמן לנו שהזמן נגמר ומחבקת אותי. ברור לשתינו שזה יהיה חיבוק אחרון:"את היית מספיק באימונים. תנסי לנצח. ובבקשה, קחי את הצמיד שבתוך השקית לזירה, בסדר?" היא אפילו לא מחכה לתשובה וישר עוזבת את החדר. האדם הבא שנכנס לחדר הוא גלוס. אני מתכווצת תחת המבט הנוזף של אחי הגדול, כשאני מרימה את המבט אני בקושי מספיקה לראות את היד של גלוס באוויר וכבר אני מרגישה כאב צורב בלחי הימנית. אני מניחה יד עליה ומתעלמת מהכאב את קיירריסטית גלוס מתחיל לצעוק:"מה נראה לך שאת עושה?!" אני משפילה עיניים ולרגע יש שתיקה ואז הוא ממלמל:"אין לך סיכוי" אני כמה במהירות מהכיסא ולפני שאני מספיקה לחשוב האגרוף של מתעופף לעבר הלסת של אחי הגדול. לרגע הוא נאנק ואז מחייך:"התחלה טובה...." ואז הוא דוחף אותי. אני מועדת לאחור ונחבטת ברצפה הקרה:"זה כל מה שיש לך?" אני שומעת את גלוס מקנטר אותי. אני חושקת שפתיים ונעמדת. אני בועטת בו מאחורי הקרסול, מבצעת הטעיה ומפילה אותו לרצפה:"אמרת משהו?" הוא נעמד, ואחרי רגע אני מוצאת את עצמי על הרצפה. איך הוא כל כך טוב? אני נעמדת ותכוננת להכות, כשאוכף שקט מודיע לנו שזמננו תם. טוב, יהיה עוד זמן ברכבת..... ואני אוכיח לו שאני חזקה בהזדמנות אחרת. אני מתחילה לרקום תוכנית שפתאום אני נזכרת בשקיק הקטן שאלי הביאה לי. אני פותחת את שרוך העור הדק ומוצאת בפנים צמיד פנינים יפייפה. אני ממששת את הפנינים הקרירות שאני מבחינה בחריטה על אחת הפנינים. אני קוראת את החריטה וליבי מחסיר פעימה.

הפרק הקודם		הפרק הבא