pretending

שנים לאחר מכן, טיילה נערה שחצנית בדיוק כמו אמלי ברחבי הוגוורטס. הנערה נראתה גם כמו אמלי, אך שיערה היה בצבע שחור.

היא נתקלה בנער ממושקף וצחקה, "תזהר פוטר! אתה לגמרי עיוור גם עם המשקפיים הא?" הנער הבלונדיני שעמד לידה צחק גם כן.

"זוג פרחחים מזורגגים" הנער השחרחר מלמל והלך מן המקום. לא היה לו כוח לריבים באותו בוקר.

השחרחורת החמיצה את פרצופה, "ציפיתי לריב נחמד" היא אמרה לחברה הבלונדיני.

"הוא בטח רב שוב עם וויזל" נופף הבלונדיני בידו לביטול, "אחד מהם.." הוא צחק וגרר את צחוקה של השחרחרה.

"הוו זה לא יפה דראקו" היא שילבה את ידה בשלו, "הוויזלים נחמדים מאוד.. כשהם ישנים" היא צחקה יחד איתו.

"אז.." הם המשיכו להתקדם לעבר האולם הגדול, "עוד מעט חג המולד. את מתכננת לבקר אותי?" חייך הבלונדיני אל חברתו הטובה ביותר.

"כמובן!" היא חייכה ופרעה את שיערו, "ממש כמו בכל שנה" צחקוק קטן נפלט מפיה.

"קסי!" הבלונדיני שאג וסידר שוב את שיערו, "את באמת חייבת להפסיק לעשות את זה!"

השחרחורת הזעיפה את פניה. "הוו אם אתה כל כך מתעקש" היא גלגלה את עיניה.

במשך שנים היא אמרה לדראקו ששיערו כל כך יותר יפה כאשר הוא מבולגן ולא משוך לאחור בג'ל מזוויע. היא תמיד חשבה שזה עושה אותו סקסי יותר. לרוע מזלה, דראקו לא הסכים איתה.

השניים נכנסו לאולם הגדול ובירכו את חבריהם לשלום לפני שהתיישבו במקומותיהם הקבועים.

"אז מה את הולכת לקנות לי הפעם?" עיניו של דראקו נצצו כעיניים של ילד קטן.

קסי צחקה וכבשה את הרצון שלה לפרוע את שיערו שוב, "אם אני אגלה לך, זאת לא תהיה הפתעה" היא אמרה ודראקו שילב את ידיו בעצבנות.

בכל שנה, לקראת חג המולד, דראקו שואל את קסי מה היא תקנה לו הפעם. ובכל שנה, הוא מקבל את אותה התשובה.

"באמת דראקו," פנסי צחקקה, "עוד לא הבנת שזה חסר תועלת?" בשנים הראשונות גם פנסי ניסתה להוציא מקסי מידע, אך בסופו של דבר נכנעה כיוון שהבינה שזה לעולם לא יצליח לה.

"כל הכבוד פנסי!" קסי צחקה לעבר חברתה הטובה.

היא הביטה לרגע אל מעבר לאולם הגדול ועיניה נפגשו באלה של השחרחר הממושקף. בעיניו הייתה הבעת שנאה עמוקה, וקסי קיוותה שעיניה משדרות את אותו הדבר.

השחרחרה הפנתה את מבטה בכדי לא להמשיך להסתכל בעיניו הירוקות, ופנתה במקום זאת להסתכל בעיניו האפורות של חברה הבלונדיני, שצחק מבדיחה של בלייז.

היא חייכה והמשיכה בשלה, מתעלמת כמעט לגמרי מהמבטים שננעצו בה על ידי כמה גריפינדורים מסוימים.

זאת הייתה השנה החמישית שלה בהוגוורטס, ולא תמיד היא הייתה פרחחית שחצנית, זה התחיל בערך בשנה השלישית.

במשך שלוש שנים כל הבית שלה היה מקניט אותה על כך שהיא לא כמו אביה ואימה, ושהם היו מתביישים בה על שם כך. אפילו פרופסור סנייפ, אשר אהב אותה יותר כיוון שהייתה ביתה של חברת ילדותו, היה מעיר לה על ביישנותה לפעמים.

היא מעולם לא רצתה להיות בסלית'רין. אך אימה ואביה היו, היא הרגישה שזאת חובתה ללכת בדרכם.

ביום הראשון שהתחברה אל דראקו מאלפוי מחוץ לחייה הפרטיים, בהם היו השניים חברים טובים מאז ילדותם, וצחקה לראשונה על ירוק העיניים, הארי פוטר, וחבורתו, השלושה הופתעו ביותר. קסנדרה אייברי הייתה היחידה בבית סלית'רין שאנשים חיבבו. עד השנה השלישית כמובן.

מאז, כל פעם שעיניה נתקלו באלה של שלושת הגריפינדורים, שלוש זוגות עיניים מאוכזבות נורו לעברה. קסי לא ידעה איך להתמודד איתם, אז היא הייתה מפנה את מבטה ומתעלמת מהם ומהתחושה המציקה בבטנה, לחלוטין.

"אני רק מקווה שההורים שלי לא יהרסו שוב את החג" קסי נאנחה וחברה הבלונדיני חבק את כתפה.

מדי שנה, בדרך כלל בחג המולד, הוריה של קסי היו פותחים בקרב ריבים על השאלה האם היא תשתתף במלחמה הקרבה, או לא.

אמיליה, אימה של קסי, הייתה בדעה שביתה היחידה לא צריכה להשתתף בקרב מזוויע שכזה, ושאם אביה רוצה למות, שיעשה זאת לבד מבלי לקחת אחריו את הבת היחידה שלו.

לעומתה, אביה של קסי חשב כי על ביתו היחידה לתמוך בו ובאדון האופל, ולהשתתף בקרב.

מאז, קסי הייתה עוזבת את הבית אחרי ערב חג המולד, והולכת לבקר באחוזת מאלפוי בכדי לבלות שם את החג. לפחות הוריו של דראקו לא רבים.

"אני אהיה שם כדי לעודד אותך" דראקו חייך ונשק ללחייה, גורר גם את חיוכה של השחרחורת.

שבועיים לאחר מכן, קסי מצאה את עצמה מקשיבה שוב לריב של הוריה, אך זה אינו היה ריב רגיל של השניים.

הם לא רבו על המלחמה, או על הלימודים בהוגוורטס. הם רבו על מישהו מוכר, היא שמעה את השם הזה בעבר, סיריוס בלק.

"אתה לא תגרור אותה לתוך המוות שלך! היא אפילו לא הבת שלך!" זאת הייתה אמלי שצעקה על הגבר המבוגר שעמד לפניה.

"את חושבת ששכחתי שהיא הבת של בלק?! את בגדת בי-" הוא עצר את ידה שנשלחה לסטור לו, "ואני קיבלתי אותך ואת הממזרה למרות הכול. אני חושב שהיא חייבת לי את חייה. בזכותי לא קראו לה ממזרה במשך כל חיה!" עיניה של קסי דמעו מבלי שהיא ששמה לב לכך בכלל.

"היא לא ממזרה!" האם צעקה, "הפלילו את סיריוס! אם.. אם לא היו מפלילים אותו אנחנו היינו מתחתנים!" דמעות זלגו מעיניים דומות לעיניה של קסי, אך עייפות יותר, עצובות יותר.

"כאילו שההורים שלך היו נותנים לזה לקרות" הגבר צחק צחוק קר ומרושע, "הסכמתי להשאיר אותה רק בגללך. כי את התחננת!"

אמיליה השתחררה מאחיזתו של הגבר והתיישבה על המיטה, "אתה לא תהרוג אותה. היא המזכרת היחידה שיש לי מהאהבה שלי" יותר מזה קסי כבר לא שמעה. היא רצה לחדרה, לקחה את המזוודה שארזה יום קודם לכן וירדה במדרגות. היא אפילו לא טרחה להשאיר הפעם מכתב להוריה. היא לקחה את אבקת הפלו קראה את שמה של אחוזת מאלפוי ונכנסה לתוך האח, יוצאת לאחר פחות מדקה מהאח באותה אחוזה. עיניה אדומות ועדיין דומעות וידיה רועדות.

הפרק הקודם		הפרק הבא