הלילה של מאי

יותר נכון... ארבעה ינשופים.

הינשוף הראשון היה לבן כשלג. ברגליו היה תפוס מכתב- פתחתי אותו. היו שם כמה כתובות של ילדים וזיהיתי ישר בכתב ידי- כל החבורה התכנסה יחד בלא נודע וכתבה לי מספר איחולים. מאוד שמחתי. רציתי ממש לבכות מאושר. כזה מכתב- לא קיבלתי כבר כמה שנים טובות. אבל באמת- ממתי שולחים מכתבים ועוד לינשופים? אני רגילה רק שיש בתוכם כסף ואבא מביא אותם ממרכז הדואר בעיר. למה הם לא משתמשים בטלפונים? אני קצת מופתעת.

עברתי לינשוף הבא- ינשוף חום. בתוך הינשוף הייתה חבילה ענקית.

הייתה שם שרשרת לב בדיוק כמו בתמונה- ולידה ערכת צבעים- אדום, צהוב כחול וירוק. אני צבעתי אותה בירק מכיוון שזה היה הצבע האהוב עליי.

ענדתי את השרשרת ונישקתי אותה- חשבתי שאני פשוט חייבת לענוד אותה תמיד, בכדי להרגיש ליד החברים שלי לתמיד.

הייתה שם גם תמונה גדולה- עם כל החבורה שלנו שמחה ביחד. איך רציתי להיות שם כרגע, לדבר איתם.

אבל שוב פעם התחלתי להזות- ראיתי אותם מנופפים לי. חשבתי שהחבילה מכושפת אז סגרתי אותה מיד.

בחבילה הבאה- הייתה מדבקה אדומה שכתוב עליה הוגוורטס. פתחתי את המכתב וזה מה שהיה כתוב בו:

ברוכה הבאה להוגוורטס- בית ספר לכישוף ולקוסמות!

שנת הלימודים החדשה תתחיל ב1 לספטמבר.

הכניסה לרכבת לבית הספר- ברציף 9 ושלושה רבעים.

נא להחזיר מכתב זה חתום על ידי הורה עד ה31.8.

ציוד:

(לקנות בסימטת דיאגון)

1 שרביט

1 גלימה

1 גלימת נשף

1 קדרת ניסויים

רשות: חיה.

הכניסה לסמטת דיאגון תתבצע עם: נוויל לונגבוטום. מורה בכיר לתורת הצמחים.

נא להפגש באנגליה ליד תא הטלפון השחור.

זה היה מכתב מוזר- אבל מאוד התרגשתי. האם זה המקום שאליו חבריי נשלחו? הכל פה מסתדר לי. אבל איך אני אגיע לאנגליה אם אני גרה בישראל?.. לא הייתי מוטרדת משאלה זו כי חיכיתי בקוצר רוח למכתב הבא.

מפגש הקוסמות לילדי ישראל

הילדים הבאים בעלי יום הולדת בחודש יולי:

ליאל ברוך

חיים מינור

ליה לוינסון

מאי לאבגוד

נא להפגש בנמל התעופה של תל אביב בשעה 11:00 שם יפגוש אתכם פרופסור ליבוביץ'.

פרטים להביא: כסף, מזוודה ומצב רוח טוב.

ירדתי לאמא שלי לספר לה.

"אמא התקבלתי להוגוורטס! התקבלתי! זה בית ספר כזה לכישוף ו..."

אבל היא עצרה אותי. "כמו שקרה לי. זה היה הבית השני שלי ויהיה גם שלך."

הפרק הקודם