החיים על פי החיים

כן, היא הייתה מדריכה ראשית, אבל הפעם היא החליטה להשאיר את העבודה למדריכים האחרים. למה זה כל כך מפריע לה? אודרי הייתה דלוקה נואשות על ג'יימס כבר שנים. היא הייתה אמורה לשמוח, שחברתה קיבלה את מבוקשה ושהיא תקבל קצת שקט מג'יימס. אבל למה התחושה שהרגישה הייתה רצון עז לא לדבר עם אודרי לעולם?

ולמה היא חשה זעם כבד כל כך על ג'יימס?

לילי נאנקה. מחשבות מעיקות.

"ליל.?" אמילי נכנסה לחדר. "את בסדר? כל השכבה מארגנת מפגש, אנחנו ורייבנקלו, בחדר הנחיצות, עוד משהו כמו חצי שעה. אם נטשת את חובות המדריכה שלך את מן הסתם מרגישה ממש רע אבל –" אמילי הייתה ממשיכה לפטפט אם לילי לא הייתה שולחת אליה חיוך מזויף ומהנהנת. "איפה אמרת שזה יהיה? אני אהיה שם."

אמילי זרקה בחברתה מבט מודאג אחרון, ואז חמקה החוצה.

"היי לילי, את בסדר?" אודרי, כרגיל, הייתה חמודה ומתעניינת. למרות שללילי התחשק לתת לה פשט אגרוף, היא חייכה אלי בנועם. "לא, אוד. הכל מעולה. את באה למפגש עם רייבנקלו?" כמו הגרוע מכל, אודרי התיישבה על המטה לצד לילי. "כן. עומד להיות כיף. אבל ספרי משהו! כלום לא קרה לך בחופש?"

"אוד. אני קצת עייפה עכשיו... בואי נדבר מאוחר יותר?" אודרי הנהנה וחייכה, וקפצה החוצה בעליזות.

חדר הנחיצות היה מסודר כמו כל הפגישות שערכו: פופים וכריות, ורצפת עץ ממורקת.

לילי החליפה חיוכים עם כמה מחבריה מרייבנקלו.

"לילי!" היא שמעה קריאה.

זה היה דאגס, המדריך הראשי של גריפינדור יחד עם לילי. היא דווקא חיבבה אותו.

"היי, מה קורה?" היא שאלה בנחמדות.

"אני זה שצריך לשאול מה קורה! מאז שנהיינו מדריכים ראשיים לא פספסת אפילו לא פעם אחת – לא, מאז שנהינו בכלל מדריכים! מה קורה, בובה?"

היא חייכה. דאגס תמיד הצליח להצחיק אותה.

" זה ממש חמוד מצדך! אבל אני מניחה שגם לאמא של כל החננות מותר להבריז פעם, נכון?"

"את האמא של כל החננות פה? ואו לילי, מתי הספקת?"

לילי דחפה אותו בכתפו, מעודדת.

"סתום, דאגסי. אני מבטיחה לא להשאיר אותך לבד עם יותר משלושה ילדים בפעם הבאה."

"את קוראת לי דאגסי? גם אני נהייתי הבן שלך? את רומזת שאני חננה?"

לילי פשוט צחקה, מעודדת מהדיאלוג הזה. "פשוט סתום, אדון אני-מדריך-ראשי-בלי-שום-סיבה"

דאגס קרץ והתיישב במעגל, שבו כולם כבר התחילו לשחק אמת או חובה.

הבקבוק יצא על אודרי וסגל, תלמיד שלילי ממש לא חיבבה מגריפינדור.

"אוהו, אודרי. זה עומד להיות מעניין. אמת או חובה?"

"אמת."

סגל עשה פרצוף. הוא לחש משהו לחברו, והמשיך.

"אמת שהסכמת להיות חברה של פוטר, למרות שאת יודעת שהוא דלוק קשות על אוואנס?"

לילי החווירה. הבחילה עלתה בה.

ג'יימס נראה כאילו חטף אגרוף לפרצוף, ואילו אודרי נראתה ממש מבוהלת.

"סגל, סתום תפה. ממתי נהיית לי כזה מומחה לענייני אהבה? אם היית כזה, בטח היית מבין שאמנדה בריגאן לא ממש מעוניינת בך, אחרי שהיא סירבה לך שלוש פעמים! שלא נדבר על טסלה סמית', שסירבה לך לא פחות משבע פעמים! עם מי אתה בדיוק חולק לילות נרגשים? עם אורג הגמדון בית? עם האישה השמנה?" ג'יימס, כהרגלו, הצליף בלשונו החדה, הבעת לגלוג מתנשאת שבה לפניו.

סגל ניסה לענות, אבל לילי לא רצתה להישאר. על פניה של אודרי נראו כבר שובלי הדמעות, והיא מיהרה לקום ולעזוב את החדר.

רק אחרי ששטפה את פניה החיוורות, שמה לב שמישהו עומד מאחוריה.

"אני ממש מתחיל להבין אחרי מה ג'יימס רודף כל כך הרבה שנים. אני לגמרי מתחיל להבין על מה הוא מדבר." דאגס חייך אליה והציע את ידו.

הפרק הקודם		הפרק הבא