לא כמו שהיא כתבה

 * הזכיות שמורות לסטפני מאייר

נקודת מבט של קארלייל :

ערפד יכול לשמוע דרך קירות , אבל  אני שמעתי  רק  אותה . הקשבתי לה. שמעתי את הנשימות המטורפות, שמעתי איך הבד הלבן של הכותונת הלבנה נקרע מעל גופה , שמעתי איך זזה בתנועות העדינות והיפות  שלה ושמעתי איך הפרקט הישן חורק מתחתיה. הדבר האחרון שהיה ששמעתי מעבר לדלת , הייתה קפיצה כמעט ללא קול , ונגיעת גופה של אסמה  על המצעים .  הבנתי שהיא התרחקה מהדלת על מנת לאפשר לי לעבור.
 עברתי .

לא ידעתי למה התלבטתי בפתיחה הדלת . אולי פחדתי מתגובתה ואולי זה היה משהו אחר לחלוטין, אך ידעתי לחלוטין שאני לא רוצה לגרום לה לפחד שוב פעם ממני. לא רציתי שאי פעם מישהו יפחד ממני . לא רציתי לגרום לאף אחד אי נוחות . רציתי תמיד רק לעזור , אבל במקרה שלה זה היה קצת יותר קשה.

נכנסתי לדלת לאחר שכמה שניות בהיתי בה כשראשי מפוצץ ממחשבות . החדר בקושי השתנה מאז שנכנסתי עליו עם אסמה על ידי . באותו יום שהבאתי אותה לפה , היא הייתה גוססת . אני זוכר איך גופה היה רפוי בצורה מעוררת רחמים , על עורה אין ספור פצעים וחתכים  . איך עורה היה מתוח ולבן כמעט כמו השלג  , איך חזה בקושי ירד  ובקושי הצליח לעלות . אני זוכר שהרגשתי את פגיעות גבה על ידי .
ועכשיו אני הסתכלתי עליה. על הטורף הכי חזק , על הטורף העליון. על היופי שלה , על החוזק שלה , בניגוד מושלם למה שהיה ממש לפני חמישה חודשים ו27 ימים.

החדר היה כמו כול החדרים בבית  . מרובע כמעט מושלם , עם טפטים כחולים וציור בסגנון צרפתי . הרהיטים היו בהירים , שהיו מועטים בחדר השינה הזה. בקיר הרחוק ביותר עמדה צמודה מיטה זוגית המכוסה בסדינים לבנים שהתקפלו תחת משקלה של אסמה. היא נראתה מפוחדת ולחוצה , והכבדות ששהתה עלי בשעתיים האחרונות שוב נפלה עלי.  לא ידעתי למה  היא יושבת דוממת כאבן אבל לא רציתי לשאול כאשר צעדתי על הפרקט או על השטיח הגדול בצבע כחול ועגול. ממש על קצה המיטה , קצת רחוק ממנה אבל לא יותר מדי , הישבן שלי מצא את מקומו . ישבנו שותקים בזמן מה בעוד שהתנועות היחידות שנשמעו היו שייכות רק לאסמה . היא ניסתה להרים את הכותונת כך שתכסה לדעתה כול מה שגבר לא צריך לראות .

השתיקה לא הייתה כבדה אך גם לא הכי נוחה  עד שלפתע עיניה לא נחתו עלי ומפיה יצאה הנאום הכי ארוך שיכולתי אולי לשמוע אי פעם מאסמה ,"  קארלייל מה לעשות איתי ? אני לא יכולה להוציא את צ'ארלס מראשי . כול פעם שאני מנסה לשכוח , הוא חוזר עלי בעוד חוזק מאשר בפעם הקודמת . ( "גופה  התחיל לרעוד כאילו והיא מתכוננת לבכות  . " ) אני לא יכולה להימלט  מהשוואות בינכם , אבל זה כול פעם חוזר על עצמו. לפעמיים אני פוחדת שיום אחד אני התעורר ואתה תתגלה כחלום ,כאשליה." אמרה והתקרבה עלי מרצונה האישי. עדיין קצת בהלם לקחתי אותה על זרועותיי  , וממש כמו לתינוקות , ניסיתי להרגיע בעוד שמפי נפלטות בלי שליטה מילות צער ונחמה שלפעמיים נדמה שמהם היא בוכה רק עוד יותר.  

הפרק הקודם		הפרק הבא