רגשות

שוב הוא ביער הירוק, בין העצים הצפופים שמקיפים אותו כמו סורגים. העצים מלאים בעלים ירוקים שמשמחים את לבו הקודר, וגורמים לו לשכוח.

שוב הוא שומע את שירת הציפורים ששרות שירי אהבה לטבע. צלילי שירתן פרטו על מיתרי לבו ששכח את רגש השמחה.

שוב הוא מתבונן בעצים. הוא מונה את עליהם הרבים ובוחן את צבעיהם השונים. ירוק, צהוב, וגם חום. הצבעים, כל אחד לחוד וכולם יחד, מראים לו כמה יפה הטבע, וכמה מופלאה הבריאה.

שוב הוא מנשק את עלי העצים הקרירים, כפי שעשה פעם, אך היא לא נמצאת כדי להביט עליו במבט אוהב ולחייך את חיוכה האוהב כלפיו.

הוא יודע שהיא לא תהיה עוד לעולם. הם לעולם לא יצחקו ביחד והוא לעולם לא יראה אותה שוב. היא עזבה.

הוא שוב נזכר בעזיבתה הטרגית. היא נמצאה רדומה ומדממת באמצע היער האדום, בסתיו, במקום שלהם. הוא לעולם לא ישכח כמה יפה נראתה, שוכבת על העלים האדומים, מכוסה בדמה.

הוא ידע למה היא עזבה אותו, וידע שהוא אשם בכול. הוא היה אדיש ושקוע בעצמו עד שלא ראה אותה ואת אהבתה אליו. הוא לעולם לא יוכל לסלוח לעצמו. 

הוא ידע שלעולם לא יוכל להפסיק את הכאב החד שהלם בלבו לאחר כל נשימה. נשיקותיה הקרות עוד היו זכורות לו והפכו את לבו לקרחון נצחי.

באותו רגע, הלב הפסיק לדפוק. הוא מצא את מנוחתו בריקנות נטולת הצבע.

הפרק הקודם